הארץ: "צבא צפון קוריאה: קיבלנו אור ירוק לתקיפה צבאית של ארה"ב"

ידיעות אחרונות: "צפון קוריאה: "אושרה תקיפת ארה"ב בגרעין"

מעריב: "הסלמה בצפון קוריאה: ארה"ב החליטה לצנן את הגזרה"

וואלה: "צפון קוריאה מאיימת: מלחמה עם ארה"ב עלולה לפרוץ היום"

ישראל היום: "צבא צפון קוריאה: קיבלנו אישור לתקוף גרעינית"

מאקו: "אחרי האיומים: קוריאה הצפונית העבירה טיל בליסטי לחופה המזרחי"

אפילו אנחנו, במגפון, טמנו ידנו בצלחת הגרעינית, אמנם בכותרת משנה: "צפון קוריאה מאיימת על ארה"ב בהתקפה – מקדמת ומכינה טילים".

‫(מדבקה של כוכב למאקו ששומרת על הזכות למקוריות ומבדילה את עצמה משאר חברות החדשות; כולם משתמשים בשמה הרשמי והמקובל של המדינה 'צפון קוריאה', א-הא! אנחנו נגיש לקוראינו חדשות מקוריות וייחודיות, להלן, 'קוריאה הצפונית').

אוי ואבוי. היתכן? מלחמה גרעינית בין ארה"ב לצפון קוריאה עומדת להתחיל בכל רגע! כל סרטי האימה האפוקליפטיים של הוליווד צפו ועלו בראשי, תמונות של ענני פטריה, ערים חרוכות, אנשים נמסים ברגע מהדף הפצצות. מיד פתחתי עוד חלון בדפדפן, חלון לעולם הגדול, וביד רועדת הקשתי את האתר של הניו-יורק טיימס. נשימה עמוקה… enter.

‫"העלות של דמנציה, גבוהה ככל שהיא עכשיו,  תכפיל את עצמה עד 2040" – זו היתה הכותרת הראשית בניו-יורק טיימס. אולי הדמנציה כבר התחילה להשפיע על העורכים של העיתון, חשבתי לעצמי, ובגלל זה הם לא מודעים לשואה הגרעינית שעומדת להחריב את הכל? הכותרת הראשית השנייה דיברה על הרביית יונים. זה הכל מתחבר, הסקתי מיד. העולם הולך לחזור אחורה בזמן עשרות אם לא מאות שנים, לא יהיה חשמל, מחשבים או אינטרנט – כיצד נתקשר? כמובן, בעזרת יוני דואר.

קדימה, לוושינגטון-פוסט, אולי שם בבירה אנשים עדיין במלוא חושיהם. "מרפאות סרטן מסרבות לקבל פציינטים עם ביטוח רפואי של מדיקייר". וואו! כבר ההשפעות של השואה הגרעינית העתידית ניכרות, ומספר חולי הסרטן כל כך עלה שמרפאות כבר לא עומדות בעומס. אין מה להגיד, בעידן האינטרנט הכל קורה הרבה יותר מהר. הכותרת הראשית השניה דיברה על כך שבסין הממשלה מנסה לשכנע את אזרחיה שקבורה בים היא לא פחות מכובדת מקבורה ביבשה. לא יאמן. בסין, השכנה לצפון קוריאה, נגמרו להם מקומות הקבורה ביבשה כבר מראש. זה נורא!

לא הצלחתי להבין מה קורה. בישראל מלחמה גרעינית עומדת לפרוץ היום – היום! – וארה"ב מתעסקת בהרביית יונים? העולם השתגע. טוב, הדרך לברר את העניין אחת ולתמיד זה לבדוק את העיתונים היפניים. יפן, שכנה קרובה מאוד של צפון קוריאה, היא מדינה חשדנית ומפוחדת, בטוח שם שמו לב טוב טוב להתפתחות המדאיגה, הבינו את גודל המאורע, ובטח כבר כל המדינה במקלטים גרעיניים.

פניתי ל'אסאהי שינבון', העיתון היומי הנפוץ ביותר במדינה, ישר לכותרת הראשית: "אב שר בזמן שהציל את בתו מסופה קטלנית". מיד התמלאתי חשד. היפנים נוהגים לדבר במטאפורות, ברמיזות. להיות ישיר ובוטה נחשב אצלם לגסות רוח בלתי ראויה. אולי הכותרת הזאת היא הייקו, דרכם המעודנת של עורכי ה'אסאהי שינבון' לבשר לקוראיהם על האסון המתקרב. אולי זהו מסר מרגיע. האב כאן מסמל את ארה"ב, הבת את יפן, והסופה הקטלנית את השואה הגרעינית המתקרבת…
. 

עכשיו כבר באמת התחלתי לדאוג

חייבים לוודא דרך מקור נוסף, חוק מספר אחד בעיתונאות חוקרת. קדימה ל'יומיורי', העיתון השני הנפוץ ביפן. "משחק כמעט מושלם לדארויש". (יו דארויש הוא שחקן בייסבול יפני נערץ, שמשחק כרגע ב'טקסס רנג'רס'). שוב, שירת הברבור, עורכי העיתון מעניקים לקוראיהם נקודת אור אחרונה לפני שהכל הולך להחשיך…

אז מה קרה ישראל? איך זה שכולנו התעוררנו לחדשות אימה ושאר העולם בשלו נוהג? הייתכן שמדובר בחוסר ידע והבנה מביך של העיתונים הישראליים ברטוריקה פוליטית של המזרח הרחוק, או סתם רצון ילדותי לכותרות סנסציוניות על הבוקר?

צפון קוריאה ידועה ברטוריקה הלוחמנית, המתלהמת והמגוחכת שלה. הם עשורים כבר מאיימים, מפחידים, חושפים שיניים ואז זוחלים חזרה למאורה הקרה והחשוכה שלהם. פיסת אינפורמציה קטנה: לצפון קוריאה אין יכולת לשגר טילים בליסטיים עם ראש גרעיני. יש להם טילים בליסטיים, יש להם כמה פצצות גרעיניות, אבל הם עדיין לא הצליחו לאחד את השניים. כלומר, חיבור המילים "תקיפה גרעינית" עם "ארה"ב" הוא בסך הכל קופי פנטזיונרי של צפון קוריאה.

יש מקום לדווח על ההתחממות האזורית בפנינסואלה הקוריאנית. לידע את הקוראים על התרגיל הצבאי המשותף הנרחב שעורכות ארה"ב ודרום קוריאה כרגע (שהוא אחת הסיבות להתעוררות המתלהמת של הצפון), כמו על ההכרזות המלחמתיות שצפון קוריאה משחררת בימים האחרונים, והתגובה האמריקנית הזהירה שהעבירה מכ"מ מתקדם לאחד מבסיסיה בגואם. אך אפשר גם להסביר שההכרזות הצפון קוריאניות בראש ובראשונה נובעות ממניעים פוליטיים פנימיים.

השליט הצעיר של המדינה, קים ג'ונג-און, ירש את אביו לפני פחות משנה וכעת עליו לאחד את העם סביבו. המצב של רוב אזרחי צפון קוריאה קשה מאוד. במדינה יש רעב ועוני בסדרי גודל שלא מוכרים במערב. איך רותמים את העם לתמיכה בלתי מסויגת במנהיג רך בשנים (קים ג'ונג-און בן 30) שנראה כמו דמות מצוירת ובעל אפס כישורים להנהיג מדינה? יוצרים משבר. זה נוהל קבוע בצפון קוריאה. קים ג'ונג איל האב נהג בדיוק באותה הדרך לאורך שנותיו הארוכות בשלטון, והבן ממשיך בדרכי האב. הוא יוצר משבר כביכול מול ה"שטן הגדול" ארה"ב וכשהוא יושיע את עמו ברגע האחרון ממלחמת גוג ומגוג, עמו הרעב והמרוט יתאחד מסביבו מלא הכרת תודה והתרגשות.

ארה"ב מודעת לכך ומתורגלת בכך. אבל היא גם זהירה. המנהיג הצעיר הוא עדיין חידה לעולם המערבי. אין עליו מספיק מודיעין, אפילו לגבי גילו המדויק הדעות חלוקות. אין לדעת כיצד הוא ינהג. אנשים צעירים נוטים לחמימות מוח, וקים ג'ונג-און עושה מאמצים כבירים בחודשים האחרונים ש"יקחו אותו ברצינות". עד עכשיו זה לא כל כך הלך לו. הממשל האמריקני משך בכתפיו בחוסר חשק לנוכח הרטוריקה המתלהמת של צפון קוריאה מאז שהשליט הצעיר תפס את כיסאו. עוד דבר שצעירים נוטים אליו זה להתעצבן כשלא שמים אליהם לב.

אז אם מחר נתעורר והעולם עדיין יעמוד על תילו, מעניין יהיה לראות כיצד יסבירו עיתוני ישראל את התפנית המפתיעה הזאת.