מלך ירדן עבדאללה השני וראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן) חתמו בעמאן ביום ראשון האחרון (31 בארס), על הסכם היסטורי, שבמסגרתו מקבל על עצמו בית המלוכה הירדני את האחריות על ירושלים והמקומות הקדושים. בהודעה משותפת מטעם לשכות המלך ויו"ר הרשות נמסר כי ההסכם מאשרר את "סמכותו החוקית של המלך הירדני להגן על המקומות הקדושים בירושלים ובמרכזם מסגד אל-אקצא".

ההסכם מדגיש את מחוייבותם המשותפת של הפלסטינים והירדנים לשמירה על ירושלים והמקומות הקדושים מפני "מאמצי הייהוד הישראליים" בירושלים.  ההסכם גם קובע כי ירושלים המזרחית שייכת לפלסטינים על אף ניסיונות הכיבוש הישראלי מאז 1967, שאינם זוכים להכרה מהקהילה הבינלאומית. המהלך מוצג כחידוש הסכם שנחתם ב-1924 ובו הביע השריף חוסיין בן עלי את מחוייבותו של בית המלוכה ההאשמי לשמור על המקומות הקדושים בירושלים ומהווה הכרזה רשמית  על מסירת האחריות על המקומות הקדושים לידי ירדן, אשר התנערה רשמית מאחריותה על הגדה המערבית בשנת 1988. מקורות בלשכת המלך, כמו גם בכירים בממשל הירדני, הדגישו כי להסכם אין כל קשר לסוגיית המשא ומתן בין ישראל והרשות הפלסטינית.

בדרך לקונפדרציה ירדנית-פלסטינית

ייתכן כי חתימתו של ההסכם באה במסגרת מגעים להקמת קונפדרציה ירדנית-פלסטינית. עיתון אל-קודס אל-ערבי דיווח כי ערב החתימה על ההסכם, מינה ראש הרשות הפלסטינית ועדה מצומצת לבחינת האיחוד הקונפדרטיבי. במסגרת וועדה זו נועדו  מדינאים ירדנים ופלסטינים בכירים בראשות ראש הממשלה הירדני לשעבר עבד א-סלאם אל-מג'אלי מהצד הירדני ואיש העסקים מוניבּ אל-מסרי מהצד הפלסטיני. העיתון דיווח, בהתבסס על מקור פלסטיני, כי ההסכם שנחתם בנושא המקומות הקדושים הוא הראשון מתוך סדרת הסכמים שעליהם המליצו ועדות שונות לבחינת הסדר הקונפדרציה הירדני-פלסטיני.

רעיון השותפות המדינית הירדנית-פלסטינית אינו חדש וניתן להסבירו באמצעות הקשרים החזקים שבין שתי גדותיו של נהר הירדן. כ-70 אחוזים מאוכלוסיית הממלכה ההאשמית הם פלסטינים המשמרים קשרים חמים עם אחיהם מהגדה המערבית. רעיון הקונפדרציה עלה לראשונה במסגרת יוזמות שלום שונות החל משנת 1972. לאחר הכרת האו"ם במדינה פלסטינית בגבולות 67' בנובמבר האחרון, העלתה התקשורת הפלסטינית דיווחים בדבר חידוש היוזמה. לאחרונה דווח באתר "תיק דבקה" כי במהלך ביקורו החשאי של ראש הממשלה נתניהו בעמאן, בדצמבר האחרון, דן האחרון עם המלך הירדני בהקמתה של הקונפדרציה.

הקמתה של הקונפדרציה "עוקפת" למעשה את הדיון בסוגיות הליבה העומדות בלב המשא ומתן ותאפשר למדינה פלסטינית לפעול כחלק מהקונפדרציה הירדנית. כך, ייתכן כי היוזמה תחסוך מישראל את הצורך להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית כמו גם את הדרישה מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית. הציבור הישראלי עשוי לבלוע ביתר קלות הסדר מול הירדנים, אשר בדרך זו או אחרת שיתפו פעולה עם ישראל עוד טרם חתימת הסכם השלום ב-94'.  מהצד הפלסטיני, מהווה היוזמה קפיצת דרך נוספת לכיוון עצמאות, כחלק מהקונפדרציה הירדנית. גם המלך ההאשמי, השולט על רוב פלסטיני, חש היטב את הצורך לפתור את הסוגיה הבוערת, במיוחד נוכח המחאה הגוברת במדינתו. הסדר קונפדרטיבי יסייע לשמר את היחסים עם ישראל והמערב תוך מתן פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני.

בלשכת רוה"מ ובלשכתה של השרה לבני, האמונה על הסוגייה הפלסטינית, סרבו להגיב לידיעה בדבר חתימת ההסכם בעמאן.