Skip to content

הבנאליות של הרוע

הסרט החצי ביוגרפי "חנה ארנדט" מציג את דמותה השנויה במחלוקת של הפילוסופית היהודיה הנודעת, שניסתה "להבין" את התנהגותו של אייכמן ואת פשעי הנאצים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

"חנה ארנדט" הוא סרט חצי ביוגרפי על אודות המבקרת ובעלת התיאוריה הפוליטית, חנה ארנדט, אשר פרסמה כתבה ששינתה את החשיבה האנושית בשנות ה-60 של המאה הקודמת – והובילה את אנרדט לתהילה עולמית (וחלק אף יחשבו להשמצה עולמית). ארנדט סיקרה עבור המגזין ניו יורקר בשנת 1961 את משפטו של אדולף אייכמן, הצורר הנאצי שנמלט ונתפס על-ידי המוסד הישראלי. היא הטביעה את המושג "הבנאליות של הרשע", עובדה שעוררה זעם רב בזמנו, כאשר כמה מנהיגים יהודים חשבו שארנדט אינה ביקורתית מספיק כלפי אייכמן, בזמן שניסתה להבין את התנהגותו ואת פשעי הנאצים לאורך התקופה.

בין אור לחושך. סוקובה. באדיבות סרטי יונייטד קינג

המאבק בין אור לחושך, כחלק ממסע הלימוד העצמי של חנה אדנדט, מהווה את סצנת הפתיחה של הסרט. קרן אור של פנס בוהק על דרך צידית סמוך לבואנוס איירס בעת תפיסתו של הפושע הנאצי, אדולף אייכמן, על-ידי המוסד הישראלי, מתחבר לניצוץ הזוהר של רצף הסיגריות האינסופי של גיבורת הסרט, ומשתלב לאחר מכן באורות הכרך של ניו יורק.

כאן הצופים לומדים, כי זוהי עיר מגוריה של המהגרת היהודיה, חנה ארנדט, שמצאה עצמה כמרצה לפילוסופיה במכללה מכובדת לאחר שנמלטה בזמן מגרמניה. "ארצות הברית מהווה גן עדן עבורי", אומרת חנה ארנדט (ברברה סוקובה, "האישה האחרת") לסטודנטים שלה.

ביטחון עצמי ומבטא כבד הם המרכיבים העיקריים באישיותה של האישה האייקונית המשוחחת לאורך הסרט עם הסופרת מארי מקרת'י (ג'נט מקטיר, "הבית הלבן", "אלברט נובס"), ובסצנות הפתיחה מופרעת כל הזמן על-ידי המזכירה שלה, לוטה קוהלר (יוליה ינטש, "המחנכים") בשל שיחות טלפון נכנסות. ברקע גם מוזכר בעלה האוהב, היינריך בלוכר (אקסל מילברג).

סיקרה את משפט אייכמן. סוקובה. באדיבות סרטי יונייטד קינג

בעת משפט אייכמן על חנה לטפל באינספור מסמכים והררי ניירת המתעדים את המשפט של "המומחה לענייני יהודים" הנאצי. שחזורים רבים בוצעו לכלוב הזכוכית בו ישב אייכמן, וכן למספר עדויות הקורבנות.

עם זאת, לב הסרט הוא ניסיונות ההאנשה של ארנדט בהקשר לסיבות הפשיעה הנאציות, כשהיא שואלת על מי באמת הייתה האחריות. מאמרה "אייכמן בירושלים" בניו יורקר זוכה להתנגדות רחבה ולאינספור מכתבי שנאה.

הסרט מלווה במספר פלאשבקים ומחזיר את הצופים למערכת היחסים של ארנדט עם הפילוסוף הנאצי, מרטין היידגר (קלאוס פול), שעם השנים היה המורה שלה וגם המאהב שלה. לאחר המלחמה, להיידגר לא היה נימוק על מעורבותו במפלגה הנאצית, ומשפט זה מהווה נקודת מפץ בסרט.

הבמאית מרגרטה פון טרוטה ליהקה את הכוכבת ברברה סוקובה, שאיתה היא עובדות כבר 30 שנה – והשתיים יצרו סרט פילוסופי ראוי אך לא ענק, המציג אישה המכלה את רוב זמנה מול המצלמה בעישון סיגריות, יושבת מול מכונת הכתיבה או מבלה במסיבות עתירות מזון. דמותה של ארנדט מצטיירת כאישה חושבת ולוחמת הנאמנה למחשבתה כי צריך להלחם באמצעות מילים – וזאת היא מסבירה גם בנאום מבריק לתלמידיה. דבקותה בהוכחת טענותיה דרך חשיבה חכמה אולי לא מצליחה לשנות רבים מקהל הצופים בסרט, אך בהחלט הצליחה להשפיע על הלך המחשבה של תקופתה.

השימוש החוזר ב"חנה ארנדט" בין אור לחושך, המבדיל בין הצדדים השונים, הוא בעצם אנלוגיה למטבע הדו-צדדי לנימוק הפשעים הנאצים ולדרך החשיבה האנושית ככלל.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן