פרשת תזריע-מצורע היא הזדמנות נהדרת לדיון אתי בנוגע להפריה מלאכותית על כל ההשלכות כבדות המשקל שעולות בדורנו. הרב רזניקוב, רב המרכז הרפואי באיכילוב, מעלה את הסוגיה על רבדיה השונים. מיהו ההורה במקרים הללו, מה על הייחוס - שכידוע קובע מאוד ביהדות (כהן, לוי ישראל) ועוד השלכות על חשש ממזרות ונישואי קרובים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הפרייה מלאכותית היא טכנולוגיה רפואית, במגוון שיטות, המשמשת להפריה שלא באמצעות יחסי אישות. השיטה משמשת בין היתר למתן מענה לבעיות אי פריון. אי פריון הינה הפרעה במערכת הרבייה. כ-10% מכלל הזוגות יאובחנו כסובלים מאי פריון. ב-40%-55% הגורם לבעיה אצל האישה, והליקוי יכול להיות הורמונלי או מכני. בכ-25%-40% מהמקרים הבעיה היא אצל הגבר, ומקורה בליקויים שונים. ב10% מהמקרים מאובחן ליקוי אצל שני בני הזוג. ב-10% מהמקרים הסיבה לאי הפריון אינה ידועה ונקראת בלשון המקצועית אי פריון אידיופטי.
פרשיות תזריע ומצורע נקשרות יחד עם סוף פרשת שמיני. פרשת שמיני מסיימת במאכלות אסורים, אשר על פי החכמה האלוקית יש בהם כדי להזיק לגוף האדם, הן בטווח המידי והן בטווח הארוך. פרשת תזריע פותחת בתורת היולדת "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים…" (ויקרא י"ב פס' ב'). לכאורה קיימת השאלה מדוע ניתנה תורת האישה היולדת אחרי תורת המאכלים הטמאים "להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל" (ויקרא י"א מ"ז). חז"ל עמדו על קשר זה במדרש "אמר ר' שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף. הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב) זאת הבהמה ואחר כך אישה כי תזריע" (ויקרא רבה פרשה י"ד אות א'). ר' שמלאי משווה בין פרשת הבריאה בספר בראשית לבין ספר ויקרא. בסדר הבריאה נבראו בעלי החיים תחילה ולאחריהם נברא האדם, תורת משה גם היא בנויה בסדר דומה, בתחילה ענייני החיות ולאחריהן תורת האדם.
האבן עזרא גם הוא דן בקשר שבין שתי הפרשות ואלו דבריו: "אחר שהשלים תורת הטהור והטמא בנאכלין הזכיר טמא אדם והחל מהאישה היולדת כי הלידה היא תחילה, ורבים אמרו שהאישה מזרעת תחילה, יולדת זכר ועל כן דעת חכמי יוון שהזרע לאישה וזרע הזכר מקפיא וכל הבן מדם האישה והנה פירוש תזריע תיתן זרע כי היא כמו הארץ" (אב"ע י"ב, י"ב), לפי האבן עזרא, לאחר שטופל נושא תורת המאכלים הטמאים והטהורים נוצרה זיקה לשונית באמצעות המושג "טמא", ומאחר שהלידה היא ראשית והתחלה, החל משה בתורת האישה היולדת, בנוסף קיימת גם זיקה לשונית בין האישה ובין הארץ מזריעה ועושה פרי והאישה מתעברת ועושה מהזרע, פרי. ובלשונו 'כי היא כמו הארץ' מעשה ההולדה הוא כמו מעשה האדמה יש בו שותפות במעשה בראשית.
הטיפול המקובל לאי פריון הוא בהפריה מלאכותית. הטיפול מתבצע בהתאם לאבחנה המדויקת של הגורם או הגורמים לאי הפריון, לעיתים משולבות מספר שיטות טיפול, וזאת על מנת לנצל את היתרונות של כל שיטה ושיטה. מקובל לחלק את שיטות הטיפול לשתי קבוצות עיקריות: האחת, שיטות שונות להפריה שאינה חוץ-גופית. והשנייה, שיטות שונות של הפריה חוץ-גופית (בלשון הדיבור: הפריית מבחנה ובאנגלית IVF ) הפריה חוץ-גופית היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים.
רבים המדרשים העוסקים בדרך שבה שותף הקב"ה להולדה של האדם. למרות הביטוי "אשה כי תזריע", עומדים המדרשים על כך שבלעדי הקב"ה אין משמעות ל'תזריע', כך נאמר בתלמוד הירושלמי "האב והאם והקב"ה שותפים ביצירת הוולד, הלובן מן האיש שממנו מוח ועצמות והגידים, והאודם מן האישה שממנה העור והבשר והדם, והרוח והנפש והנשמה משל הקב"ה ושלושתן שותפין בו" (ירושלמי כלאיים, פר' ח' ד', דף ל"א, ע"ג). בתלמוד הבבלי מופיע תיאור דומה "תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות, ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל. וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם – הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם" (נדה דף ל"א עמוד א').
סוגיה זו מהווה מקור לקונפליקט בין ההלכה למדע, בעוד חוקי התורשה מבוססים על העובדה כי סוג הדם של הילד מושפע ונרכש הן מן האב והן מן האם, הסוגיה התלמודית במסכת נידה עומדת, לכאורה, בסתירה לתיאוריה מדעית זו. מסוגיה זו נובע כי סוג הדם נרכש כל כולו מן האם ולא מן האב, וממילא אף בהיעדר התאמה בין דם הילד לדם האב, אין בכך כדי ללמד שפלוני אינו אבי הילד. יש הסבורים כי הסוגיה במסכת נידה אינה קביעה הלכתית אלא אמרה גרידא, וממילא ניתן לסטות ממנה – שכן חוקי התורשה המובאים בה אינם נובעים ממסורת חז"ל אלא הם פרי הידע המדעי באותה עת. כך דעתו של הרב שלמה זלמן אויערבך בהקדמתו – הסכמתו – הערתו – לספר לב אברהם שכתב "אין להסתמך על בדיקת דם סוגי הדם כדי לשלול (או לקבוע) אבהות על ילד, מכיוון שמקובל על חז"ל (נידה ל"א ע"א) שדם הילד בא רק מן האם" (ד"ר אברהם סופר, לב אברהם, הלכות רפואה לחולה ולמשמשיו, מהדורא שניה, עמ' ל"ח פרק ג' אותיות א'-ג'), כתב הרב אויערבך: "יתכן שדברי חז"ל אינם כל כך כפשוטם ולא נוגע כלל לסוגי הדם. אך גם בלאו האי טעמא אין להסתמך על זה" (שם בעמ' י"ז בהערה לפרק ג' סעי' ב').
כבר בעולם העתיק דנו בשאלת ייחוסו של מי שנולד בדרך של היריון שלא מתוך יחסי אישות. במהלך הדורות הוצעו שני טעמים לאי הכרה באבהות של בעל החומר הביולוגי. הראשון אופיו הטבעי של הליך ההפריה נעדר מהריון שבא לעולם שלא באמצעות יחסי אישות. והשני, מבוסס על גישה משפטית לפיה הפקרת החומר הביולוגי על ידי בעליו, שלא על מנת להוליד, מביא לניתוק בינו לבין בעל החומר הביולוגי. אחרים סבורים כי הנימוק הגנטי ביולוגי הוא הקובע אבהות.
בתלמוד ובמדרש נידונה במפורש הזרעה שלא כדרך הארץ. מדובר בהם באפשרות של התעברות אישה שרחצה באמבטיה שרחץ בה לפניה איש "שאלו את בן זומא: בתולה שעיברה מהו לכהן גדול? …וחיישינן שמא באמבטי עיברה". (חגיגה דף י"ד ע"ב ט"ו ע"א) (למקורות בעניין זה, עיין אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך הזרעה מלאכותית, כרך ב', עמ' 551 ואילך). עובדה זו ראויה להדגשה מיוחדת, משום שאלו הם המקורות הראשונים בהיסטוריה האנושית המדברים על הפריה מעין זו. אמנם, יש מי שכתב שזה מעשה ניסים הוא (רבינו חננאל שם). אכן הפוסקים נחלקו אם אמנם בפועל יתכן הריון על ידי הזרעה באמבטיה (אוצר הפוסקים, סי' א' סקמ"ב). יש לציין, כי הרופאים בעת העתיקה ובימי הביניים האמינו שאמנם קיימת אפשרות להריון שלא כדרך כל הארץ, כגון באמבטי (ראה עוד באריכות על האפשרות להתעבר באמבטי ועל הבעיות ההלכתיות הנוגעות לאפשרות זו, במאמרו של הרב יעקב נבון, טבילת נשים במקווה שטבלו בו גברים, תחומין, כרך י"א החל מעמ' 261).
מקור נוסף, האגדה, המוסרת כי בן סירא היה בנה של בת ירמיהו, שהתעברה באמבטי מירמיהו אביה (טוביה, ח"ג עמ' 118ב') מעשה זה מובא בליקוטי מהרי"ל והביאו בחלקת מחוקק על דברי מחבר השולחן ערוך שכתב: שקיים פריה ורביה כשיש לו בן ממזר: "יש להסתפק אישה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פריה ורביה ואם מקרי בנו לכל דבר…" (חלקת מחוקק אעה"ז סי' א' ס"ק ח'). אכן יש מהפוסקים שפקפקו באגדה זו, ולא סמכו עליה להוציא מסקנות הלכתיות (הרב שלמה זלמן אויערבך, נועם, א' תשי"ח, עמ' קמ"ה-קס"ו, שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א, שער ד' פ"א).
מקור הלכתי נוסף הוא פסק ההלכה של אחד הראשונים, שאין לאישה לשכב אל סדינים ששכב עליהם איש אחר, שמא תתעבר, ועלול אח לשאת את אחותו, אך אין הנשים נזהרות לשכב על סדינים ששכב בעליהן גם בעת נידתן, כי הוולד שעלול להיוולד כתוצאה מכך הוא כשר לחלוטין (מובאים הדברים בשם רבינו פרץ בהג' הב"ח יו"ד סי' קצ"ה, ובט"ז שם סק"ז).
הרעיון בדבר עצם האפשרות להפריה חוץ גופית התפרסם לראשונה בעילום שם, בשנת 1937. למעשה, רק בראשית שנות ה-60, ובאמצע שנות ה-60 דווח על הצלחה בהפריה חוץ גופית בבעלי חיים שונים. בשנת 1974 דיווח מדען אנגלי, על הולדת שלושה ילדי מבחנה, אך לא הצליח להוכיח את טענתו מעל לכל ספק. "תינוקת המבחנה" הראשונה בעולם, נולדה ב-1978 באנגליה, לאחר שהוריה ניסו להרות במשך כ-9 שנים וללא הצלחה. קרוב לאחוז אחד מכלל הלידות כיום בעולם המערבי הן כתוצאה מהפריה חוץ גופית
רוב פוסקי דורנו מתירים הפריה חוץ-גופית בין בעל לאשתו, בתנאי שיש הקפדה שלא לערב חומר ביולוגי ממקור שאינו הבעל או האישה, ובתנאי שאין לזוג אפשרות אחרת להיבנות, ובתנאי שהתהליך כולו נעשה בהגבלות ובפיקוח, כדי למנוע הידרדרות מוסרית בתחום כה רגיש, חיוני ובעל השלכות עתידיות רציניות (הרב אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם חלק אהע"ז סי' א' ס"ק א', שו"ת יביע אומר ח"ח אעה"ז סי' כ"א, תורת הרפואה עמ' 163 ואילך). נימוקיהם: תינוק המבחנה מתייחס להוריו לכל דבר, למרות ההישג הרפואי-טכנולוגי הגדול של הפריה חוץ-גופית, אין בתהליך זה כל שינוי מבחינת ההלכה מהזרעה מלאכותית, והעובדה שההפריה נעשית מחוץ לגוף האישה, אין בה משום שינוי עקרוני.
עוד יש מי שכתב, שאם בני הזוג נושאים מחלה תורשתית קשה, מותר להם להיזקק לטכניקה של אבחון טרום-השרשה, היינו לבדוק אם הביציות נגועות במחלה לפני השרשתם ברחם האישה (הרב יצחק זילברשטיין, חוברת אסיא נ"א-נ"ב, תשנ"ב, עמ' 54 ואילך). יש מי שאסרו את ההפריה החוץ-גופית מעיקר הדין, ואפילו בין בעל לאשתו (שו"ת ציץ אליעזר, חט"ו סי' מ"ה, שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תרפ"ט, וח"ד סי' רפ"ה וראה שם, שמביא עדות על כך שהרב יעקב ישראל קנייבסקי אסר הפריה חוץ-גופית) נימוקי האוסרים, הפריה חוץ-גופית גרועה מהזרעה מלאכותית, מבחינת מעשה האיסור של הבעל. בהזרעה מלאכותית יש דעות שמקיימים מצוות פריה ורביה, אך בהפריה חוץ-גופית, לדעתם, אין מקיימים מצוות פריה ורביה, ואפילו מצות 'לשבת' יצרה אין מקיימים בצורה זו, כשיש כוח שלישי והוא המבחנה, שמעורב ביצירה, והוא מקום שאין בו יחס כלל, כי הכול נעשה שלא כדרך כל הארץ, ובדרך זו מתבטל היחס בין הביצית לאישה. עוד יש מהאוסרים שמעלים את הבעיות המוסריות הכרוכות בהפריה חוץ-גופית, כגון שדרך כזו תביא לאנדרלמוסיה בעולם, וחשש גדול מפני ערבוב חומר ביולוגי מגבר זר, והרס הקדושה והייחוס של עם ישראל.