צעיר שגרם לתאונה קטלנית, כשנהג בגילופין, ערער לעליון על עונשו וזכה לביקורת חריפה מהשופטים. בערעורו הטיל ספק במניעי המשטרה ובמהימנות המומחים שטיפלו בתיק. וגם "טענות חסרות שחר לגופם של השופטים שישבו בדין"

מאת מלכה שחם דוראון

בית המשפט העליון דחה ביום שני את ערעורו של נוי קלדרון והחמיר את עונשו מארבע שנות מאסר בפועל, לחמש שנים וחצי. שגזר עליו בית המשפט המחוזי בחיפה, בגין הריגה ונהיגה בגילופין. השופטים פסקו כי "המערער נהג כשהוא שיכור באופן נמהר ומסוכן במהירות גבוהה תוך שהוא מתעלם בבוטות מחוקי התנועה".

בנוסף למאסר בפועל, בית המשפט המחוזי בחיפה הטילו עליו גם 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לאחר השחרור, פסילת רישיון נהיגה לחמש עשרה שנה, וקנס כספי של 55 אלף ₪.

המדינה ערערה כנגד קולת העונש ובית המ שפט העליון, בהרכב של שלושת השופטים: ס. ג'ובראן, ח. מלצר א. רובינשטיין, החליט בצעד יוצא דופן להחמיר את עונשו של קלדרון לחמש וחצי שנות מאסר בפועל. העונש המרבי על עבירת הריגה הוא עשרים שנות מאסר בפועל.

מכתב האישום שהוגש נגד קלדרון בבית המשפט המחוזי בחיפה, עולה, כי ביום 11.1.2008. בשעה 4.50 לפנות בוקר, נהג קלדרון בן ה-19 ברכב מסוג פיאט בחיפה, כשלידו מאי (בת 16) ונערה נוספת, לידור זאב ז"ל, בת 15.5 שנים. כשנסעו מכיוון מרכז חורב לצומת הרחובות פיק"א והשקמה איבד הנהג שליטה, עלה על אי תנועה, פגע בעמוד רמזור, עבר למסלול הנגדי ונעצר כשפגע במסלעה בצד השני של הכביש. במהלך התאונה הועפה המנוחה מן הרכב, נפגעה מחומת האבנים וספגה פגיעות רב מערכתיות, שגרמו למותה של לידור זאב.

בתאונה נפצעו גם הנהג והנערה מאי שישבה לצידו.

בית המשפט המחוזי הרשיע את קלדרון בעבירת הריגה, חבלה של ממש, חציית צומת ברמזור אדום, סטייה מנתיב הנסיעה, מהירות בלתי סבירה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של מאי, עדה מרכזית לתאונה. גרסתו של קלדרון נדחתה כחסרת אמינות, בעיקר בשל העדר עקביות. טענתו כי היה רכב נוסף בזירה בסמוך ולאחר התאונה, נדחתה.

בערעורו לבית המשפט העליון טען קלדרון שורה ארוכה של טענות, הן כלפי החלטות הביניים והן כלפי קביעות משפטיות. בנוסף, העמיד המערער בספק את מניעיהם של חוקרי המשטרה, בטיעון שיש בהם מחדלים. לדבריו, התאונה לא התרחשה על פי קביעת בית המשפט ולא הייתה השפעה של חומרים משכרים על נהיגתו. המערער הצביע על כשלים בחוות דעת מומחים והטיל ספק במהימנותם. הוא אף ביקש לערער על חומרת עונשו.

מנגד, טענה הפרקליטות, כי היא מתנגדת לקבלת הערעור וסומכת על בית המשפט המחוזי. אך היא מבקשת להחמיר בעונשו של המערער. טענתה העיקרית: העונש שהוטל אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ואינו מאזן כראוי בין השיקולים השונים.

בית המשפט העליון דחה את טענותיו של המערער בפסק דין ארוך ומנומק. לדבריו, אין כל בסיס לטענותיו החמורות כלפי בית המשפט. "המערער זכה לטיפול מקצועי ואובייקטיבי… לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה ומצערת לפיה בצד הטענות המועלות בערעור לגופם של דברים, רואים מערערים שונים להעלות טענות חסרות שחר לגופם של השופטים שישבו בדין… זוהי תופעה שיש לשרשה ויפה שעה אחת קודם".

עדותה של מאי הותירה רושם מהימן ביותר על השופטים: "הרגשתי שאנו נוסעים במהירות מופרזת, שלא עלולה להביא לדברים טובים… בשלב מסוים בנסיעה הצביע מחוג המהירות על 120 קמ"ש. המהירות כבר הייתה עצומה ואי אפשר היה לעצור".

לדבריה, המערער חצה את הצומת באור אדום והחלה סטייה של הרכב באלכסון. "לא פגע בנו שום רכב, הייתה סטייה מהכביש, אבל בלי שום מכה משום רכב". בית המשפט העליון קבע, כי המערער לא שעה לבקשותיה של מאי שיאט נסיעתו, וכך, רצף האירועים הביא למוות של נערה  בדמי ימיה. "מעשי המערער הם חלק מתופעה רחבה יותר של נהגים המרהיבים עוז ונוטלים את ההגה לידיהם תחת השפעת משקאות אלכוהוליים… נדמה כי אין צורך להזכיר את הקטל הנמשך בדרכים," כתבו השופטים.