ההלם, הכאב, וההתגייסות לעזרת התושבים בטקסס

המקומיים משתדלים להירתם לסיוע לתושבים שנותרו ללא בתים, והם אוספים ציוד ומצרכים. כוחות ההצלה מחפשים בעזת כלבי גישוש אחר לכודים, חיים או מתים

ההלם, הכאב, וההתגייסות לעזרת התושבים בטקסס

המקומיים משתדלים להירתם לסיוע לתושבים שנותרו ללא בתים, והם אוספים ציוד ומצרכים. כוחות ההצלה מחפשים בעזת כלבי גישוש אחר לכודים, חיים או מתים

ל', ישראלית החיה כעשר שנים עם בעלה בעיר שקטה וקטנה כ-170 ק"מ ממקום הפיצוץ, מספרת על האירוע כפי שהוא נראה משם:

כשצפינו במהדורת החדשות בערוץ המקומי בעשר בערב אתמול, הדיווח היה עדיין יבש, ענייני וקצר: מפעל דשנים התפוצץ כחמישים קילומטרים מצפון לווייקו, רעש הפיצוץ נשמע עד למרחק של 25 ק"מ מהמקום, בתים התמוטטו, אנשים ראו פטריית עשן שנדמתה להם כפיצוץ גרעיני, אבל ידענו שלמרות שדיווחו רק על שני הרוגים המספר ילך ויגדל, גם של ההרוגים וגם של הפצועים והנעדרים הלכודים מתחת להריסות. תגובתנו הראשונה הייתה הלם. כשאנחנו שומעים על דברים כאלה שקורים במדינה אחרת זה עדיין נורא, אבל כשזה קורה ממש לידך חוויית הכאב והזעזוע מתעצמת. כמובן שנותרנו לצפות כמה שיותר כדי להתעדכן.

tex
כוחות ההצלה מגישים סיוע למפעל ולעיירה

בשעת בוקר מוקדמת עדיין לא התחילו הפרשנויות והדעות. עדיין משדרים סיקור מהמקום. בבוקר התעוררנו כשהמחשבה הראשונה שרצה לנו בראש היא, מה קורה שם. מה קרה שם במהלך הלילה, את מי אנחנו מכירים שם, אם בכלל, עד כמה זה קרוב אלינו, האם גם לנו בעיר הקטנטנה יש מאגרים שהם בסכנת פיצוץ? הרי לפני כמה חודשים התפוצץ באזור הפחות מיושב כאן מפעל קטן לזיקוקים, והחוויה היתה בהחלט מפחידה, אם כי השתלטו די מהר על האש, ולא הייתה סכנת כימיקלים מעל לראשינו. שאלנו את עצמנו אם מזג האוויר שמשתנה היום – רוח חזקה, צניחת טמפרטורה של 20 מעלות פרנהייט – ישפיעו עלינו? האם הרוח תהיה לכיוון שלי, והאם שאריות הכימיקלים שעשויות להגיע לכאן עלולות להזיק גם לנו?

בתים עולים באש בעקבות הפיצוץ (צילום מסך)
בתים עולים באש בעקבות הפיצוץ (צילום מסך)

לפני שבאנו הנה גרנו לא רחוק מחיפה. סכנת בתי הזיקוק ריחפה תמיד בתודעה והחריפה כשנולדה ילדתי. לא הייתה לנו ברירה, היינו חייבים להישאר בחיפה משום שזה חסך כסף לגור בשכר דירה במקום אחר, שלא משנה כמה רחוק מחיפה יהיה, עדיין פיצוץ של מאגרי בתי הזיקוק יהווה סכנת חיים. אני משערת שגם לאנשים הגרים בסמיכות למפעל דשנים יש חשש כזה, מה יהיה וחלילה יתפוצץ, אבל אנשים אוהבים להדחיק ולהרחיק מחשבות רעות מלבם, עד שזה קורה, ואז כבר מאוחר מדי.

אני יודעת שהזכירו את עניין יום השנה לאירוע בחוות כורש, אבל לדעתי אין קשר בין הדברים ולא מדברים על כך בינתיים. פיצוצים במפעל כימיקלים יכולים לקרות, גם בתום לב של טעות אנושית, ממחדל וגם מהתלקחות פתאומית. בעניין חבלה זדונית או מקרה פתאומי –  אני מקווה מאוד שזאת לא חבלה זדונית, אבל שוב, אני לא חוקרת המקרה, הפרטים שאני יודעת עליהם, הם מתוך דיווחים. חקירה תיפתח בקרוב, אם לא נפתחה עדיין, ואז אולי האזרחים הפשוטים ידעו יותר.

אנחנו המקומיים משתדלים להירתם ולעזור. כמובן שגם מעירנו יצאו כוחות להגיש עזרה באיתור נעדרים באמצעות כלבי גישוש, של פצועים והרוגים. גם אזרחים פשוטים כמוני למשל, שלא יכולים להגיש עזרה פיזית מתגייסים לסיוע. החל מהשעה 9 בבוקר ועד השעה 6 בערב, ברחבת חניון הקניון, יהיה מוקד לאיסוף פריטים לאנשים באזור הפיצוץ – שמיכות, כריות, בגדים, כסף, משחקים וצעצועים, חיתולים, פורמולה לתינוקות, מזון לבע"ח, בקבוקי מים, פחיות שימורים וכיו"ב.  כך שיחד עם התגובה הרגשית לאסון ולהלם ארכוש כמה מהפריטים שיוכלו לעזור, ואתרום למוקד הסיוע לאותם שכנים מוכי ההלם, החרדה והכאב, שאסון כזה פקד אותם.

ל', ישראלית החיה כעשר שנים עם בעלה בעיר שקטה וקטנה כ-170 ק"מ ממקום הפיצוץ, מספרת על האירוע כפי שהוא נראה משם:

כשצפינו במהדורת החדשות בערוץ המקומי בעשר בערב אתמול, הדיווח היה עדיין יבש, ענייני וקצר: מפעל דשנים התפוצץ כחמישים קילומטרים מצפון לווייקו, רעש הפיצוץ נשמע עד למרחק של 25 ק"מ מהמקום, בתים התמוטטו, אנשים ראו פטריית עשן שנדמתה להם כפיצוץ גרעיני, אבל ידענו שלמרות שדיווחו רק על שני הרוגים המספר ילך ויגדל, גם של ההרוגים וגם של הפצועים והנעדרים הלכודים מתחת להריסות. תגובתנו הראשונה הייתה הלם. כשאנחנו שומעים על דברים כאלה שקורים במדינה אחרת זה עדיין נורא, אבל כשזה קורה ממש לידך חוויית הכאב והזעזוע מתעצמת. כמובן שנותרנו לצפות כמה שיותר כדי להתעדכן.

tex
כוחות ההצלה מגישים סיוע למפעל ולעיירה

בשעת בוקר מוקדמת עדיין לא התחילו הפרשנויות והדעות. עדיין משדרים סיקור מהמקום. בבוקר התעוררנו כשהמחשבה הראשונה שרצה לנו בראש היא, מה קורה שם. מה קרה שם במהלך הלילה, את מי אנחנו מכירים שם, אם בכלל, עד כמה זה קרוב אלינו, האם גם לנו בעיר הקטנטנה יש מאגרים שהם בסכנת פיצוץ? הרי לפני כמה חודשים התפוצץ באזור הפחות מיושב כאן מפעל קטן לזיקוקים, והחוויה היתה בהחלט מפחידה, אם כי השתלטו די מהר על האש, ולא הייתה סכנת כימיקלים מעל לראשינו. שאלנו את עצמנו אם מזג האוויר שמשתנה היום – רוח חזקה, צניחת טמפרטורה של 20 מעלות פרנהייט – ישפיעו עלינו? האם הרוח תהיה לכיוון שלי, והאם שאריות הכימיקלים שעשויות להגיע לכאן עלולות להזיק גם לנו?

בתים עולים באש בעקבות הפיצוץ (צילום מסך)
בתים עולים באש בעקבות הפיצוץ (צילום מסך)

לפני שבאנו הנה גרנו לא רחוק מחיפה. סכנת בתי הזיקוק ריחפה תמיד בתודעה והחריפה כשנולדה ילדתי. לא הייתה לנו ברירה, היינו חייבים להישאר בחיפה משום שזה חסך כסף לגור בשכר דירה במקום אחר, שלא משנה כמה רחוק מחיפה יהיה, עדיין פיצוץ של מאגרי בתי הזיקוק יהווה סכנת חיים. אני משערת שגם לאנשים הגרים בסמיכות למפעל דשנים יש חשש כזה, מה יהיה וחלילה יתפוצץ, אבל אנשים אוהבים להדחיק ולהרחיק מחשבות רעות מלבם, עד שזה קורה, ואז כבר מאוחר מדי.

אני יודעת שהזכירו את עניין יום השנה לאירוע בחוות כורש, אבל לדעתי אין קשר בין הדברים ולא מדברים על כך בינתיים. פיצוצים במפעל כימיקלים יכולים לקרות, גם בתום לב של טעות אנושית, ממחדל וגם מהתלקחות פתאומית. בעניין חבלה זדונית או מקרה פתאומי –  אני מקווה מאוד שזאת לא חבלה זדונית, אבל שוב, אני לא חוקרת המקרה, הפרטים שאני יודעת עליהם, הם מתוך דיווחים. חקירה תיפתח בקרוב, אם לא נפתחה עדיין, ואז אולי האזרחים הפשוטים ידעו יותר.

אנחנו המקומיים משתדלים להירתם ולעזור. כמובן שגם מעירנו יצאו כוחות להגיש עזרה באיתור נעדרים באמצעות כלבי גישוש, של פצועים והרוגים. גם אזרחים פשוטים כמוני למשל, שלא יכולים להגיש עזרה פיזית מתגייסים לסיוע. החל מהשעה 9 בבוקר ועד השעה 6 בערב, ברחבת חניון הקניון, יהיה מוקד לאיסוף פריטים לאנשים באזור הפיצוץ – שמיכות, כריות, בגדים, כסף, משחקים וצעצועים, חיתולים, פורמולה לתינוקות, מזון לבע"ח, בקבוקי מים, פחיות שימורים וכיו"ב.  כך שיחד עם התגובה הרגשית לאסון ולהלם ארכוש כמה מהפריטים שיוכלו לעזור, ואתרום למוקד הסיוע לאותם שכנים מוכי ההלם, החרדה והכאב, שאסון כזה פקד אותם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן