Skip to content

הכדור הוא הכל5#: סיכום השבוע של יוסי חלילי

מבול שערים בבלומפילד, משחק עונה בדימוס שמוכרע בדקה ה-90, מחצית ראשונה ברוטאלית של הקלאסיקו, עוד יום שגרתי של באלוטלי, ולסיום מחאת האוהדים בהפועל ת"א. מזג האוויר היה הדבר האחרון שהסעיר את יוסי חלילי השבוע
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מבול שערים בבלומפילד, משחק עונה בדימוס שמוכרע בדקה ה-90, מחצית ראשונה ברוטאלית של הקלאסיקו, עוד יום שגרתי של באלוטלי, ולסיום מחאת האוהדים בהפועל ת"א. מזג האוויר היה הדבר האחרון שהסעיר את יוסי חלילי השבוע

מאת יוסי חלילי

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו" (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

סוף השבוע הסוער שפקד את ליגת העל הישראלית מספק מבול של שערים וכמה משחקים לא רעים, אם לא מבחינת הרמה, אז לפחות מבחינת הדרמה. מתחילים כמובן במשחק המטורף בין הפועל תל אביב למכבי נתניה, שכלל עשרה שערים (3:7 להפועל), שלושה כרטיסים אדומים (כולם לחובת נתניה) ואיך אפשר בלי – מחאת אוהדים. ערך ספורטיבי במשחק של אחד עשר שחקנים מול שמונה הוא כמובן לא משהו שאפשר לכתוב עליו, ועל מחאת האוהדים עוד נדבר בהמשך, אבל נחמד לראות מדי פעם על לוח התוצאות מספרים שמזכירים תוצאות באירופה. מ.ס. אשדוד מראה שהיא לא קורצה מחומר של אלופים, עם הפסד מינימלי לבית"ר ירושלים המתאוששת, שממשיכה להתרחק מהקו האדום יחד עם מתאוששת נוספת בשם הפועל באר שבע, שעושה זאת על חשבונה של הפועל חיפה. הפתח תקוואיות, הפועל ומכבי, מפסידות באותה התוצאה (3:1) להפועל עכו ולבני סכנין בהתאמה, ומה שהיה פעם משחק העונה בין מכבי תל אביב למכבי חיפה הפך היום לקרב על השתייכות לפלייאוף העליון, אבל עדיין מספק את הדרמה בדקות הסיום. את עירוני קריית שמונה בכל מקרה, כל זה לא ממש מעניין. עם רביעייה לרשת של רמת השרון (הניצחון הגדול ביותר שלה העונה), עשרים משחקים ללא הפסד (ארבעה עשר ניצחונות) ושישה משחקי בית אחרונים ללא ספיגה, היא ממשיכה להגדיל את הפער בצמרת, שעומד כרגע על אחת עשרה נקודות מהמקום השני ושתיים עשרה מהמקום השלישי. אם מסכמים יפה את כל המספרים מתקבלת רק תוצאה אחת. אליפות.

מחצית

עוד אחת שרוצה אליפות היא מנצ'סטר סיטי, שעברה עוד משוכה קשה בדרך אל התואר עם ניצחון דרמטי במשחק הצמרת מול טוטנהאם מהמקום השלישי. עשר דקות מפתיחת המחצית השנייה זה התחיל, כשהסיטי עלתה ליתרון של שני שערים בתוך שלוש דקות. בשש הדקות הבאות הספיקו התרנגולים להשוות את התוצאה עם שני שערים יפים וגם השתלטו על המשחק. הם אפילו יכלו להשלים את המהפך כשג'רמיין דפו בזבז הזדמנות מצוינת בתוך תוספת הזמן והחמיץ מול שער חשוף. מי שניצל זאת היה דווקא באלוטלי (שכמה דקות לפני כן בעט בפראות בסקוט פארקר ללא תגובה של השופט ווב), כשכבש בפנדל מוצדק שנשרק לטובת הסיטי כדקה לפני תום תוספת הזמן והעניק לה עוד שבוע עם שלוש נקודות יתרון על יונייטד.

ומהליגה האנגלית אל הגביע הספרדי, שסיפק לנו מחצית ראשונה וחמה של הקלאסיקו בין ריאל מדריד לברצלונה. גול ראשון במבצע יפהפה של רונאלדו לא הספיק לריאל שנעלמה בהמשך על ידי הקוסמת הקטלונית והקטלנית של גווארדיולה. אחרי שליטה כמעט מוחלטת ברוב שלבי המשחק, פויול ואבידל דאגו להפוך את התוצאה ולהעניק יתרון משמעותי לקראת הגומלין מחר בקמפ-נואו. כנראה שההשפלה הייתה קשה מדי עבור הבלאנקוס, שבשלב מסוים הסיקו שבכדורגל הם לא ינצחו ואולי עדיף לעבור למכות. השיא הגיע עם הדריכה המכוערת והמכוונת של פפה על היד של מסי, ולמרות סוג של התנצלות שבאה יום לאחר מכן, על ההתנהגות הביזיונית הזו הוא חייב היה להיענש. מה שברור בכל מקרה הוא שעם ניצחון אחד ויחיד בקלאסיקו במהלך השנים האחרונות (בגמר הגביע אשתקד) זה נראה כאילו לא היד של מסי אלא דווקא הידיים של החברים ממדריד הן אלה שמורמות למעלה בהכנעה. מחר נראה אם היא תתחלף סוף סוף בסוג של גאווה.

זמן פציעות

מחאת האוהלים מהקיץ האחרון אמנם שככה, אבל מחאת האוהדים עדיין כאן בכל הכח. המאבק בין מחנות האוהדים של הפועל תל אביב עדיין ניטש, ומדי יום נשמעות עוד ועוד דעות של המתנגדים להמשך שליטתו של הבעלים אלי טביב בקבוצה, ומנגד של אלו התומכים בו. השלטים היצירתיים של האולטראס (וביניהם האהוב עלי במיוחד – "E.T. go home") מגיעים בשל ההתנהלות הכושלת, העבר המפוקפק לכאורה של הבעלים וחוסר השייכות שלו לקבוצה לטענתם, פיטורי המאמן קשטן (שגם לו לא היו חיים קלים במיוחד בהפועל) והאיסור על הכנסת שלטי עידוד מסויימים לבלומפילד. מנגד טוענים המצדדים בבעלים כי מקור כל העניין הוא בכלל בתסכול של תומכי מוני הראל, שהפסיד את הבעלות בקיץ האחרון, ושלמי שמביא את הכסף יש את הזכות לנהל את הקבוצה כראות עיניו, מה גם שכרגע אין עומדים בתור שרוצים למלא את התפקיד. בינתיים יושב לו מושא המריבה בביתו שבמיאמי ומנהל את העניינים בשלט רחוק. גם הוא יודע שבסופו של דבר מה שיקבע הן התוצאות שישיגו המאמן והשחקנים שלו על המגרש, בתקווה שהסערה התל אביבית תחלוף ובמקומה תגיע השמש מהחוף המערבי.

הטור השבועי של יוסי חליל מתפרסם במקור באתר "קול הקמפוס"

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן