חנה נראתה לפעמים כמי שלא ישנה בלילה. יחיאל שאל שאלות מודאגות, עד שהתפתתה לדבר על עצמה בגילוי לב. מאת אבינועם בן זאב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
יחיאל, מזכיר ועד היישוב, התאהב בחנה, אשתו של מאיר, והפך את תלונותיה לעיקר תפקידו. כדי לא לעורר חשד, הוסיף עניינים נוספים. קטע מתוך ספר בכתובים
יחיאל זר, מזכיר הוועד של הישוב, היה מאוהב בחנה למרות גילו המתקדם. עד שהתאהב בה, בימים הראשונים אחרי שנישאה למאיר ועברה לגור בישוב, הוא ידע להסתפק באהבתו הדועכת לאשתו. פתאום הוא מתקשה בערבים להישאר בבית. אולי – זאת המחשבה שמציקה לו – בזמן שהוא מדבר עם אשתו על היום שחלף ועל הילדים שכבר לא גרים בישוב, ועל הנכדים, דיבורים שהוא דווקא נהנה מהם, חנה נמצאת בחוץ, בדרכה לאיזה מקום, נניח לבקר את אימו של מאיר, להיוועץ בה בנושאים של נשים, או יושבת בחוץ על הדשא, ויתכן שיפגוש בה.
אפשר לעבור לידה, לשאול בקול אבהי אם היא מתגעגעת להורים שלה, לשקט שהיה לה במקום מרוחק מהגבול, ולספר לה, כדרך של עידוד, על הימים שהוא עצמו הגיע לכאן מבאר שבע, ימים לא קלים בשביל ההורים שלו, או בעצם לשאול במה הוא יכול לעזור, במסגרת תפקידו, להתאקלמות שלה. היו כבר נשים כמוה, הוא יכול להגיד, שהגיעו אל הישוב בעקבות נישואים אבל עזבו בסוף ביחד עם הבעלים.
מאיר פרש אל חדר השינה ונרדם
כך, בעוד הוא מרגיש חנוק, צורך לצאת מהבית ויהי מה, התבשל במוחו הרעיון לערוך סבב של שיחות בבתי התושבים. במקום לחכות שיבואו אליו בשעות העבודה, הוא בא אליהם בשעות הערב. ישב עם כל משפחה בנדיבות מזמנו, לפעמים עד שעה מאוחרת בלילה, בכל ערב עם משפחה אחרת, ורשם לעצמו הערות לטיפול מיידי. יכול היה כבר לצאת מהבית כרצונו וכך גם להיכנס אל ביתם של חנה ומאיר. מאיר אמר, כבר ברגע הראשון, שאצלם במשפחה חנה מטפלת בעניינים כאלה. נשאר בסלון, אבל קרא עיתון. אחר כך, כשהשעה הייתה מאוחרת, פרש אל חדר השינה ונרדם בלי שהקולות מפריעים לו.
כל משפחה התלוננה בפני יחיאל על עניינים משלה. חנה התלוננה על זה שאין לה ילדים, שאם היא ומאיר היו גרים בתל אביב, היו לה כבר שלושה ילדים מהטיפולים שמקבלים במרכז הארץ. ויחיאל הפך את התלונה שלה לנושא הדגל של התפקיד שלו. יצא למאבק עיקש נגד קיפוח הפריפריה בקופת חולים, וכדי לא לעורר חשד, הוסיף עניינים נוספים של קיפוח. הם לא דיברו ביניהם, שהוא מוסיף מהסיבה הזאת עניינים אחרים, לא בוערים מבחינתו, אבל חנה ידעה בתוך עצמה שהוא דואג ספציפית לבעיה שלה, והיא התגייסה לצדו.
הייתה כבר ליחיאל סיבה לבקר אצלה יותר מאשר אצל אחרים. בא אליה לצורך זה לעתים תכופות, לפעמים גם במהלך היום, בשעות שמאיר לא היה בבית.
היססה עדיין בגלל האינטימיות
מעת לעת, בין כל הבירורים, הטפסים והעצומות שחיברו ביניהם, הם דיברו גם על הבעיות האישיות של חנה, כי חנה נראתה לפעמים כמי שלא ישנה בלילה. יחיאל שאל שאלות מודאגות, עד שהתפתתה לדבר על עצמה בגילוי לב. בפעמים הראשונות היא היססה עדיין, בגלל האינטימיות, ולימים ציפתה כבר בקוצר רוח לרגעים האלה שביניהם. הרגישה הקלה שיש לה בפני מי לדבר.
אפשר להגיד שחנה מצאה ביחיאל תמיכה שלא מצאה לפני זה בהוריה ולא עכשיו במאיר. ההורים דווקא עודדה אותה לפנות אליהם ואפילו הקשיבו קשב רב, אבל סיכמו תמיד שהיא כבר ילדה גדולה ויודעת טוב מהם מה עליה לעשות. אמרו שהם סומכים עליה. מאיר הקשיב אף הוא, אבל התגובות שלו היו פלגמטיות, בדיוק כמו הזרעונים שלו. היא העדיפה שיעסה לה את הגב במקום להציע פתרונות. יחיאל, לעומת זאת, התמסר לבעיות שלה. הקשיב במלוא תשומת הלב, קטע אותה לעתים בהערות של הזדהות שיכולות ללמד עד כמה הוא מבין, כאילו מיותר שתדבר, ובסוף ניגש במהירות לפתרון המעשי. אמר מה לדעתו אפשר לעשות, בדרך כלל הצעות מנוסות, ולמחרת, אם לא באותו יום, הבעיה נפתרה.
חנה הראתה לו, למשל, ברז דולף שמשגע אותה בלילות, יותר משבועיים, ומאיר מבטיח לתקן ולא מתקן. יחיאל תיקן כבר באותו יום. נסע במיוחד לקריית שמונה, אם כי בתואנה של סידורים שנקבעו מראש, קנה איזולירבנד, ליתר ביטחון קנה גם ברז חדש, וקנה דווקא שם, לא בחנות של יהושע בישוב, כדי להסתיר מיהושע את המעורבות שלו, וחזר מיד ובסוף החליף את הברז, בלי לנסות לפני זה לפתור את הבעיה בעזרת האיזולירבנד. בנוסף, לימד את חנה, לקראת מקרים דומים בעתיד, כיצד משתמשים באיזולירבנד. השאיר אותו אצלה בתוך מגירה שפינתה במיוחד לכלי עבודה וחלקי חילוף שהוא קונה בשבילה.
ברגעי ייאוש, למשל כשמתפוצץ לה הראש וכדור נגד כאב ראש כבר לא עוזר, היא התיישבה למרגלותיו. הניחה את הראש על ברכיו, בדומה לילדה קטנה, חסרת ישע, והוא ליטף את שערותיה הארוכות בחום אבהי. ייתכן גם שנגע בלחייה. הוא לא ביקש לעצמו מעבר לכך.
היחסים האלה, הצניעות הזאת, היו יכולים מבחינתו להימשך לעד.
קטעים קודמים:
היא חיה מתוך אהבה, ובגלל זה תמות מוקדם מהרגיל
הריחות שהיא מביאה למיטה חודרים לו אל מתחת לתודעה