הבעיה, כנראה, היא הגיל, כרגיל, לא התרגיל. 

מה שאפשר לעשות בגיל צעיר, ככתב צעיר של עיתון, כסופר צעיר, כבוהמיין צעיר, כבדרן צעיר, כפוליטיקאי צעיר או כקצין צעיר, פחות ופחות אפשר לעשות כשהשנים חולפות.

בטבע, פרפרים לא מזדקנים בכלל, ואולי יש לכך סיבה טובה. פרפרים לא מזדקנים יפה. פתאום יש קמטים, השקיות מתחת לעיניים הולכות ותופחות, השיער מאפיר, לפעמים יש גם כרס. והשד יודע מה צריך כדי לשמור על הציוד מתפקד באותה רמה.

וזה לא הוגן, מבחינת הפרפרים. כי בצעירותם, הם היו יפי כנפיים ובלורית. בצעירותם יכלו להתלבלב לילות שלמים בלי שום סיוע כימי. בצעירותם, החיזורים האינטנסיביים שלהם התקבלו בברכה, ברוב המקרים. ואם לא בפעם הראשונה, אז בפעם השנייה, או השלישית.

האופי הפרפרי אינו משתנה עם הגיל. השנינות אינה פוחתת, היכולת להחמיא, לגרום לה להסמיק, אולי אף גוברת עם הניסיון. ואולי נוספים לכך גם כוח והשפעה שלא היו בגיל צעיר יותר. אולי גם יותר כסף לנפנף בו, או להרעיף במהלך החיזור.

זה קצת לא הוגן, מבחינה מסוימת. בוקר אחד קם פרפר, ופתאום הוא רואה את האפור בצדעיו, את קו השיער הנסוג, את הקמטים. ואולי הוא אפילו לא רואה אותם כשהוא מביט במראה. נשים נוטות לראות בעצמן כל קמט וכל פגם הרבה יותר מהגברים. אולי הוא מסתכל בראי ורואה אותו פרפר צעיר מלפני שלושים שנה. אז הוא לא מפסיק לרפרף סביב פרחים רעננים ויפים. למה שיפסיק? 

והוא לא מבין, הפרפר, למה הן לא נענות לחיזוריו. הרי זה הוא! זה עדיין לגמרי הוא, מתחת לקמטים, לשיבה ולכרס. אותו עיתונאי חרוץ, שאפילו התקדם עוד יותר עם השנים. אותו סופר, שמאז פרסם אפילו עוד ספרים או שירים. אותו בדרן, שמאז קיבל תוכניות יוקרתיות יותר וחשבון הבנק שלו תפח יותר ויותר. אותו קצין, עם הרבה יותר מעללי גבורה ויותר דרגות. אותו פוליטיקאי, שהתקדם והפך לשר, או אפילו לנשיא. 

אז איך יכול להיות שהן לא רוצות אותו??? ממתי החיזור היפהפה שלו הפך להטרדה מינית, או אפילו, חלילה, לאונס? ממתי הוא, השרמנטי, הפך להיות פתטי?

הזונות שינו את החוקים ולא עדכנו אותו?