קורבנות תאונה מרכב ממונע הפטור מביטוח חובה, מופקרים

ריבוי כלי רכב ממונעים הפטורים מביטוח חובה ובעלי פוטנציאל סיכון ופגיעה גבוה כמעט כמו כל כלי רכב דו גלגלי אחר מחייב בחינה בכל הנוגע לפיצוי נפגעי תאונות הנגרמות מהם

קורבנות תאונה מרכב ממונע הפטור מביטוח חובה, מופקרים

ריבוי כלי רכב ממונעים הפטורים מביטוח חובה ובעלי פוטנציאל סיכון ופגיעה גבוה כמעט כמו כל כלי רכב דו גלגלי אחר מחייב בחינה בכל הנוגע לפיצוי נפגעי תאונות הנגרמות מהם

הופעתם של כלי רכב ממונעים חדישים על הכביש, כמו הקורקינט החשמלי, האופניים עם מנוע העזר, הרכינוע ("סגווי") ודומיהם, השועטים במהירויות שאינן מביישות כלי רכב הטעונים לפי הדין ביטוח חובה, מציבה את השאלה: האם ראוי לאפשר לכלי רכב אלה – יצירי הטכנולוגיה החדשה – לנוע במקומותינו ללא ביטוח כזה?

השאלה היא מעשית ומשפטית כאחד: מעשית, משום שכלים אלה מסוגלים לפגוע, לדרוס, להתנגש, להתהפך ולגרום נזקי גוף, כמו כלי רכב אחרים. משפטית, כי הם עונים, בכל מאת האחוזים, על ההגדרה של המונח "כלי רכב" כהגדרתם בפקודת הביטוח ובחוק הפיצויים, ואשר על השימוש בהם כפה המחוקק את ביטוח החובה. הם נעים בכוח מכני, הם נעים על פני הקרקע, והם משמשים למטרות תחבורה – ממש כפי שהוגדר כל כלי רכב שחייב ביטוח כזה.

קטנוע חשמלי (צילום דני בר)

עד כדי כך החמיר המחוקק בדרישתו לגביהם, שהוא דאג לציין בגוף ההגדרה, בכדי למנוע ספקות, על מה הוא כן מוכן "לוותר". דהיינו מהם היוצאים מן הכלל, שאינם חייבים בביטוח – ואלה הם כסאות הגלגלים ועגלות הנכים עם המנועים הקטנים, שאינם מסוגלים לפתח מהירות שיש בה סיכון של ממש. הדגשת היוצא מהכלל הזה רק מעידה על נוקשותו של הכלל.

ברוח המחוקק פעלו משך השנים גם בתי המשפט. הם חייבו ביטוח חובה לכלים רבים, אף שאלה היו גבוליים מבחינת ההגדרה בחוק. כך למשל, קבעו כי מלגזה היא רכב הטעון ביטוח חובה (פרשת נחום) או כי "פאר קאר", המופעל על ידי מצבר, חייב גם הוא ביטוח חובה (פרשת אסולין) ועוד. כאשר פטרו מביטוח חובה, הם עשו זאת במשורה, רק לאחר בדיקה מדוקדקת ומעמיקה. כך, למשל, עשו לגבי מעלית. זאת, לאחר ששלושה שופטים ישבו על המדוכה, שקלו ארוכות בסוגיה, עד שנחה דעתם כי מעלית איננה חייבת ביטוח חובה, לפחות משום שהיא לא נוסעת אופקית, אלא אנכית (פרשת "החברה לקירור").

כך גם לגבי רכב השעשועים בלונה פארק ("קרטינג") – כי הוא איננו משמש למטרות תחבורה (פרשת "פארק נחשונים"). או לגבי קורקינט של ילדים – כי הוא איננו אלא צעצוע (פרשת שפורן). על גורלה של הקלנועית נכתבו כמה פסקי דין סותרים בבתי משפט השלום, עד שבא בית המשפט המחוזי בתל אביב, וקבע כי היא קרובה לעגלת נכים, ועל כן היא איננה טעונה ביטוח (פרשת פרחיה), והמילה האחרונה לגביה טרם נאמרה על ידי בית המשפט העליון.

אחרי המחוקק ואחרי בתי המשפט, גילה דעתו גם הרגולטור של ענף הביטוח, כי אין בדעתו לפטור מביטוח שום כלי רכב ממונע הממלא – ולו לכאורה – אחרי הגדרת המונח הזה בחוק. זאת עשה בחוזר מיום 2.4.2012 (מס' 2012-1-3), שבו הוא פירט את סוגי הרכב, בצד הפרמיה שיש לגבות כדי לבטחם, וכלל ברשימה זו, בין היתר, את הקלנועית (למרות הפסיקה האמורה), את הרכינוע ("סגווי"), את גורר המטוסים, ולא בחל אפילו בעגלת הגולף (ראה שם).

והנה, במצב המשפטי הזה, הדורש ביטוח חובה "מכל מה שזז, כמעט (עם מנוע!), יוצאת לה לפתע לאחרונה, מתחת ידיה של הממשלה, הצעה לתיקון חוק הפלת"ד (גיליון 701 עמ' 976 מיום 26.6.2012), ולפיה יהיו פטורים מביטוח חובה באופן גורף, לא רק כסאות הגלגלים ועגלות הנכים, כמו היום, אלא גם הקלנועיות, הרכינועים, הקורקינטים החשמליים, האופניים עם מנועי העזר… והיד עוד נטויה. כיצד אנו יודעים כי היד עוד נטויה? – מדברי ההסבר המפורשים בגוף ההצעה, בהם נאמר כי רשימת הכלים הפטורים מביטוח חובה תעבור ל"תוספת" מיוחדת בסוף החוק על מנת שתהייה מודולרית. או בלשון הצעת החוק: "…לשם גמישות בעדכון רשימת הכלים… בהתאם לשינויי הזמן וההתפתחויות הטכנולוגיות…" (ראו עמ' 977 להצעת התיקון).

צא וראה, אחרי עשרות שנים, בהן ראה המחוקק בתאונות הדרכים את "מכת העידן המודרני", ודאג לפצות את קורבנותיהן על ידי הטלת אחריות מוחלטת על הנוהגים ברכב, וכפיית ביטוח חובה על המחזיקים באותם כלים, וגם דאג בעצמו לעצב את תנאיו ואת היקף הכיסוי שלו (ראו מאמר של הח"מ ב"הפרקליט" מג חוברות א-ב עמ' 151) באה לה הצעת חקיקה, שעומדת בניגוד גמור לרוח זו. דהיינו, הפקרתם הגמורה, ללא זכות מובטחת לפיצויים, של כל אותם נפגעים פוטנציאליים, שיהיו מעורבים בתאונות עם כלי רכב אלה, תוך כניעה לטכנולוגיה המודרנית, המייצרת אותם חדשים לבקרים, ולמשתמשים בה, המייחלים ל"הקלות ביורוקרטיות".

המאמר פורסם לראשונה ב"פוליסה" – עיתון הביטוח, הפנסיה והפיננסים ב-22 באפריל 2013
עו"ד שמואל מורד – לשעבר מנהל מחלקת התביעות ב"אבנר", ומרצה מן המניין בביה"ס לביטוח של המכללה האקדמית בנתניה. כיום יועץ לענייני תביעות בתאגיד "הפול".

הופעתם של כלי רכב ממונעים חדישים על הכביש, כמו הקורקינט החשמלי, האופניים עם מנוע העזר, הרכינוע ("סגווי") ודומיהם, השועטים במהירויות שאינן מביישות כלי רכב הטעונים לפי הדין ביטוח חובה, מציבה את השאלה: האם ראוי לאפשר לכלי רכב אלה – יצירי הטכנולוגיה החדשה – לנוע במקומותינו ללא ביטוח כזה?

השאלה היא מעשית ומשפטית כאחד: מעשית, משום שכלים אלה מסוגלים לפגוע, לדרוס, להתנגש, להתהפך ולגרום נזקי גוף, כמו כלי רכב אחרים. משפטית, כי הם עונים, בכל מאת האחוזים, על ההגדרה של המונח "כלי רכב" כהגדרתם בפקודת הביטוח ובחוק הפיצויים, ואשר על השימוש בהם כפה המחוקק את ביטוח החובה. הם נעים בכוח מכני, הם נעים על פני הקרקע, והם משמשים למטרות תחבורה – ממש כפי שהוגדר כל כלי רכב שחייב ביטוח כזה.

קטנוע חשמלי (צילום דני בר)

עד כדי כך החמיר המחוקק בדרישתו לגביהם, שהוא דאג לציין בגוף ההגדרה, בכדי למנוע ספקות, על מה הוא כן מוכן "לוותר". דהיינו מהם היוצאים מן הכלל, שאינם חייבים בביטוח – ואלה הם כסאות הגלגלים ועגלות הנכים עם המנועים הקטנים, שאינם מסוגלים לפתח מהירות שיש בה סיכון של ממש. הדגשת היוצא מהכלל הזה רק מעידה על נוקשותו של הכלל.

ברוח המחוקק פעלו משך השנים גם בתי המשפט. הם חייבו ביטוח חובה לכלים רבים, אף שאלה היו גבוליים מבחינת ההגדרה בחוק. כך למשל, קבעו כי מלגזה היא רכב הטעון ביטוח חובה (פרשת נחום) או כי "פאר קאר", המופעל על ידי מצבר, חייב גם הוא ביטוח חובה (פרשת אסולין) ועוד. כאשר פטרו מביטוח חובה, הם עשו זאת במשורה, רק לאחר בדיקה מדוקדקת ומעמיקה. כך, למשל, עשו לגבי מעלית. זאת, לאחר ששלושה שופטים ישבו על המדוכה, שקלו ארוכות בסוגיה, עד שנחה דעתם כי מעלית איננה חייבת ביטוח חובה, לפחות משום שהיא לא נוסעת אופקית, אלא אנכית (פרשת "החברה לקירור").

כך גם לגבי רכב השעשועים בלונה פארק ("קרטינג") – כי הוא איננו משמש למטרות תחבורה (פרשת "פארק נחשונים"). או לגבי קורקינט של ילדים – כי הוא איננו אלא צעצוע (פרשת שפורן). על גורלה של הקלנועית נכתבו כמה פסקי דין סותרים בבתי משפט השלום, עד שבא בית המשפט המחוזי בתל אביב, וקבע כי היא קרובה לעגלת נכים, ועל כן היא איננה טעונה ביטוח (פרשת פרחיה), והמילה האחרונה לגביה טרם נאמרה על ידי בית המשפט העליון.

אחרי המחוקק ואחרי בתי המשפט, גילה דעתו גם הרגולטור של ענף הביטוח, כי אין בדעתו לפטור מביטוח שום כלי רכב ממונע הממלא – ולו לכאורה – אחרי הגדרת המונח הזה בחוק. זאת עשה בחוזר מיום 2.4.2012 (מס' 2012-1-3), שבו הוא פירט את סוגי הרכב, בצד הפרמיה שיש לגבות כדי לבטחם, וכלל ברשימה זו, בין היתר, את הקלנועית (למרות הפסיקה האמורה), את הרכינוע ("סגווי"), את גורר המטוסים, ולא בחל אפילו בעגלת הגולף (ראה שם).

והנה, במצב המשפטי הזה, הדורש ביטוח חובה "מכל מה שזז, כמעט (עם מנוע!), יוצאת לה לפתע לאחרונה, מתחת ידיה של הממשלה, הצעה לתיקון חוק הפלת"ד (גיליון 701 עמ' 976 מיום 26.6.2012), ולפיה יהיו פטורים מביטוח חובה באופן גורף, לא רק כסאות הגלגלים ועגלות הנכים, כמו היום, אלא גם הקלנועיות, הרכינועים, הקורקינטים החשמליים, האופניים עם מנועי העזר… והיד עוד נטויה. כיצד אנו יודעים כי היד עוד נטויה? – מדברי ההסבר המפורשים בגוף ההצעה, בהם נאמר כי רשימת הכלים הפטורים מביטוח חובה תעבור ל"תוספת" מיוחדת בסוף החוק על מנת שתהייה מודולרית. או בלשון הצעת החוק: "…לשם גמישות בעדכון רשימת הכלים… בהתאם לשינויי הזמן וההתפתחויות הטכנולוגיות…" (ראו עמ' 977 להצעת התיקון).

צא וראה, אחרי עשרות שנים, בהן ראה המחוקק בתאונות הדרכים את "מכת העידן המודרני", ודאג לפצות את קורבנותיהן על ידי הטלת אחריות מוחלטת על הנוהגים ברכב, וכפיית ביטוח חובה על המחזיקים באותם כלים, וגם דאג בעצמו לעצב את תנאיו ואת היקף הכיסוי שלו (ראו מאמר של הח"מ ב"הפרקליט" מג חוברות א-ב עמ' 151) באה לה הצעת חקיקה, שעומדת בניגוד גמור לרוח זו. דהיינו, הפקרתם הגמורה, ללא זכות מובטחת לפיצויים, של כל אותם נפגעים פוטנציאליים, שיהיו מעורבים בתאונות עם כלי רכב אלה, תוך כניעה לטכנולוגיה המודרנית, המייצרת אותם חדשים לבקרים, ולמשתמשים בה, המייחלים ל"הקלות ביורוקרטיות".

המאמר פורסם לראשונה ב"פוליסה" – עיתון הביטוח, הפנסיה והפיננסים ב-22 באפריל 2013
עו"ד שמואל מורד – לשעבר מנהל מחלקת התביעות ב"אבנר", ומרצה מן המניין בביה"ס לביטוח של המכללה האקדמית בנתניה. כיום יועץ לענייני תביעות בתאגיד "הפול".

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן