אחרי שנים שלמדתי להבין כי כל קפה שאכין לה לעולם יהיה קר מדי, ותמיד יהיה חסר לה חלב בקפה למרות שאני מביא עוד חלב מראש, ותמיד זה קצת חזק מדי "אבל לא נורא, זה בסדר, אני אשתה את זה", הגיע הרגע הגדול לפני כך וכך עידנים בו התחלנו לשתות קפה ב"זיו, ההזמנה מוכנה"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
"תעשה לי קפה".
האחת בוחנת אותי בתקופה הפרה-היסטרית שלי ממבחנים כאלו. זה חלק אינטגרלי בהתהוות הזוגית, הביחד הזה שהולך לשנים ארוכות של סקס בתדירות של נשואים (לא אצלי, אנחנו לא זוג רגיל, עדיין בירח הדבש אפילו אחרי נו, ככה, וזה, כמעט שני עשורים יחד. דבש מלכות). אתם מכירים את השאלות האלו ממבחני "האם אפשר להפוך אותו לממושמע", יענו האזבנד מטריאל. השלבים הקטנים של האילוף שלנו. ברור שאני ישר קופץ להכין לה קפה (אני מזהה אופציה!), הפוך, במאג, גדול. ככה היא אוהבת, גדול בלי סוכר. "החלב מספיק מתוק לי". מתוקה. מי אם לא אני. מי?
אחרי שנים שבהן למדתי להבין כי כל קפה שאני אכין לה לעולם יהיה קר מדי, והיא צריכה להרתיח במיקרו אחרי שהרתחתי במיקרו, ותמיד יהיה חסר לה חלב בקפה למרות שאני מביא עוד חלב בדיפולט של הקפה, ותמיד זה קצת חזק מדי "אבל לא נורא, זה בסדר, אני אשתה את זה" (ומחכה לך בחושך, בפינה, אני אמות בשקט, וכל מיני משפטים פולניים גרידא, והיא לא פולנייה, בגזע. במקצוע היא אמא פולנייה). אז הגיע הרגע הגדול לפני כך וכך עידנים בו התחלנו לשתות קפה ב"זיו, ההזמנה מוכנה".
ההרגשה בארומה היא כאילו הוקפצתי לכיתה גבוהה, ולקח לי בערך שני סמסטרים ללמוד את רצף הדנ"א המקודש הבא – "הפוך, גדול, הרבה קצף, דל שומן, תמצית בצד, בכוס טייק אוויי". רגע, שנייה תמתינו, אני סופר עם האצבעות למקרה ששכחתי משהו ברצף. כן, זה נכון. אפשר לארוז לי עם השוקולד למעלה בשבילי? הביתה. זה מגיע בכל שעה משעות היום, בעדיפות לשעה שאחרי עשר בלילה. אני יוצא להביא קפה "לשנינו", וברור לכולם מה זה אומר. אני בעל אוהב, מפנק, משקיע, לא חוסך מעצמו שעות שינה ומנוחה בשביל האחת שלי. ככה אני. מתי שהיא תרצה.
תשובות שעדיף לא לשמוע, תשובות אנטי-סקס
מארומה היא גדלה גם לבתי קפה אחרים ספציפיים במיוחד, ויש אפילו סניפים מועדפים עליה, יותר מאחרים, כי שם בדיוק מכינים את הקפה כמו שהיא אוהבת. אני אפילו לא טורח לשאול מה בדיוק שונה בקפה, במיוחד כשהוא מגיע בחלקיו ואני מרכיב אותו, אבל שיהיה. קרוב לשני עשורים כבר למדתי שיש תשובות שעדיף לא לשמוע, אלו שמוגדרות כתשובות אנטי-סקס. אני לא מקשיב, לא למדתי עם הזמן, איך אני לא יודע, למה אני טורח לשאול את מה ששאלתי לפני שבוע עד כל העשור האחרון, ובעיקר – למה אני לא מפנים כבר. אנטי-סקס.
טרנינג ירוק, טריקו שחורה, קרוקס כחולים, ואני יוצא לסניף הקרוב, עשר ורבע בערך אחרי שעה ברורה שנגמרו כל הטיולים של הילדים שמסרבים לישון ואפשר להתפנק על הקפה. מכינים לי שניים לקחת, אחד חזק בשבילי ואחד (זה עם האצבעות) "הפוך, גדול, הרבה קצף, דל שומן, תמצית בצד, בכוס טייק אוויי".
"איך הקפה? עשיתי כמו תמיד, יצא בסדר?" אני שואל בתקווה לראות גניחה קלושה של אושר לילי כזה לפני השינה, כזו שאומרת – סגרת לי את היום, איזה כיף! (בוא למיטה, מיד עכשיו. זה הדמיון שחרמן, זה לא אני או הפטמות שלה בטריקו הלבנה. מה פתאום).
"לא שמת לי קינמון וסוכר?"
שנינו בפליאה, היא בפרצוף מיס פיגי של "אני לא מבינה מה לעזאזל לא בסדר איתך שאתה לא זוכר שום דבר", ואני בפרצוף אופניק של "מה לעזאזל קרה פה עכשיו ומאיפה צמחה תשובת האנטי-סקס עכשיו רגע לפני?"
"תגידי", אני מנסה חצי זהירות חצי-חצי עצבני, "מאיפה הבאת לי עכשיו את הקינמון ואת הסוכר? את מ-ע-ו-ל-ם לא שותה קפה עם סוכר".
"מזמן התחלתי עם חצי כפית של סוכר חום בקפה. אני מתפלאת עליך שאתה לא יודע, וזה רק מראה לך כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהבאת לי קפה".
כן, בערך אותו זמן שעבר מאז הפ…. כדאי לי לסתום עכשיו.
"אז להביא לך חצי כפית סוכר חום?"
"כן, לפעם הבאה, עכשיו זה כבר לא חשוב, כי הקפה התקרר ואני לא אוהבת ככה" (שלוש דקות נסיעה מהבית כולל חנייה ומעלית).
אז לפעם הבאה, אני צריך להכין את הכוס עם "נגיעה של קינמון" מעל הרבה קצף וחצי כפית סוכר חום. הרצף המקודש להלן: "הפוך, גדול, הרבה קצף, דל שומן, תמצית בצד, בכוס טייק אוויי, ותביא לי את הקינמון בבקשה".
הלכנו בבוקר שישי לארומה בקניון ערים. כמו חצי ממדינת ישראל, בבתי קפה אלו ואחרים. היא מזמינה אחד הפוך חזק ועבורה אנחנו מדקלמים יחד את ההזמנה .(די משעשע אותי, למרות שאני נראה אידיוט גמור, היא לא משועשעת כמוני). "הפוך, גדול, הרבה קצף, דל שומן, מפורק".
שוב שאלתי, והמילה מפורק הגיעה יחד עם תשובת האנטי-סקס.
[related-posts title="טורים נוספים מאת זיו טרנר"]