בימ"ש לענייני משפחה החמיר עם אב, שמנע את מפגשי הראייה עם האם ועם פסיכולוגית שמונתה לטפל בניכור ההורי. פסק דין חשוב, בצל המלצות דוח שניט ששר המשפטים מתכוון לאמץ

מאת: טובה אבן חן 

לבתי המשפט לענייני משפחה מגיעים מקרים לא מעטים של "ניכור הורי", הורים שבית המשפט העניק להם משמורת על ילדיהם, המפעילים לחץ פסיכולוגי על הילדים כדי לא לפגוש את ההורה השני.

לאחרונה פסק השופט יהורם שקד, מבית המשפט בתל אביב, נגד אב, שמסית את בנותיו נגד האם בצורה חמורה ומונע מהן להגיע למפגשי הראייה עמה ואף למפגשים עם פסיכולוגית. השופט קנס את האב בגובה 2,500 שקל עבור כל מפגש שאליו לא תגענה הבנות. מדובר בסכום שבועי שעלול להגיע ל-7,500 מדי שבוע ו-30,000 שקל בחודש. השופט אף החמיר את הסנקציה, כאשר פסק קנס זה לטובת קופת המדינה, ולכן אכיפתו נגד האב מהירה וחמורה אף יותר מפסיקה הסכום לטובת האם.

החלטת השופט ניתנה במקרה קשה של זוג בשנות ה-40 לחייו ולו שתי בנות, בגיל 11 ו-14. האישה החליטה להיפרד מבעלה, אלא שזה לא השלים עם העובדה בקלות. כאמצעי תגמול על החלטה זו רקם הגבר תוכנית פעולה מהירה מאחורי גבה של האישה. בעוד אם ילדיו שוהה במקום עבודתה – הוא שכר דירה וביום אחד העביר אליה את חפציו ואת חפצי הבנות, לקח את הבנות לדירה החדשה ומנע כל קשר שלהן עם האם, תוך שהסית את הבנות נגד האם. כך, בין היתר, אמר לבנות כי אסור להן ללכת לדירת האם מכיוון שהיא חולת נפש, היא עלולה לרצוח אותן וכי האוכל בביתה מורעל. הבנות, המושפעות מאוד מדמותו של האב, הוסתו לחלוטין נגד האם והחלו להטיח בה האשמות חסרות יסוד אלה בכל פעם שזו ניסתה ליצור אתן קשר.

האם, באמצעות עורך דינה רועי סידי,  הגישה בקשה לפי פקודת בזיון בימ"ש וביקשה להטיל על האב סנקציה כספית בגין כל פעם שיופרו הסדרי הראייה או שפגישות של הבנות עם הפסיכולוגית לא יתקיימו. כמו כן, ביקשה האם להוציא את הבנות מחזקתו ההרסנית של האב.

לנוכח המקרה המיוחד, נפגש השופט שקד עם הבנות באופן אישי והתרשם באופן קשה מהאופן בו הוסתו הבנות נגד אימן.  לפיכך, נתן בית המשפט החלטה, במסגרתה קבע שהאב החליט "למחוק" את האם מחיי הבנות, שהוא מסית אותן בפראות והורס את שלומן הנפשי ואת התפתחותן התקינה. ביהמ"ש חייב את האב לשלם 2,500 שקל בגין כל פעם שהבנות לא יגיעו לאם לצורך קיום הסדרי הראייה. אם לא תהיה הטבה בקשר בין האם לבנות, יוצאו בהמשך הבנות מחזקת האב.

כאשר מדובר בקטינים מעל גיל תשע, יש משקל כמעט מוחלט לרצונם של הילדים להתגורר עם מי מההורים, ולכן, מקרים של הסתה הם חמורים במיוחד, משום שבית המשפט לא יכול להתערב באופן שרירותי ולפסוק להעביר את הילדים לחזקת ההורה האחר, עד שהילדים לא יביעו רצון מפורש לכך. קיימים, למרבה הצער, מקרים רבים שבהם מתבצעת הסתה סמויה של הורים נגד ההורה האחר, ואשר קשה להביאם בפני שופט. וכך, בשל נקמנות ומאוויים אישיים, מחמיצים ילדי גירושין רבים את הנוכחות החיובית של שני הוריהם בחייהם, הקרועים ממילא.

עובדים סוציאליים ופסיכולוגים נתקלים בתופעות של ניכור הורי במספר גדול של משפחות, וצריך להפנות לכך את תשומת לבו של שר המשפטים, בבואו לקבל את ההמלצות הסופיות של דוח שניט שהוגשו לו לאחרונה.

בדוח מתעכבת הוועדה על עקרונות רבים של "אחריות הורית" ומנסה להורות באמצעות חקיקה על דרך נאותה יותר להתייחס לנושא ההורות. הוועדה לא לוקחת בחשבון, ויש לתמוה על כך, את העובדה שרוב ההורים שמגיעים לדיוטא התחתונה של דיוני משמורת בבתי המשפט, ולא בדרך של הסכמה, גישור ופישור, אינם נמנים עם הקבוצות הנאורות, שטובת הילדים מצויה לנגד עיניהם. הורים אלה קרובים יותר, למרבה הצער, לפרופיל של התיק שמובא לעיל, ושלגביהם, ביטול חזקת הגיל הרך תהווה כר למניפולציות והסתות, שבתי המשפט במתכונתם הנוכחית לא יצליחו לפתור.

קריאה נוספת:

אני מודאגת מאוד מביטול "חזקת הגיל הרך – עו"ד אורית דרור הראל