רוקדים עם יהודים

הבלט הישראלי ולהקת "היהודים" שילבו כוחות במופע משותף בפסטיבל האביב בראשון לציון – והוכיחו לכולם שלרוקנ'רול אין גבולות

רוקדים עם יהודים

הבלט הישראלי ולהקת "היהודים" שילבו כוחות במופע משותף בפסטיבל האביב בראשון לציון – והוכיחו לכולם שלרוקנ'רול אין גבולות

שילוב מנצח. "היהודים" והבלט הישראלי. צילום: יובל אראל

את "היהודים", הלהקה, פגשתי לראשונה בתל אביב לפני כמעט עשור שנים, באחת הפסטיבלים על חוף ימה של תל אביב. זו הייתה חוויית רוק איצטדיונים אמיתית. מפגש נוסף עם ההרכב הזה, המוגדר כלהקת הרוק היהודית הכי מוצלחת במאה שנות ציונות, התקיים בכיכר דיזנגוף בתל-אביב.

אין כמעט חובב רוק אמיתי בארץ שאינו מכיר את השירים  של ההרכב, שנמצא בסצנה כבר למעלה מ-20 שנים ועדיין בועט ושועט על הבמות ללא הפוגה.

את הרעיון של שילוב רוקנ'רול משוחרר מכל מעצורים לצד האמנויות הקלאסיות, הביאו בשנות השבעים המוקדמות של המאה שעברה חברי להקת Deep Purple, כאשר מנהיגה המנוח ג'ון לורד כתב קונצרט ללהקה ולתזמורת, ומאוחר יותר, בעקבות ההצלחה, אף יצר את סוויטת ג'מיני העושה זיווג אמיתי בין רוק לקלאסי. אחריו קמו הרכבים אירופאים נוספים שלקחו את השילוב רוק וקלאסי ויצרו להיטים.

את השילוב הראשון מסוג זה בארץ יצרו חברי להקת "הצ'רצ'ילים" המיתולוגית, כאשר ביצעו יצירות של יוהאן סבסטיאן בך עם התזמורת הפילהרמונית, די סמוך לאותם ימים. כמה שנים מאוחר יותר הגיע אבי בללי עם להקתו "נקמת הטרקטור" ולקח את רעיון השילוב בין רוק לקלאסי למקום אחר לחלוטין וחיבר את היצירה "קיר" עבור להקת המחול "בת שבע".

פסטיבל האביב, שהתקיים השבוע בראשון לציון, אירח שילוב שכזה – "היהודים" ולהקת הבלט הישראלי. השילוב שידרג את שתי הסצנות – הרוק הבועט והמחול הנקי והמעודן. העבודה המשותפת עם הכוריאוגרפים עידו תדמור, יוני סוטחי, סהר עזימי ויורם כרמי, יחד עם להקת "היהודים", הובילה ליצירה מרתקת, שמשלבת את עולם הבלט הקלאסי על כל תכונותיו עם מוזיקת הרוק.

רוק בועט ומחול נקי ומעודן. צילום: יובל אראל

"היהודים", תום פטרובר – זמר ויוצר, אורית שחף – סולנית ויוצרת, ניר מימון – גיטרה בס, גיא באר – גיטרות חשמליות, עמרי אגמון – גיטרות חשמליות,  רועי זו-ארץ – קלידים ויהב ליפינסקי על התופים, הרימו את היכל התרבות בראשון לציון על הרגליים, ואין זו קלישאה.

הפתיחה לצלילי השיר "אם כבר", שהושק בשנת 2004 כסינגל ובוצע במסגרת אלבומם האקוסטי, שהוקלט במהלך מופע בהיכל התרבות בתל-אביב, הציגה את הבמה הרחבה מאוד עטויה בבד תכלכל כצבע הים המתנועע מצד לצד ומהווה שמלה אדירה לרקדנים. גיא באר עם הגיטרה החשמלית צועד על הבד, אט אט מצטרפים הרקדנים לבמה, ולשירה של תום פטרובר ואורית שחף. היתה זו אמירה חדה, צלולה, נקיה ומכוונת על איך צריך להכיל בלט לצד רוק. במקרה הזה סוג של בלדת רוק.

המופע חצה גבולות של שילוב מהפנט בין הריגוש והאדרנלין הרוקנ'רולי לבין האיכות המזוקקת של התנהלות והתנועעות הרקדנים והרקדניות על הבמה. האולם המהוגן פשט את נימוסיו לקראת סופו של המופע כאשר חבורות של מעריצים, במיוחד מעריצות, נטשו את המושבים המרופדים וחגגו  למרגלות הבמה. להקת "היהודים", על אף הוותק הרב שצברה, עדיין יודעת ויכולה להרטיט לבבות וחושים. המופע הנוכחי הוכיח כי לרוקנ'רול אין גבולות.

שילוב מנצח. "היהודים" והבלט הישראלי. צילום: יובל אראל

את "היהודים", הלהקה, פגשתי לראשונה בתל אביב לפני כמעט עשור שנים, באחת הפסטיבלים על חוף ימה של תל אביב. זו הייתה חוויית רוק איצטדיונים אמיתית. מפגש נוסף עם ההרכב הזה, המוגדר כלהקת הרוק היהודית הכי מוצלחת במאה שנות ציונות, התקיים בכיכר דיזנגוף בתל-אביב.

אין כמעט חובב רוק אמיתי בארץ שאינו מכיר את השירים  של ההרכב, שנמצא בסצנה כבר למעלה מ-20 שנים ועדיין בועט ושועט על הבמות ללא הפוגה.

את הרעיון של שילוב רוקנ'רול משוחרר מכל מעצורים לצד האמנויות הקלאסיות, הביאו בשנות השבעים המוקדמות של המאה שעברה חברי להקת Deep Purple, כאשר מנהיגה המנוח ג'ון לורד כתב קונצרט ללהקה ולתזמורת, ומאוחר יותר, בעקבות ההצלחה, אף יצר את סוויטת ג'מיני העושה זיווג אמיתי בין רוק לקלאסי. אחריו קמו הרכבים אירופאים נוספים שלקחו את השילוב רוק וקלאסי ויצרו להיטים.

את השילוב הראשון מסוג זה בארץ יצרו חברי להקת "הצ'רצ'ילים" המיתולוגית, כאשר ביצעו יצירות של יוהאן סבסטיאן בך עם התזמורת הפילהרמונית, די סמוך לאותם ימים. כמה שנים מאוחר יותר הגיע אבי בללי עם להקתו "נקמת הטרקטור" ולקח את רעיון השילוב בין רוק לקלאסי למקום אחר לחלוטין וחיבר את היצירה "קיר" עבור להקת המחול "בת שבע".

פסטיבל האביב, שהתקיים השבוע בראשון לציון, אירח שילוב שכזה – "היהודים" ולהקת הבלט הישראלי. השילוב שידרג את שתי הסצנות – הרוק הבועט והמחול הנקי והמעודן. העבודה המשותפת עם הכוריאוגרפים עידו תדמור, יוני סוטחי, סהר עזימי ויורם כרמי, יחד עם להקת "היהודים", הובילה ליצירה מרתקת, שמשלבת את עולם הבלט הקלאסי על כל תכונותיו עם מוזיקת הרוק.

רוק בועט ומחול נקי ומעודן. צילום: יובל אראל

"היהודים", תום פטרובר – זמר ויוצר, אורית שחף – סולנית ויוצרת, ניר מימון – גיטרה בס, גיא באר – גיטרות חשמליות, עמרי אגמון – גיטרות חשמליות,  רועי זו-ארץ – קלידים ויהב ליפינסקי על התופים, הרימו את היכל התרבות בראשון לציון על הרגליים, ואין זו קלישאה.

הפתיחה לצלילי השיר "אם כבר", שהושק בשנת 2004 כסינגל ובוצע במסגרת אלבומם האקוסטי, שהוקלט במהלך מופע בהיכל התרבות בתל-אביב, הציגה את הבמה הרחבה מאוד עטויה בבד תכלכל כצבע הים המתנועע מצד לצד ומהווה שמלה אדירה לרקדנים. גיא באר עם הגיטרה החשמלית צועד על הבד, אט אט מצטרפים הרקדנים לבמה, ולשירה של תום פטרובר ואורית שחף. היתה זו אמירה חדה, צלולה, נקיה ומכוונת על איך צריך להכיל בלט לצד רוק. במקרה הזה סוג של בלדת רוק.

המופע חצה גבולות של שילוב מהפנט בין הריגוש והאדרנלין הרוקנ'רולי לבין האיכות המזוקקת של התנהלות והתנועעות הרקדנים והרקדניות על הבמה. האולם המהוגן פשט את נימוסיו לקראת סופו של המופע כאשר חבורות של מעריצים, במיוחד מעריצות, נטשו את המושבים המרופדים וחגגו  למרגלות הבמה. להקת "היהודים", על אף הוותק הרב שצברה, עדיין יודעת ויכולה להרטיט לבבות וחושים. המופע הנוכחי הוכיח כי לרוקנ'רול אין גבולות.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן