מי היה מאמין שדווקא בעידן בו חוגג עולם המחול את המהפכה של אלילי הבלט המודרני, שמרדו בבובתיות הממושמעת של טפיפות הבלט הקלאסי ודווקא באותן שנים בהן כל להקה משתבחת בשפת המחול המקורית שיצרה – יְיַסדו הכוריאוגרף Arthur Mitchell, שהיה הרקדן הראשי של בלט העיר ניו-יורק, והבמאי והכוריאוגרף המנוח Karl Shook את להקת הבלט הקלאסי הארלם. הלהקה החלה את דרכה במרתף של כנסייה כדי לחנך את ילדי הארלם ולחלצם מחיי הפשע והעוני – ואולי גם כדי להפריך את התיזה ששחורים לא יכולים לרקוד בלט קלאסי.

המטרה העיקרית של מייסדיה הייתה להגיע אל הנוער באמצעות המחול. ואכן – גם כיום קיים בהארלם בית-ספר בו לומדים כ-1,000 תלמידים מגיל צעיר של טרום-ביה"ס ועד למבוגרים.

מאז כינונה ב-1969 ידעה הלהקה עליות ומורדות ואף נסגרה לתקופה ממושכת. בראשית דרכה הופיעה הלהקה בטקס הסיום של אולימפיאדת לוס אנג'לס, בסין לציון הסכם הסחר שנחתם עם ארה"ב, בפני נלסון מנדלה בדרום אפריקה כאשר ארה"ב הסירה את החרם התרבותי עליה, בקובנט גרדן, – ובעיקר בהארלם.

בסוף מאי תגיע לישראל הלהקה המחודשת המונה 18 רקדנים. גם כיום כאשר מנהלת את הלהקה הרקדנית (הלבנה) וירג'יניה  ג'ונסון, הדגש הוא על מצוינות וכמעט לכל מחול יש תשתית קלאסית איתנה. לארץ יגיעו עם ארבעה מחולות, שניים מתוכם בעיצוב כוריאוגרף הבית של הלהקה – רוברט גרלנד, שקיבל את הכשרתו בביה"ס של תיאטרון המחול של הארלם ובתיאטרון המחול של אלווין איילי, וכיום גם מנהל את ביה"ס.

הצירוף הייחודי של שירים בביצוע ארית'ה פרנקלין וג'יימס בראון – בין העידון של הבלט הקלאסי לאנרגיה המחוספסת של הפאנק – הם הרקע לאחד הריקודים של גרלנד. הריקוד השני הוא לצלילי ו  ה"גלוריה" של פולנק.

Contested Space – "חלל מריבה" – הוא ריקוד של הכוריאוגרף דונאלד בירד מ-2012. לצלילי המוזיקה של אמון טובין מפגינים חברי הלהקה את יכולותיהם הווירטואוזיות, אך זהו ריקוד ברוטאלי שאינו הולם את רוח האופטימיות מלאת האור של החזון שהנחה את מייסדי הלהקה.

וכמובן שאי אפשר ללא ספינת הדגל של המחול הקלאסי – "הברבור השחור" מתוך "אגם הברבורים" של פטיפה למוזיקה של צ'ייקובסקי. הפעם תגלם אותו מיכאלה דה-פרינס בת ה-18 – ילדה שהתייתמה במלחמת האזרחים העקובה מדם בסיירה ליאונה ואומצה ע"י משפחה אמריקנית. כלומר העיקר כאן הוא הסיפור סוחט הדמעות של הרקדנית עצמה ולא מידת הליטוש והשלמות של מחולה.

וכמובן שאי אפשר ללא ספינת הדגל של המחול הקלאסי – "הברבור השחור" מתוך "אגם הברבורים" של פטיפה למוזיקה של צ'ייקובסקי. הפעם תגלם אותו מיכאלה דה-פרינס בת ה-18 – ילדה שהתייתמה במלחמת האזרחים העקובה מדם בסיירה ליאונה ואומצה ע"י משפחה אמריקנית. כלומר העיקר כאן הוא הסיפור סוחט הדמעות של הרקדנית עצמה ולא מידת הליטוש והשלמות של מחולה.

יותר מכל מוכיחה להקת המחול של הארלם, שריקוד קלאסי הוא לא רק נחלת בנות אצולה משועממות אלא נחלת הכלל – ללא קשר למין, צבע, דת וגזע. עקרון ה"סיסטמה" בוונצואלה ממנה צמחו ילדי פלא נוסח המנצח גוסטבו דודמל, הוכיח שבכל אחד מאתנו טמון כישרון הזקוק רק להזדמנות ולטיפוח.