Skip to content

כן למחאה כי אנו חיים ברפובליקת בננות

הצידוק העיקרי למחאה חברתית שתרעיד את אמות הספים הוא תחושת המיאוס. ההרגשה המעליבה שיש קבוצה קטנה של אנשים שמרפדים לעצמם את התחת בלי לראות ממטר את מי שאינו מהמיליה שלהם (אינו מולטי מיליונר)
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

המציאות שבה קבוצה קטנה המונה פחות מעשרים משפחות המחזיקות בשמונים וחמישה אחוז מההון בישראל, מרגישה מאוד נוח עם הרווחים השערורייתיים שלה וחיה בתחושה מתמדת של "מגיע לי". ההרגשה שאיש אינו מעז להתייצב מולה. התחושה שהקבוצה הזו מנהלת את הממשלה ומשחדת את גורמי ההשפעה ובהם אמצעי התקשורת הגדולים שבעליהם משתייכים, בחלקם, גם הם לקבוצה זו. התחושה שלעזאזל, אנחנו חיים ברפובליקת בננות שבה כל דאלים גבר והאלימות העיקרית מופנית כלפי כולנו מצד משפחת ההון-שלטון-תקשורת. 

הומלס בתל אביב. עדיין שומר על כבודו (צילום: ציפי מנשה)

הקאזה נוסטרה של ישראל מצטיינת בהזלת דמעות תנין על מר גורלם של ילדים עניים בשדרות שגם סופגים קסאמים מעת לעת. דמעות שנשפכות בין גיחה קצרה אחת לשניה, בטיסות במחלקה הראשונה למסע קניות של מותגי שאנל/גוצ'י/ורסאצ'ה/פראדה ולינה במלונות יוקרה.

הפייננשל טיימס פרסם ביוני 2012 מאמר האומר: "בעלויות צולבות בעסקים נפוצות בעיקר במדינות מתפתחות. זוהי תופעה שיש לה השלכות הרסניות. לכן, שבירת האליגארכיות השולטות בכלכלת ישראל כל כך חשובה". העיתון, משבח בהמשך את ישראל על הדינמיות של תעשיית ההייטק שלה, אך מתריע נגד התופעה החמורה לפיה פחות מעשרים קונגלומרטים חולשים על מחצית מערך שוק המניות הישראלי. התוצאה, נכתב במאמר, היא מונופוליזם החונק את התחרות  ואף מניע מערכת  יחסים משחיתה, לה שותפים עסקים, פוליטיקאים, ביורוקרטים ומדיה. את השעטנז של שליטת טייקונים וכלכלת שוק מכנה המאמר "שילוב קטלני לבריאותה הכלכלית של המדינה".

גם כלכלנים בכירים בישראל נדרשו לבעיה. ועדה, בראשות פרופ' רמי פרידמן, קבעה ביולי 2012 כי "בעלי ההון בישראל משמרים את כוחם הכלכלי ומעצימים אותו באמצעים פוליטיים ושלטוניים. את התופעה אפשר לכנות קפיטליזם של מקורבים או אוליגרכיה ישראלית". 

חסר בית, חסר פנים, ישראל 2013 (צילום: ציפי מנשה)

  ומאז אמצע 2012, דבר לא השתנה. לא לטובה בכל מקרה.

מרגע שפורסמו פרטי ספר התקציב אנשים רבים חשו מרומים, נעשקים וחסרי תקווה. התרגיל היה מכוער לעילא ולעילא. יום אחרי הכרזה חגיגית ומפיחת תקוות על הגדלת הגרעון כדי להגן על השכבות החלשות, בא השוס. מגדילים את הגרעון ובאבחה אחת פוגעים בכולם. בעיקר בעניים ובמעמד הביניים.

הטיעון הדמגוגי שכולם נושאים בנטל הוא דוגמה רעה להתנהלות משרד האוצר לדורותיו. המשרד שמשדר התנשאות וניכור התעלה על עצמו. הרעיון הפופוליסטי של ממשלה ללא חרדים נשמע לפתע הרבה פחות מפתה, כי ממשלה ללא חרדים היא, מסתבר, ממשלה נטולת חמלה. ואל תבנו על זה שהסעיפים שנבררו בפינצטה מתוך הספר עב הכרס על ידי כול העיתונים הם תמצית הגזירות. אחד הכלים המושחתים המשרתים את השלטון בישראל הוא חוק ההסדרים במשק, באמצעותו מעבירים הח"כים השבעים הצעות הפוגעות בעיקר בחלשים ובעניים. הח"כים עושים זאת בלי להניד עפעף. יומיים אחר כך יאשרו לעצמם שוב העלאת שכר.

כשיאיר לפיד היה מגיש אולפן שישי של ערוץ 2, הוא שידר סוג של ריחוק מאופק, סמל למקצוענות ולגבריות. אז למה ציפיתם ממנו כשהצבעתם עבורו? אחת הטענות הרווחות היא שהוא הונה את ציבור בוחריו, או כפי שכתב מאוכזב פייסבוק אחד, הוא חש שלפיד הכניס לו סכין בגב. עד כדי כך? האם באמת ובתמים חשב מישהו שלפיד יעז לפגוע בשכבת הטייקונים? לשים קץ למדיניות התספורות? להגיד להם בפרצוף למי שייכים המשאבים הטבעיים של ישראל? להעלות משמעותית את תשלומי המסים הנגבים מהם? 

פושט יד. ישראל 2013 (צילום: ציפי מנשה)

הרבה יותר קל, למשל, לפגוע במשפחה צעירה שמנסה לעבור מדירה קטנה לדירה יותר גדולה כדי לתת לילדיה מרווח נשימה. אז המדינה תגבה את חלקה בן עשרות אלפי השקלים מעסקת הרכישה. הרבה יותר קל להגדיל לכו-לם את אחוז המע"מ ב–1%, להעלות מס הכנסה ב–1.5% בכל מדרגות השכר או להטיל מס רכישה על דירה יחידה. כך עושים מכה של 13.4 מיליארד שקל וגם לא מעצבנים מדי את ההם שם למעלה. אמנם גם מס החברות יעלה מ-25% ל-26%. ובמחווה נאורה הוחלט גם שרוכשי רכב במחיר גבוה משלוש מאות אלף שקל ישלמו עליו יותר מס, כמו גם רוכשי מטוסים פרטיים ויאכטות ו… ג'קוזי.

 אבל המשפחות ברוכות הילדים ישתתפו במאמץ הלאומי ויסתפקו בקצבה של 140 שקל לילד ואמהותיהם, עקרות הבית, תחויבנה לשלם ביטוח בריאות מהכסף שהן לא מרוויחות. גם המתים ישתתפו בנשיאה בנטל: דמי הקבורה "יעודכנו": כך אומרים בלשון מכובסת. לא בכדי אמרה שלי יחימוביץ' "זאת תוכנית דיכאון ומכות ולא תוכנית צמיחה. הגרעון עובר מהכיס של הממשלה – לכיס של האזרח".

והמסיבה עם עופר עיני. יאיר לפיד ועופר עיני מסבירים ביחד למה התקציב הזה טוב, וזה לא צורם. ראש האיגודים המקצועיים ושר האוצר סחבקים. אולי משום שגם עיני לא ממש סופר את החלשים? אולי כי עיני מתרה בעובדות הסוציאליות לשוב לעבודה ולא לשבות, כי הוא עסוק עם סקטור הרבה יותר חשוב של עובדי הנמלים? 

שומרת המטריות - גם זו פרנסה (צילום: ציפי מנשה)

 קחו לדוגמה את ההחלטה להטיל מס שבח על מוכרי דירה שנייה. צאו מהנחת יסוד שמישהו שפוטר מעבודתו ונותר ללא פנסיה החליט להשקיע את כל חסכונותיו ואת כל פיצויי הפיטורים שלו בדירה קטנה שתספק לו פנסיה צנועה. איש לא יבדוק אם מדובר בטייקון המחזיק בבניין של  דירות פאר באיזור יוקרה או במובטל קשה יום שמנסה לגרד לעצמו קצת פרנסה: שניהם יחויבו בתשלום מס שבח באותה מידה. מי שינסה לייצב את עצמו מעט, מיד תבוא המדינה ותיכנס לכיסו כדי לגזול את שארית המעות שצבר לאורך שנות חסכון. הוא גם ישלם מס מוגדל על רווחי הון, או במקרה שלו, על חסכונותיו הדלים והצנועים שנאספו במשך שנים כדי שהמדינה תבוא ותגבה מהם את חלקה.

העם דורש צדק חברתי, זעקו הסיסמאות לפני כשנתיים. צדק חברתי הוא לא רק למעמד הביניים. צדק חברתי הוא גם לעניים. לאנשים קשי יום שמתפרנסים בדוחק. ולא כמו שאמרה השבוע בטלוויזיה תושבת ממורמרת מהדרום: "העניים הם ממילא עניים, אבל אנחנו? מעמד הביניים?" אז לא. העניים עכשיו יהיו יותר עניים. ועל כך צריכה לקום זעקה.

3 Comments

  1. יפה
    10 במאי 2013 @ 14:32

    הציבור לא מבין שהממשלה היום בוחנת אותו. אם הוא יישב וישתוק , ירכין את הראש יבינו למעלה שאפשר להמשיך ולדרוך עלינו באין מפריע. עכשיו היא שעת המבחן. הפעולות שננקוט עכשיו הם פעולות אזהרה לבל ימתחו את הסבלנות שלנו יותר מידי ויבלבלו אותה עם ייאוש פסיבי.

  2. בטריה
    10 במאי 2013 @ 11:42

    מי שרוצה שינוי שלא יבחר בנציג ההון מצופה בג'ל

  3. ענת
    10 במאי 2013 @ 2:27

    לגמרי. ויש לזכור שהתקציב עוד לא אושר ע"י הממשלה. זה שהקיסר אמר את דברו לא אומר שנפל דבר.
    זה הזמן להשמיע קול זעקה, כי אם לא, אנחנו נמשיך להיחנק עוד שנים, בלי שיזוז שום דבר.

    הבחירות האלה הראו שהעם רוצה שינוי סדר עדיפויות, לא פירורים. לא בשביל זה קיבל לפיד 19 מנדטים.
    ועופר עיני צריך ללכת הביתה כבר מזמן.

    מוצ"ש – צעדת מחאה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן