Skip to content

פרשנות | תובנות ראשונות לקראת הבחירות לנשיאות איראן

לקראת הבחירות באיראן שיערכו באמצע החודש הבא ולאחר סיום שלב רישום המועמדים הראשוני, קיבץ ד"ר רז צימט, חוקר של הפוליטיקה באיראן, מספר תובנות לגבי המועמדים ולגבי הכיוון שאליו פונה איראן בבחירות אלה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בתום שלב רישום המועמדים לבחירות לנשיאות איראן, הצפויות ב-14 ביוני, ועוד בטרם החל השלב המשמעותי של סינון למעלה מ-450 המועמדים על-ידי "מועצת שומרי החוקה", ניתן כבר לגבש מספר תובנות משמעותיות:

  1. שמעון פרס האיראני? נשיא איראן לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני (צילום: Mesgary/ויקימדיה)
    שמעון פרס האיראני? נשיא איראן לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני (צילום: Mesgary/ויקימדיה)

    החלטתו של הנשיא לשעבר ויו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני להגיש את מועמדותו ברגע האחרון מוכיחה שהכל אפשרי בפוליטיקה האיראנית. האדם שרבים כבר הספידו אותו (הן באיראן והן במערב) לאחר תבוסתו המשפילה למחמוד אחמדינז'אד בבחירות לנשיאות 2005, לאחר שנושל מתפקידו כדרשן תפילות יום השישי בטהראן בעקבות תמיכתו במועמד האופוזיציה הרפורמיסטית, מיר-חוסיין מוסוי, ומהומות 2009, ולאחר שהורחק מתפקידו כיו"ר "מועצת המומחים" בשנת 2011 שוב הוכיח, ש"שמעון פרס האיראני" נופל וקם גם כשהוא מתקרב לגיל 80.

  2. התמודדותו של רחים משאא'י, מקורבו של הנשיא אחמדינז'אד המוגדר על-ידי הממסד הדתי השמרני כ"ראש הזרם הסוטה", היא בבחינת קריאת תיגר נוספת מצד הנשיא כנגד המנהיג העליון והממסד הדתי. אין להפריז, עם זאת, בחשיבות הגשת מועמדותו. סביר להניח, ש"מועצת שומרי החוקה" תפסול בשבוע הבא את מועמדותו. במקרה כזה מעניין יהיה לראות מה תהיה תגובתו של אחמדינז'אד, אך ספק אם יש ביכולתו לעשות הרבה במקרה כזה. מבלי לזלזל באתגר הפוליטי והאידיאולוגי שהנשיא ומקורביו מציבים בפני הממסד הדתי והמנהיג העליון, לא צריך גם להפריז ביכולותיו. בהתנהגות שלומיאלית למדי הצליח הנשיא לעורר נגדו בשנתיים האחרונות גם את מוקדי הכוח האחרונים שעוד נותרו לו (ובכללם משמרות המהפכה והאגף הימני-רדיקלי בממסד הדתי). מבחינה ציבורית הוא אולי זוכה עדיין לתמיכה בקרב חלק מהשכבות הנמוכות בחברה האיראנית בזכות מדיניותו הכלכלית הפופוליסטית, אך ספק רב אם זו תספיק לו לקרוא תיגר באופן משמעותי כנגד המנהיג בשבועות האחרונים שעוד נותרו לו עד צאתו מארמון הנשיאות.
  3. שלב הגשת המועמדויות מאחורינו, אך מערכת הבחירות רק בראשיתה. בשלב רישום המועמדויות הגישו קרוב ל-40 פוליטיקאים הנחשבים מוכרים ובכירים למדי את מועמדותם. גם ללא קשר לפסילת חלק מהם על-ידי מועצת שומרי החוקה, יש להניח שרבים מהם יפרשו מהמרוץ בימים הקרובים. בשעות האחרונות כבר התפרסמו דיווחים בנוגע לכוונתו של מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר, חסן רוחאני, לפרוש לטובת רפסנג'אני ומועמדים נוספים המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי צפויים לפרוש אף הם לטובת הנשיא לשעבר. מועמדים אחרים, כדוגמת יו"ר המג'לס לשעבר, חדאד עאדל, ויועצו של המנהיג העליון לעניינים בינלאומיים, עלי-אכבר ולאיתי, עשויים לפרוש לטובת ראש עיריית טהראן, מחמד-באקר קאליבאף המזוהה כמותם עם האגף המתון במחנה השמרני. מועמדים נוספים המזוהים  עם הימין הרדיקלי עשויים לפרוש לטובת מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, סעיד ג'לילי, שגם הוא החליט להירשם ברגע האחרון.
  4. קשה להעריך את  סיכוייו של רפסנג'אני להיות מאושר על-ידי מועצת שומרי החוקה, אך אין ספק שהמועצה תתקשה מאוד לפסול את מועמדותו. בשונה מאחמדינז'אד, רפסנג'אני נהנה עדיין מהשפעה ניכרת גם בממסד הדתי. הוא פוליטיקאי ותיק ומנוסה, שעלול לעורר צרות רבות אם מועמדותו תיפסל ופסילתו עלולה אף לעורר מחאה ציבורית נרחבת, הדבר האחרון שהמשטר האיראני צריך. גם אם עלי ח'אמנהאי אינו מתלהב (בלשון המעטה) מהרעיון שרפסנג'אני יחזור ללשכת הנשיאות אותה עזב בשנת 1997, הוא יעדיף ככל הנראה למצוא דרכים אחרות למנוע את בחירתו ולאו דווקא על-ידי פסילת המועמדות במועצה.
  5. העדפותיו של המנהיג העליון הן אולי הדבר המשמעותי ביותר בשבועות הקרובים, וספק רב אם הוא עצמו כבר החליט במי כדאי לו לתמוך (מאחורי הקלעים, כמובן). מחד גיסא, הוא זקוק לנשיא בעל ניסיון וכישורים שיכולים לאפשר לו להתמודד בהצלחה יחסית עם האתגרים הקשים (בעיקר בתחום הכלכלי) שניצבים בפני איראן. הוא עשוי גם להעדיף נשיא שיכול להציג פנים יותר מחייכות ופחות פרובוקטיביות מבחינת המערב כדי לאפשר לאיראן להמשיך ולנהל משא ומתן מייגע מול הקהילה הבינלאומית. אלה מקדמים דווקא את מועמדותו של רפסנג'אני או אולי ולאיתי. מאידך גיסא, לאחר שמונה שנים של נשיא רפורמיסטי (ח'אתמי) ושמונה שנים של אחמדינז'אד, הדבר האחרון שח'אמנאי מעוניין בו הוא נשיא בעייתו ועצמאי נוסף, שנוטה לעיתים לשכוח מיהו האיש מס' 1 בפוליטיקה האיראנית. רפסנג'אני בוודאי אינו עונה לצורך הזה.
  6. למרות שאנחנו עוסקים באיראן הממש לא-דמוקרטית, יש בכל זאת משקל גם לעמדת הציבור. וגם בעניין זה קשה מאוד להעריך במי הציבור יעדיף לתמוך (בהנחה שרפסנג'אני יאושר על-ידי מועצת שומרי החוקה). רפסנג'אני נתפס מצד אחד כ"זקן השבט", שיכול אולי להוציא את איראן מהבוץ בזירה הפנימית והחיצונית. מצד שני – אין לשכוח את תבוסתו בשנת 2005 לאחמדינז'אד, שנבעה לא רק מכך שח'אמנאי העדיף את השני אלא גם משום שהציבור ראה ברפסנג'אני אז (וללא ספק גם כיום) נציג אנכרוניסטי ומושחת של הממסד הדתי-שמרני. יש מועמדים שללא ספק נראים מבטיחים יותר (ובעיקר מרשימים יותר מבחינה חיצונית…), כדוגמת ראש עיריית טהראן המוצלח, הטייס והד"ר לגיאוגרפיה פוליטית, מוחמד באקר קאליבאף. השאלה היא עד כמה הוא יוכל לגייס תמיכה מחוץ לטהראן (ולמחוז הבחירה שבו נולד באיזור משהד בצפון-מזרח איראן) מול הפוליטיקאי המנוסה. באותן בחירות 2005, שבהן רפסנג'אני הובס על-ידי אחמדינז'אד, קאליבאף הגיע רק למקום הרביעי.
  7. ולבסוף – היום האחרון של רישום המועמדים שב והצליח לעורר את מערכת הבחירות המנומנמת. אולי לא לזה ציפה המנהיג כשקרא ל"התלהבות פוליטית" בבחירות, אבל נראה שכמות המועמדים המרשימה הזו (גם אם בסופו של דבר יישארו פחות מ-10 לאחר הסינון) והמאבק הצפוי בין שלושה זרמים פוליטיים: המרכז השמרני, הימין הרדיקלי והמרכז הרפורמיסטי , מבטיחה חודש מרתק של מערכת בחירות. זה עשוי להציב אתגר לא פשוט למשטר, אבל בהחלט לא נראה שזה הולך לשרת את מתנגדי המשטר הגולים שקוראים להחרים את הבחירות. אם המשטר לא יעשה טעויות חמורות, הוא עשוי עוד להצליח וליצור שוב את הרושם המוטעה שמדובר בסך הכל במערכת פוליטית די חופשית.

[related-posts title="מאמרי פרשנות קודמים של ד"ר רז צימט"]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן