[rating=4]

מתוך מטרה להגיע לקהל דמוגרפי של "נשים מגיל 14 ועד 400", הסרט "המקום בתוך היער" נפתח עם סצנה בת שלוש דקות בה עוקבים אחר ריאן גוסלינג ("דרייב", "יחידת גנגסטרים"), כשהוא ללא חולצה. כשהוא לבסוף שם על עצמו חולצה, זה רק כדי שיוכל לרכוב על האופנוע שלו בנסיעה פזיזה, ובמטרה להרחיב את הקהל הדמוגרפי לעוד נשים. למרבה המזל, זה לא סתם עוד סרט ש"כיף להסתכל על ריאן גוסלינג", אלא חובק סיפור עם הרבה רבדים ומשחק מצוין של שחקן זה ונוספים.

גוסלינג מגלם את לוק גלנטון, איש החי בקרקס אשר קעקע את גופו לכל אורכו ורוחבו (אפילו עם פגיון נוטף מתחת לעינו), עובדה המרמזת על עבר בעייתי, שלא מוסבר במהלך הסרט. ביום בהיר הוא נפגש שוב עם מישהי שבילה איתה רומן חד פעמי (אווה מנדז, "מנועים קדושים") ומגלה כי מאותו סטוץ נולד לו בן, כיום בן שנה.

גלנטון עוזב את עבודתו והופך לשודד בנקים, בניסיון לפרנס את הילד. שותפו ורבו בתחום זה הוא המכונאי המתבודד, רובין (בן מנדלסון, "אימהות מושלמות"). פעילויותיהם גורמות להם להיתקל עם שוטר, ובשלב זה הסרט משנה פניו.

במקום שהסרט יתקדם במבנה התלת מערכתי המסורתי, "המקום בתוך היער" הוא בעצם שלושה סיפורים, כשבכל אחד עלילה ודמויות שונות. במובן זה, הסיפור השני עוקב אחר אייברי קרוס (בראדלי קופר, "אופטימיות היא שם המשחק", "המילים"), כשוטר רציני, אך שאפתן. בדיוק כמו גלנטון, הוא אב לילד בן שנה, ואפילו עמיתיו לעבודה (ריי ליוטה, "הורג אותנו ברכות", וברוס גרינווד, "הטיסה") מסבכים את חייו.

הסיפור של קרוס מצטלב עם הסיפור השלישי, כשבסיומו הסרט כולו מיישב בין שלושת הסיפורים אל תוך קתרזיס מסודר, מקיף, אך לא בהכרח נעים.

הסרט בוים על-ידי דרק סיאנפרנס, שסרטו הקודם וחסר העלילה לחלוטין, "בלו ולנטיין", רחוק מאוד מהמספר העצום של מפגשים גורליים ומעשים השזורים לאורך העלילה ב"מקום בתוך היער".

זהו סרט על אבות ובנים, סיבה ותוצאה, טוב ורע, ויש אף שיטענו גורל או קארמה. סיפור שאפתני (הרץ לאורך 140 דקות, ועל כן גם ארוך מאוד), בו סיאנפרנס והשחקנים מצליחים ליצור דרמה ומתח המשאירים את הצופים מסוקרנים עד לסיום המוצלח של הסרט.