מה מפחיד את איבגי?

משה איבגי חוזר לביים בתיאטרון "גשר", הפעם קומדיה: "אני אוהב לצחוק. החיים הם קומיים". מה שלא מצחיק אותו זו סתימת הפיות לתקשורת: "הימין בפרנויה ונלחם באויבים שלא קיימים. אני פוחד שאנחנו בדרך לדיקטטורה". ריאיון אופטימי

מה מפחיד את איבגי?

משה איבגי חוזר לביים בתיאטרון "גשר", הפעם קומדיה: "אני אוהב לצחוק. החיים הם קומיים". מה שלא מצחיק אותו זו סתימת הפיות לתקשורת: "הימין בפרנויה ונלחם באויבים שלא קיימים. אני פוחד שאנחנו בדרך לדיקטטורה". ריאיון אופטימי

משה איבגי חוזר לביים בתיאטרון "גשר", הפעם קומדיה: "אני אוהב לצחוק. החיים הם קומיים". מה שלא מצחיק אותו זו סתימת הפיות לתקשורת: "הימין בפרנויה ונלחם באויבים שלא קיימים. אני פוחד שאנחנו בדרך לדיקטטורה". ריאיון אופטימי

מאת יעל חן; צילומים: אורלי קאופמן

מי נורמלי? איבגי מביים

מי נורמלי ומי לא נורמלי? זו השאלה שעולה מהמחזה "הארווי" מאת מרי צ'ייס, שמביים משה איבגי בתיאטרון "גשר". איבגי: "העלילה מדברת על אלווד (אבי גרייניק), בחור טוב ועדין, שיש לו חבר דמיוני בשם הארווי, ארנב בגובה של כמעט שני מטרים. האנשים סביבו מתקשים לקבל את התופעה, בעיקר אחותו ובתה, שגרות איתו באותו בית. 

"לאחר שאלווד, יחד עם חברו הדמיוני, מבריחים את החתן המיועד של אחותו, היא מחליטה לאשפז את אחיה. כשהיא מגיעה למוסד לחולי נפש, מתרחשת קומדיה של טעויות שבסופה מאשפזים דווקא אותה. "הקומדיה הועלתה לראשונה ב-1944 בברודוויי,  לאחר מכן חצתה את גבולות אמריקה, הועלתה ברחבי העולם ועכשיו מגיעה אלינו. היא מאוד אקטואלית מבחינת התכנים והמסרים שעוברים אל הקהל. מצד אחד, זה מחזה מאוד מצחיק, ומצד שני זהו סיפור על חברה שמתקשה לקבל את השונה.

"ההצגה עוסקת בשונה שמאיר מחדש את פניה של החברה, ובאנשים שרצים כל הזמן ומחמיצים את החיים. הארווי, הארנב הדמיוני, 'מסתובב' עם אלווד, ובדרך, יותר ויותר אנשים מתחילים לראות את הארנב. כלומר הנורמלים מתחילים להשתגע, ונשאלת השאלה מי נורמלי ומי לא.

כיצד החברה מקבלת את השונה. גרייניק

"ומה רע עשה אלווד, שצריך לאשפז אותו? האם הוא פוגע במישהו? וכאן נכנסים לעניין תובנות וסטנדרטים של מה נכון, מה לא נכון, ובסוף חושבים שאולי הנורמליים הם הלא נורמליים". מבולבלים? גם אנחנו.

אתה לא קומיקאי בנשמתך. מתאים לך לביים קומדיה?

"תתפלאי, דווקא כן. זו פעם שנייה שאני מביים ב'גשר' שהוא תיאטרון הבית שלי. המחזה הראשון שביימתי, 'הנסיכה איבון',הוא גם קומי בעיני, אפילו שאינו נחשב כזה. אני אוהב לצחוק. החיים הם קומיים. מבחינתי, בכל סיטואציה אפשר למצוא משהו קומי".

גם כשמודיעים למישהו שהוא חולה והולך למות למשל?

"אולי לא בשנייה הזאת שמודיעים, אולי שנייה אחר כך. כמה אדם יכול להחזיק מעמד עם התחושה, שמעכשיו ועד המוות יהיה לו רק עצוב? אולי יצחיקו אותו דברים בדרך?"

בואו לדבר על איבגי גם בפייסבוק

איבגי, יוצר עסוק, אינו חושש לדבר על פוליטיקה וחברה וגם להפגין לפעמים, בשעה שרוב חבריו שומרים על זכות השתיקה. במקביל לבימוי הוא מופיע כשחקן ב "סונטת קרויצר", ב"שש דמויות  מחפשות מחבר" ובהצגה שרצה כמה שנים טובות – "הבן הבכור". החזרות על "הארווי" נמשכות כבר חודשיים וחצי וההצגה אמורה לעלות באמצע ינואר 2012. לצד גרייניק מופיעים רבקה נוימן, נטע שפיגלמן, אורי יניב, יעל טוקר, ג'יל בן דוד, מיקי לאון, סבטלנה דמידוב, ליליאן רות וציון אשכנזי.

 איך עובדים על דמות שלא קיימת?

"אבי גרייניק מקבל ממני נתונים על הדמות והוא מתייחס אליה. הוא צריך, למשל, להתייחס לגובהו של הארנב, שהרי מבחינת השחקן גם הלא-קיים הוא מוחשי".

קומדיה של טעויות. איבגי ואורי יניב

איבגי, שאת רוב הקריירה שלו עשה בקולנוע, נהנה מאוד לעבוד בתיאטרון ובעיקר ב"גשר". הוא פחות נהנה ממה שמתרחש לאחרונה במדינה ובעיקר מסתימת הפיות לתקשורת: "זה קצת מפחיד. אני רואה בכך שלב נוסף בהידרדרות שאנחנו נמצאים בה.

"הימין בפרנויה ומשתלט על כל המערכת כאילו יש אויבים מבפנים. הוא מתבלבל ומתחיל להילחם נגד אויבים שלא קיימים. הרי לכל אחד מותר להביע דעה. זה לגיטימי. והימין רוצה שכולם יחשבו כמוהו,  ומי שלא חושב כמוהו – שקולו לא יישמע.

"נוצר מצב קצת מפחיד אף על פי שאנחנו עוד לא שם ממש. הכיוון לא טוב. אי-אפשר לדעת לאן זה יגיע בסוף. יכול להגיע לביטול הדמוקרטיה. נוגסים קצת פה, קצת שם, ותוך כדי נגיסות נמצא את עצמנו במשטר דיקטטורי".

ביקורת על ההצגה "מיין קאמפף" בתיאטרון "גשר"

1 Comment

  1. מגפון עיתון ישראלי עצמאי
    6 בפברואר 2012 @ 2:39

    […] "הארווי" עוסקת בקבלת השונה ובשאלה הנצחית מי נורמאלי ומי לא – כפי שנכתב כאן, בראיון מיוחד שנעשה עם איבגי בתחילת החזרות. […]

משה איבגי חוזר לביים בתיאטרון "גשר", הפעם קומדיה: "אני אוהב לצחוק. החיים הם קומיים". מה שלא מצחיק אותו זו סתימת הפיות לתקשורת: "הימין בפרנויה ונלחם באויבים שלא קיימים. אני פוחד שאנחנו בדרך לדיקטטורה". ריאיון אופטימי

מאת יעל חן; צילומים: אורלי קאופמן

מי נורמלי? איבגי מביים

מי נורמלי ומי לא נורמלי? זו השאלה שעולה מהמחזה "הארווי" מאת מרי צ'ייס, שמביים משה איבגי בתיאטרון "גשר". איבגי: "העלילה מדברת על אלווד (אבי גרייניק), בחור טוב ועדין, שיש לו חבר דמיוני בשם הארווי, ארנב בגובה של כמעט שני מטרים. האנשים סביבו מתקשים לקבל את התופעה, בעיקר אחותו ובתה, שגרות איתו באותו בית. 

"לאחר שאלווד, יחד עם חברו הדמיוני, מבריחים את החתן המיועד של אחותו, היא מחליטה לאשפז את אחיה. כשהיא מגיעה למוסד לחולי נפש, מתרחשת קומדיה של טעויות שבסופה מאשפזים דווקא אותה. "הקומדיה הועלתה לראשונה ב-1944 בברודוויי,  לאחר מכן חצתה את גבולות אמריקה, הועלתה ברחבי העולם ועכשיו מגיעה אלינו. היא מאוד אקטואלית מבחינת התכנים והמסרים שעוברים אל הקהל. מצד אחד, זה מחזה מאוד מצחיק, ומצד שני זהו סיפור על חברה שמתקשה לקבל את השונה.

"ההצגה עוסקת בשונה שמאיר מחדש את פניה של החברה, ובאנשים שרצים כל הזמן ומחמיצים את החיים. הארווי, הארנב הדמיוני, 'מסתובב' עם אלווד, ובדרך, יותר ויותר אנשים מתחילים לראות את הארנב. כלומר הנורמלים מתחילים להשתגע, ונשאלת השאלה מי נורמלי ומי לא.

כיצד החברה מקבלת את השונה. גרייניק

"ומה רע עשה אלווד, שצריך לאשפז אותו? האם הוא פוגע במישהו? וכאן נכנסים לעניין תובנות וסטנדרטים של מה נכון, מה לא נכון, ובסוף חושבים שאולי הנורמליים הם הלא נורמליים". מבולבלים? גם אנחנו.

אתה לא קומיקאי בנשמתך. מתאים לך לביים קומדיה?

"תתפלאי, דווקא כן. זו פעם שנייה שאני מביים ב'גשר' שהוא תיאטרון הבית שלי. המחזה הראשון שביימתי, 'הנסיכה איבון',הוא גם קומי בעיני, אפילו שאינו נחשב כזה. אני אוהב לצחוק. החיים הם קומיים. מבחינתי, בכל סיטואציה אפשר למצוא משהו קומי".

גם כשמודיעים למישהו שהוא חולה והולך למות למשל?

"אולי לא בשנייה הזאת שמודיעים, אולי שנייה אחר כך. כמה אדם יכול להחזיק מעמד עם התחושה, שמעכשיו ועד המוות יהיה לו רק עצוב? אולי יצחיקו אותו דברים בדרך?"

בואו לדבר על איבגי גם בפייסבוק

איבגי, יוצר עסוק, אינו חושש לדבר על פוליטיקה וחברה וגם להפגין לפעמים, בשעה שרוב חבריו שומרים על זכות השתיקה. במקביל לבימוי הוא מופיע כשחקן ב "סונטת קרויצר", ב"שש דמויות  מחפשות מחבר" ובהצגה שרצה כמה שנים טובות – "הבן הבכור". החזרות על "הארווי" נמשכות כבר חודשיים וחצי וההצגה אמורה לעלות באמצע ינואר 2012. לצד גרייניק מופיעים רבקה נוימן, נטע שפיגלמן, אורי יניב, יעל טוקר, ג'יל בן דוד, מיקי לאון, סבטלנה דמידוב, ליליאן רות וציון אשכנזי.

 איך עובדים על דמות שלא קיימת?

"אבי גרייניק מקבל ממני נתונים על הדמות והוא מתייחס אליה. הוא צריך, למשל, להתייחס לגובהו של הארנב, שהרי מבחינת השחקן גם הלא-קיים הוא מוחשי".

קומדיה של טעויות. איבגי ואורי יניב

איבגי, שאת רוב הקריירה שלו עשה בקולנוע, נהנה מאוד לעבוד בתיאטרון ובעיקר ב"גשר". הוא פחות נהנה ממה שמתרחש לאחרונה במדינה ובעיקר מסתימת הפיות לתקשורת: "זה קצת מפחיד. אני רואה בכך שלב נוסף בהידרדרות שאנחנו נמצאים בה.

"הימין בפרנויה ומשתלט על כל המערכת כאילו יש אויבים מבפנים. הוא מתבלבל ומתחיל להילחם נגד אויבים שלא קיימים. הרי לכל אחד מותר להביע דעה. זה לגיטימי. והימין רוצה שכולם יחשבו כמוהו,  ומי שלא חושב כמוהו – שקולו לא יישמע.

"נוצר מצב קצת מפחיד אף על פי שאנחנו עוד לא שם ממש. הכיוון לא טוב. אי-אפשר לדעת לאן זה יגיע בסוף. יכול להגיע לביטול הדמוקרטיה. נוגסים קצת פה, קצת שם, ותוך כדי נגיסות נמצא את עצמנו במשטר דיקטטורי".

ביקורת על ההצגה "מיין קאמפף" בתיאטרון "גשר"

1 Comment

  1. מגפון עיתון ישראלי עצמאי
    6 בפברואר 2012 @ 2:39

    […] "הארווי" עוסקת בקבלת השונה ובשאלה הנצחית מי נורמאלי ומי לא – כפי שנכתב כאן, בראיון מיוחד שנעשה עם איבגי בתחילת החזרות. […]

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן