Skip to content

פרובוקציה – זה שם המשחק

פעם אחת ולתמיד החלטתי לבדוק מה עושה פרובוקציה לציבור הישראלי. מה משמעות הפייסבוק עבורו ולמה כל כך קל לעבוד עליו. הקורבנות שלי היו קבוצת הצלמים הישראלית, למה דווקא שם? כי אני מכיר את הסחורה... היה משעשע.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הקאובויס - צילום: עמית מנדלזון

המדיה המסורתית פינתה מקום רחב מאוד לפייסבוק, זירת הקרב האולטימטיבית בה לוקחים חלק פוליטיקאים, אנרכיסטים, אמנים, עיתונאים, וסתם כל מי שיש לו מה לומר ומקווה שמישהו יקשיב לו. המדיה הזו, שהינה טקסטורלית בבסיסה גם אם ניתן להצמיד לה תמונות הרי שלמילים יש חשיבות עליונה, ואת זה יודע יאיר לפיד ורבים כמותו, כך שכל מי שיודע לכתוב מנצל עובדה זו כדי למכור את מרכולתו לפתיים שממתינים למוצא פיו. אחרים, פחות מוכרים, אבל לא פחות מודעים ליתרונות והחסרונות של המדיה הזו משתמשים בפרובוקציה ככלי, ודוגמאות לא חסרות. זה נכון לכל מקום בעולם, אבל למה זה עובד על הישראלים יותר טוב מעל כל אחד אחר?  כדי לקבל את התשובה הזו ערכתי פרובוקציה משלי, מעין כאוס קטן בקבוצת הצלמים הישראלית בפייסבוק.

הפרובוקציה - צילום:עמית מנדלזון

את התמונה הבאה העליתי לקבוצת הצלמים, אחרי חודשים בהם אני מעלה מדי יום סתם תמונות יפות, שזוכות לכמה קליקים על כפתור ה"לייק" או במקרים מיוחדים הערה או שתיים, לא משהו שונה משאר הצלמים בקבוצה.

תוך שניות עלתה התגובה הראשונה: "לא מכובד" תוך שעה וחצי הצטברו להן 88 תגובות (כולל שלי). אחרי שעתיים יכולתי להסיר את התמונה.

בניגוד לפרובוקציה עיתונאית, הפונה לציבור באופן כללי, הפרובוקציה הנ"ל היתה מכוונת לקבוצה מאוד מוגדרת: צלמים, חלקם בעלי ביטחון עצמי ירוד הזקוקים לטפיחה על השכם וחלקם בדיוק להיפך. למה לקבוצה הזו? כי אני מכיר את הסחורה, כי עקבתי כמה חודשים על החומר הישנוני שמועלה לקבוצה, ללא ספק תמונות נהדרות, אבל למען האמת מפוהקות משהו. וכמו כן כי היו לי ציפיות מסויימות שלא נתבדו. אני רק יכול להודות לאל שהצלמים שאני עובד עימם שונים בתכלית השוני.

פרובוקציה אמיתית לא משאירים זרוקה באוויר אלא בונים אותה, דהיינו מגבים אותה בתגובות נגד, מחממים את האווירה ומשאירים תמיד מקום לתגובה נוספת.

התהליך היה די צפוי ולא אלאה אתכם בפרטים מיותרים: ככל השהעקשתי והגבתי בהגיון קר ואכזרי משהו, כך הלכה הביקורת והתדרדרה לרמה האישית, ככל השתעקשתי שלא מעניין אותי מה הם חושבים, כך הם הביעו יותר את דעתם עלי אישית ועל איכות עבודתי, ההתקפות לא נפסקו גם אחרי שחשפתי את עצמי, וזה לגיטימי הרי אף אחד לא אוהב ששמים אותו ללעג וקלס בפומבי.

מה שנורא הוא שאיש לא הצליח להבין שמדובר בפרובוקציה גרידא, וככל שגיל המגיבים היה צעיר יותר התגובה שלהם היתה אגרסיבית יותר וגסה יותר (ובעברית קלוקלת). אבל החמור מכל הוא, שכל הצדקנים הללו שצפו בעשרות אם לא מאות תמונות מהקולקציה של ה"וול מארט" עם חיוך רחב על השפתיים, לא חשבו לרגע על האפשרות שיש כאן מקום לגיחוך. אפס חוש הומור.

מה המסקנות שהשגתי בזה?

  • לישראלים אין חוש הומור, אבל יש להם מערכת עצבים מאוד רופפת
  • הם לא מכירים במושג "מודה ועוזב ירוחם" וימשיכו לבעוט גם אם אין במי
  • הישראלים בקבוצה הם צדקנים בני צדקנים כמו בתולות זקנות.
  • ככל שגילם צעיר יותר כך הם מתייחסים למה שנכתב ברצינות תהומית יותר (שמישהו יבדוק את חתך האוכלוסיה של מצביעי יאיר לפיד)
  • קל מאוד להוביל אותם באף בדרך הפרובוקציה (תוכיח זו הסטטיסטיקה של האתר האישי שלי) מפחיד לחשוב מה אפשר לעשות תוך ליטוף האגו שלהם.
  • הישראלי מנהל ויכוח ברמה של שני סנטמטרים מתחת לחגורה ואין לו טיעונים אינטיליגנטיים רק עלבונות
  • אין דבר יותר צפוי מהישראלי…

לצערי הרב כל פוליטיקאי מלוכלך וכל איש יחסי ציבור טוב יודע את זה, וכולם כאחד מסתובבים וצדים להם פתיים על האינטרנט.
אם כל כך קל לתמרן חמור ישראלי באמצעות פרובוקציה כל כך בנאלית תארו לעצמכם מה עושות המילים המיופיפות של יאיר לפיד…

הפייסבוק היא מדיה בעייתית, היא איננה חופשית כמו שחושבים ועצם הכנסת תמונה שכזו היתה יכולה להביא לסגירת החשבון שלי (צנזורה). המורל האמריקאי המיופיף והצדקני השתלט על הפייסבוק הישראלי במהירות, בעצם כמו כל דבר אמריקאי. הפייסבוק הוא המדיה היחידה בה ניתן ליצור כדור שלג או אם תרצו אפקט ויראלי ולנצל את הטפשות של המשתתפים שיעבירו הלאה מסר, כך בעצם מופצים בכעס רב עשרות סטטוסים פרובוקטיבים מדי דקה. הכעס לא מזיז לאיש ההפצה שלכם חשובה לו, הימין הקיצוני עושה זאת לעיתים קרובות והשמאל אוכל את הלוקש ומפיץ הלאה.

אני מתנצל בזאת בפני חברי קבוצת הצלמים, ככה זה שמשעמם לי ושיורד גשם בחוץ

2 Comments

  1. anat dayan
    19 במאי 2013 @ 17:32

    סליחה שאני נדחפת (משפט פולני משהו) ולא מבינה בגודל עדשה ובטיב הצמצם (יש דבר כזה?)… אך בתור צרכנית של אומנות מכל הסוגים במדיה, אני מאוד אוהבת את האמירה, ההומור והאי חשיבות עצמית של העבודות שלך, עמית…. לפעמים כל מנופחי האגו יכולים ללמוד ממך שלצלם ישבן נאה או נעליים מיוחדות יכולים לעשות טוב את העבודה! הקלות הבלתי נסבלת של כל נותני דעת הקהל דמיקולו שקיימת בפייס היום היא מזעזעת… כולם הפכו להיות מירי רגב וביבילפידי הפך שם דבר לכל נותני הטון! אז תמשיך לשלוח לנו תמונות של אנשים פוזלים פיסחים ולפעמים גם קצת יפים ויפות בשביל האיזון….

    • עמית מנדלזון
      19 במאי 2013 @ 20:35

      אל דאגה ענת אני לא מתרגש… וכמו תמיד אמשיך לעשות מה שאני מבין ויודע

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן