קצת אחרי שריקת הסיום של ה-2:2 בקאמפ נואו וקצת לפני גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, כתב הטניס שלנו התיישב לסכם עבורכם עוד 90 דקות של כיף

מאת חיים יוסף

"זה ממש לא פייר, שיתנו להם קצת", אז הם נתנו, והאחרים כמעט ולקחו, אבל רק כמעט וטוב שכך. את המשפט אמר חבר שכדורגל זה לא הקטע שלו, שישבתי וראיתי איתו את המשחק. זה היה בערך בדקה ה-50, כשבארסה היו ביתרון 0:2 ונראה היה שאנחנו בדרך לעוד קלאסיקו חד-צדדי שייגמר בחגיגה קאטלונית ביציעים ועל הדשא, ובחגיגת קיצוצי רגליים של החבר'ה ממדריד.

הצד הלבן בסיפור לא איכזב וזכינו לראות את ראמוס, פפה וחבריהם במיטבם. האדום של ראמוס היה אחד משני (אם זיכרוני אינו מטעה אותי) אדומים שריאל היו צריכים לקבל, וגם מחר יקומו חניכיו של פפ גוארדיאולה עם סימנים כחולים ורגליים נפוחות.

מבחינת היכולת נטו, בסופו של דבר ריאל לא נפלה מברצלונה ואני ממש לא אתפלא אם בעוד כמה חודשים נקבל אלופה חדשה בספרד. אין ספק שכששחקני בארסה רואים את סמל הזהב הרקום על החולצות הלבנות של ריאל רמת המשחק שלהם עולה ביחס לרמתם מול שאר קבוצות הליגה, אך עם זאת הצליח ז'וזה מוריניו לנטרל את ההתפקה המוחצת בראשותו של מסי ולייצר כמה התקפות מתפרצות מאוד מסוכנות.

לטעמי ריאל היא המועמדת המובילה לזכייה באליפות, מאחר שמול הקבוצות הקטנות של הליגה הספרדית (והלא גם ולנסיה שבמקום השלישי היא "קטנה") ריאל פשוט יותר טובה השנה מברצלונה. היציבות של ריאל בליגה היא שתיתן לה את התואר שבשבילו הביאו את מוריניו לסטניאגו ברנאבאו.

אני כבר סופר את הימים עד הקלאסיקו (מכל סוג שהוא) הבא. הקרוב עתיד להתרחש כבר ביום ראשון, כשנובאק ג'וקוביץ', שכנראה יעבור את אנדי מארי, יפגוש בגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה את המנצח בין נדאל לפדרר. עד אז אראה כמה פעמים נוספות את השערים של דני אלבס וקארים בנזמה.

ועוד דבר אחד. את, שישבת ממש לידי והסתרת לי את המסך, קצת באשמתך כי היית בדיוק בדרך וקצת באשמתי, כי בעיני היית תחרות לא רעה למסי – ביום של משחק כזה עדיף שאת וחברותיך תראו בבית את ליברפול מול סיטי. המקום המעולה שתפסתן (ממש מול הטלוויזיה) וזה שלא התרכזתן במשחק, ממש לא מתאים ביום כזה. בכל יום אחר אשמח שכל פאב או מסעדה שאגיע אליה תהיה מאוכלסת בכן, אבל ביום כזה, תישארו בבית בבקשה.