ספרו החדש של ח"כ ד"ר נחמן שי "מלחמדיה" עוסק במה שפעם נהגנו לכנות "הסברה" ועתה מכנים זאת "דיפלומטיה ציבורית". אמש (יום ה') נערך ערב השקה לכבוד צאת הספר באוניברסיטת בר אילן, בנוכחות ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, חברי כנסת רבים, אראל מרגלית, יצחק הרצוג, מרב מיכאלי, איתן כבל ועוד, השר לשעבר משה ארנס ואנשי תקשורת רבים.

על פי הדיון בפאנל שנערך בחלק הראשון של הערב, פרשת הילד מוחמד דורא מתמצתת היטב את נושא הספר. כיצד תמונה אחת הופכת לסמל, לאייקון, לגורם ביחסו של העולם הערבי כלפינו. היא מממחישה היטב את הא-סימטריה המאפיינת את קרב ההסברה – החלש מנצל את התקשורת לטובתו, ובדרך-כלל החלש הוא זה שנתפס כצד הצודק. האמת?העובדות? הן לא ממש חשובות, מסתבר. חלק משדה הקרב היום נמצא בתקשורת ואם אתה מפסיד את התקשורת, הפסדת חלק גדול מהמערכה.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שנשא דברים בערב זה, אמר שנושא ההסברה אינו נושא חדש. הוא סיפר שכבר בעת מלחמת לבנון הראשונה הציע לו ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, להיות סגן שר לענייני הסברה, הצעה שלא יצאה אל הפועל. במהלך כל השנים, טוען אולמרט, לא נעשה דבר מלבד להתלונן ולבקר.

לראשונה נפל דבר כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה, שסבלה מהעדר בקרה ופיקוח מרכזי על זרימת האינפורמציה. ביולי 2007 הוקם פורום הסברה לאומי שמבחנו הראשון היה, לדברי אולמרט, ההתייחסות העולמית לאירועים בצפון באותה שנה (הכוונה, כנראה, לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007 שעל פי פרסומים זרים מיוחסת לישראל). החלטת פורום ההסברה הייתה לא להוציא מילה בנושא, פשוט לא להגיב. לדברי אולמרט , זו הייתה מדיניות נכונה, שהתקבלה באופן מושכל ולאחר דיונים, ותוצאתה רק הוסיפה הילה מסתורית לישראל. מרכז ההסברה הופעל היטב גם בעת מבצע "עופרת יצוקה" ואיפשר לצמצם את הפגיעה בתדמית ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית.

"הכלים קיימים", אמר אולמרט, אך הבעיה האמיתית לדעתו היא "אפקטיביות ההסברה מול היעדר מדיניות נכונה". כדוגמה הממחישה את הבעייתיות הביא אולמרט את מקרה טבח משפחת פוגל באיתמר, מקרה שגרם לזעזוע עמוק בארץ, אולם חלק מהתגובות בתקשורת העולמית טענו שבעצם המשפחה כלל לא הייתה צריכה להיות שם. "כל עוד אנחנו יושבים בשטחים וסביבנו מיליוני פלסטינים שאינם נהנים משוויון זכויות, שום הסברה לא תהיה יעילה ולא תצליח לשכנע שאנו צודקים", טוען אולמרט. 

"אין שלום בגללם, אך התדמית היא שישראל אינה מוכנה לעשות דברים חיוניים שישנו את המציאות. אם נדבוק במדיניות הזו תשלם ישראל מחיר כבד באשר למעמדה בעולם", הוא מזהיר. "לא בגלל התדמית, אלא למען טובתה של מדינת ישראל צריך לשנות את המדיניות. אין ברירה אלא לעשות דברים כואבים, אך בלתי נמנעים, אם נעשה אותם – בעיית ההסברה של ישראל תהיה שונה לחלוטין".