מדינת לאום היא אנאכרוניזם, אך הלאומיות חיה והורגת

מכל הבחינות המעשיות, העולם הוא כעת יחידה אחת, כפר גלובלי. אבל התודעה האנושית היא הרבה יותר איטית מהטכנולוגיה. איך לסגור את הפער? האיחוד האירופי מהווה דוגמה מאלפת. אני מצפה שבסוף המאה יתקיים סוג של ממשל עולמי שינהל את הבעיות העיקריות של האנושות

מדינת לאום היא אנאכרוניזם, אך הלאומיות חיה והורגת

מכל הבחינות המעשיות, העולם הוא כעת יחידה אחת, כפר גלובלי. אבל התודעה האנושית היא הרבה יותר איטית מהטכנולוגיה. איך לסגור את הפער? האיחוד האירופי מהווה דוגמה מאלפת. אני מצפה שבסוף המאה יתקיים סוג של ממשל עולמי שינהל את הבעיות העיקריות של האנושות

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)
אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

האם חוק יכול להיות גם מגוחך וגם מסוכן?

בהחלט כן. ולראיה: היוזמה לחוקק חוק שיכריז על ישראל כעל "מדינת הלאום של העם היהודי".

ראשית, החוק מגוחך מפני שאין תשובה לשאלה מה ומי הוא "העם היהודי". יהודי העולם הם תערובת מופלאה. בישראל, הגדרתם היחידה היא דתית. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה. זוהי הגדרה דתית מובהקת. בהלכה היהודית, האב אינו חשוב למטרה זו (בחצי צחוק נאמר שאין לעולם לדעת בוודאות מי היה האב). אם אדם לא-יהודי מבקש להצטרף לעם היהודי, עליו להתגייר כהלכה. לפי החוק הישראלי, אדם העובר לדת אחרת חדל להיות יהודי. כל אלה הגדרות דתיות טהורות. אין בהן דבר וחצי-דבר לאומי.

שנית, החוק מגוחך מפני שהיהודים ברחבי העולם שייכים לאומות אחרות. יוזמי חוק זה אינם מציעים לשאול אותם אם הם רוצים בכלל להשתייך לעם המיוצג על-ידי מדינת ישראל. מבחינתם, מדינה זרה פשוט מצרפת אותם אליה בעל כורחם. שיטה חדשה של סיפוח.

חוק כזה מסוכן מבחינות אחדות. קודם כל, מפני שהגדרת המדינה אינה כוללת את אזרחי ישראל שאינם יהודים – כמיליון וחצי ערבים מוסלמים, נוצרים ודרוזים, וכן כ-400 אלף עולים מברית המועצות שניתן להם לבוא מפני שהם קרובי משפחה של יהודים. לא מכבר, כאשר הניח הרמטכ"ל דגלונים (במקום פרחים) על קברי החיילים שנפלו, הוא פסח על קברו של חייל "רוסי" שמסר את נפשו למען המדינה.

מסוכנות עוד יותר האפשרויות לגבי העתיד. מחוק זה מוביל רק צעד קטן לחוק המעניק אזרחות אוטומטית לכל היהודים בעולם. כך תגדל האוכלוסייה היהודית בישראל רבתי פי שלושה וייווצר רוב יהודי גדול במדינת-האפרטהייד שבין הים והנהר. את היהודים עצמם, כמובן, איש לא יישאל.

משם זה עוד צעד קטן לחוק שישלול את האזרחות הישראלית מכל הלא-יהודים.

השמיים (היהודיים) הם הגבול.

מדינת הלאום היא המצאה שנולדה במאות האחרונות

אבל בהזדמנות זו אני רוצה לטפל בהיבט אחר של החוק המוצע: עצם המושג "מדינת לאום".

מדינת הלאום היא המצאה שנולדה במאות האחרונות. אנחנו נוטים לחשוב שזוהי הצורה הטבעית של המבנה הפוליטי, ושזה היה כך תמיד. זו טעות. בתרבות המערבית קדמו לה דגמים אחרים, כגון המדינה הפיאודלית, המדינה של בתי-מלוכה וכו'.

תבניות חברתיות חדשות נולדות כאשר יש התפתחויות כלכליות, טכנולוגיות ואידיאולוגיות חדשות, המחייבות זאת. היו ימים כאשר אדם רגיל באירופה לא התרחק ממקום לידתו יותר מעשרה קילומטרים בכל ימי חייו. המצב השתנה לחלוטין כאשר נסללו כבישים ומסילות-ברזל ששינו באופן דרמטי את תנועתם של בני אדם וסחורות. הטכנולוגיות החדשות יצרו מהפכה תעשייתית.

כך נוצר הצורך ליצור יחידות מדיניות גדולות – די גדולות כדי שהשוק המקומי יצרוך את המוצרים ודי גדולות כדי להחזיק בכוח צבאי שישמור עליהן (וגם כדי לגזול חבלי-ארץ מהשכנים). כבסיס למדינה החדשה שימשה אידיאולוגיה חדשה, שנקראה "לאומיות". עמים קטנים, שלא יכלו לספק צרכים אלה, פשוט נבלעו בחברות הלאומיות הגדולות. התוצאה: מדינת הלאום.

נדרשו כמאתיים שנה כדי שתהליך הקמתן של מדינות-הלאום יושלם. הציונות הייתה אחת התנועות הלאומיות האחרונות באירופה. כמו בתחומים אחרים – כגון הקולוניאליזם והאימפריאליזם – הציונות כמעט איחרה את הרכבת. כאשר קמה מדינת-ישראל, מדינת הלאום האירופית כבר הייתה על סף ההתיישנות.

פדרציה כלכלית גדולה במקום מדינות הלאום הישנות

מלחמת-העולם השנייה החישה את סופה של מדינת הלאום כמסגרת ריבונית. מול יחידות כלכליות אדירות כמו ארצות-הברית וברית-המועצות, התגמדו מדינות כמו ספרד ואיטליה, ואפילו כמו צרפת וגרמניה. הן היו קטנות מכדי להתחרות. לכן נוצר השוק האירופי המשותף. פדרציה כלכלית גדולה באה במקום מדינות הלאום הישנות.

הטכנולוגיות החדשות זירזו את התהליך. קצב השינויים גבר והלך. ברגע שהושלמו צורות חדשות הן כבר הפכו למיושנות. הגלובליזציה היא תהליך בלתי הפיך. שום לאום או צירוף של לאומים אינו יכול עוד לפתור לבדו את הבעיות הרות-האסון המאיימות היום על האנושות.

שינוי האקלים הוא בעיה עולמית המצריכה באופן דחוף שיתוף-פעולה עולמי. תמונה שצולמה בשנחאי נראית בתוך שנייה בניו יורק. האקר באוסטרליה יכול לשתק תעשיות שלמות בבריטניה. רודן אפריקני שידיו מגואלות בדם יכול להישפט בבית-הדין הבינלאומי בהאג. צעיר אמריקני יכול לחולל שינוי דרמטי בחיי בני אדם באסיה. מגיפות קטלניות יכולות לעבור בתוך שעות מאתיופיה לשוודיה.

מכל הבחינות המעשיות, העולם הוא כעת יחידה אחת, כפר גלובלי. אבל התודעה האנושית היא הרבה יותר איטית מהטכנולוגיה. מצד אחד הפכה מדינת-הלאום לאנאכרוניזם, מצד שני הלאומיות חיה והורגת.

מטבע משותף אינו יכול להצליח בלי שלטון כלכלי אחיד

איך לסגור את הפער? האיחוד האירופי מהווה דוגמה מאלפת.

בתום מלחמת-העולם השנייה הבינו הוגי דעות באירופה שמלחמת-עולם שלישית תהרוס את היבשת, אם לא את העולם כולו. היה צורך לאחד את אירופה, אך הלאומיות חגגה. שארל דה-גול הציע פשרה: מדינת הלאום תישאר על כנה, אך חלק מכוחה האמיתי יעבור למעין קונפדרציה. הוא קרא לזה "אירופה של המולדות".

זה היה הגיוני. כך נולד השוק המשותף, שהלך והתרחב. התקבל מטבע משותף. ועכשיו מאיימת רעידת-אדמה כלכלית להביא לקריסת המבנה כולו.

מדוע? לא בגלל ריכוז יתר, אלא דווקא בגלל חוסר ריכוזיות.

אינני כלכלן. שום פרופסור מלומד לא לימד אותי את תורת הכלכלה (או כל תורה אחרת). אני רק מנסה להפעיל את השכל היישר לגבי בעייה זו, כמו לכל בעייה אחרת.

השכל היישר אמר לי מהרגע הראשון שמטבע משותף אינו יכול להצליח בלי שלטון כלכלי אחיד. הוא לא יכול לתפקד כאשר לכול "מדינת לאום" קטנה באזור המטבע יש תקציב משלה ומדיניות כלכלית משלה.

האבות המייסדים של ארצות הברית עמדו בשעתו בפני אותה הבעיה ועל כן החליטו להקים פדרציה ולא קונפדרציה – כלומר, ממשלה מרכזית חזקה. תודות להחלטה נבונה זו, כאשר יש בעיה כלכלית במדינת נברסקה הענייה, מדינת אילינוי העשירה עומדת בפרץ. כלכלת כל חמישים המדינות מנוהלת, למעשה, בוושינגטון. המטבע המשותף אינו מתבטא רק בשטרות-הכסף הירוקים, אלא גם בבנק מרכזי בעל כוח אדיר.

עכשיו עומדת אירופה בפני אותה הבחירה. היא יכולה להתפרק – אסון שקשה לדמיין – או לוותר על המרשם של דה-גול. מדינות הלאום השונות, מקפריסין ועד שוודיה, צריכות לוותר על חלק גדול מעצמאותן ומריבונותן ולהעביר חלק זה לבירוקרטים השנואים בבריסל. אין ברירה. תקציב אחד לכול.

אם זה יקרה – "אם" גדול – מה יישאר ממדינת הלאום? תהיינה נבחרות כדורגל לאומיות, עם כל הרעש הלאומני והגזעני. צרפת תוכל לפלוש למאלי, בהסכמת שותפותיה העיקריות. היוונים יכולים להתגאות בעברם. בלגיה תמשיך להיות עסוקה בצרות הדו-לאומיות שלה. אבל מדינת הלאום לא תהיה אלא קליפה ריקה.

אני מצפה – כפי שעשיתי בעבר – שבסוף המאה הזאת (כשאחדים מאיתנו כבר לא יהיו בין החיים) יהיה קיים סוג של ממשל עולמי.יקראו לו בשם אחר, אבל בפועל ינהלו גופים בינלאומיים תכליתיים וחזקים את הבעיות העיקריות העומדות לפני האנושות. יצוצו, כמובן, בעיות  חדשות (כמו תמיד), כגון: איך להבטיח את הדמוקרטיה בגופים עולמיים כאלה, איך לשמור את הערכים האנושיים, איך לתעל את הרגשות התוקפניים, הגורמים היום למלחמות, לפעולות בלתי-אלימות.

מה יהיה מקומה של מדינת הלאום בעולם חדש זה? אני מאמין שהיא תשרוד כתופעה תרבותית ונוסטלגית ותמלא תפקידים המקומיים, כמו העיריות של יום. ייתכן שתוקמנה אפילו מדינות חדשות. כאשר המדינות מאבדות את רוב התפקידים שלהן, ייתכן שהן תתפצלנה. ברטונים וקורסיקנים, לדוגמה, שהוכרחו בשעתו על-ידי הלאומיות להצטרף לצרפת הגדולה, ירצו מן הסתם לחיות במדינות משלהם, במסגרת העולם המאוחד.

מה ביחס ל"מדינת הלאום של העם היהודי"?

אם נעזוב את עולם הספקולציות הפרועות ונחזור לעולם הקטן שלנו: מה ביחס ל"מדינת הלאום של העם היהודי"?

כל עוד מורכב העולם ממדינות לאום, אנחנו נשמור גם על המדינה שלנו. ולפי אותו ההיגיון, תהיה מדינה גם לעם הפלסטיני.

אבל מדינה אינה יכולה להיות מדינת לאום ללאום שאינו קיים. ישראל צריכה להיות מדינת הלאום של האומה הקיימת, האומה הישראלית, השייכת לכל האזרחים החיים בישראל, ובכלל זה הערבים ושאר הלא-יהודים. היא לא צריכה להיות שייכת לאף אחד שאינו ישראלי.

יהודים ישראלים החשים בזיקה חזקה ליהודים ברחבי העולם, והיהודים ברחבי העולם החשים בזיקה חזקה למדינת ישראל, בוודאי ישמרו על זיקה זו ואף יחזקו אותה. כך ישמרו האזרחים הערבים על זיקתם לאומה הפלסטינית ולעולם הערבי כולו. והרוסים הלא-יהודיים ישמרו על זיקתם לתרבות הרוסית. זה בסדר גמור. וזה לא נוגע למדינה בתור שכזו.

כאשר יבוא השלום לחלק המעונה הזה של העולם, מדינת ישראל ומדינת פלסטין עשויות להצטרף לארגון מרחבי חדש שישתרע ממרוקו עד איראן, לפי הדגם של האיחוד האירופי. הן תצטרפנה למצעד האנושות לקראת איחוד עולמי, כדי להציל את כדור הארץ, למנוע מלחמות בין המדינות ובין עדות, ולקדם את רווחת בני האדם בכל מקום (ושל החיות גם).

אוטופיה? בהחלט. לנפוליון העולם של העולם בוודאי היה נראה אוטופי.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת אורי אבנרי"]

8 Comments

  1. אמיר
    24 ביולי 2013 @ 1:24

    1. לגבי הפיסקה האחרונה שהיהודים ישתלבו במרחב הערבי שבין אירן למרוקו. במדינה זו תשלוט המנטליות הערבית -מוסלמית. במדינה זו 90% מהאוכלוסייה תיהיה מוסלמית. לא יהיו : זכויות אדם, זכויות הומואים, זכויות נשים . זו מדינה שהיית רוצה לחיות בה? אני לא הייתי רוצה לחיות במדינה שרומסים בה זכויות אדם, ורוצחים גבר שבגד באשתו, לא הייתי רוצה לחיות במדינה שמכריחים נשים ללבוש בורקה, לא הייתי רוצה לחיות במדינה שהורגים בה הומואים.
    זו מדינה שכל אדם נאור אמור להתנגד לה ולהילחם בה. אתה היית רוצה לחיות במדינה אנטי-נאורה שכזו?!

    2. לעיניין זכות השיבה, סיפור אישי: אבי נולד בסוריה ואימי בגרמניה. אימי ברחה לשבדיה במלחמה ומשם לישראל. לפני כ 10 שנים קיבלתי אזרחות גרמנית ואני יכול לממש את זכות השיבה ולחיות בגרמניה. גרמניה יצאה בסדר ונאורה (בעיניין זכות השיבה) .
    לעומתה, אבי ברח מסוריה במלחמה, אך סוריה לא נותנת לו אזרחות, ולכן הוא לא יכול לממש את זכות השיבה שלו לסוריה.
    מה זה מוכיח לנו? שסוריה מדינה אנטי-מערבית, חסרת נאורות.
    סוריה (וחברותיה) ומשתמשות בחוקים דמוקרטיים-מערביים-נאוריים על מנת לקדם אנטי דמוקרטיה. שזו האידיאולוגיה שלה. ישראל רוצה להמשיך להיות מערבית-דמוקרטית .
    ולכן ישראל משתמשת בצורה שאינה נאורה על מנת למנוע מהאנטי דמוקרטים להפוך את ישראל למדינה אנטי דמוקרטית.

    3. ברמה רגשית וסובקייטיבית – חבל שהלאומיות נגמרת ואיתה השירים, הסיפורים, החגים שיש לכל לאום ולאום. בכלל זה גם חבל על הלאום היהודי.

    אשמח לתגובות על 1 ו-2

  2. מיכל פנט-פלג
    30 במאי 2013 @ 12:00

    כמו תמיד, אורי אבנרי מנתח באופן מדויק את המצוי והרצוי בספירה הפוליטית.
    אלא שבני האדם בכל העולם, בעיקר המאמינים והדתיים שבהם, אינם חושבים, הם רק מרגישים.
    הם זקוקים לנחמה בדמות אלוהים, הם רוצים להשתייך לשבט, להעריץ מנהיג ולשנוא אויב.
    משום כך הרעיונות היפים של אבנרי יישארו כנראה בגדר אוטופיה.

  3. עופר עילם
    30 במאי 2013 @ 1:01

    מסכים לגמרי עם מר אבנרי.תמוה שהאדם מקשה כל כך על חייו בכך שהוא מחלק בצורה כה נוקשה את העולם ללאומים כפי שהם באים לידי ביטוי היום.הצבאות מיותרים,התחרות הקשה בין המדינות מיותרת וכמובן שגם הדרכונים.נחשוב לרגע מה היה קורה אם כל המאמץ שהמדינות מקדישות להפוך את התלמידים לפטריוטים היה מוקדש לערכים קוסמופוליטנים כגון בריאות, יחסי משפחה, מוסר וכיבוד שלטון החוק. הדבר היה משפר עד מאוד לא רק את מצב העולם אלא גם את איכות החיים הפרטית של כל אדם. במקום זאת מבזבזים אנרגיה עצומה על ה"לאומיות". אני מפנה גם לספרו של טולסטוי "על הפטריוטיות" וכן למה שאמר יידו קרישנמורטי בצורה בהירה ונחרצת על רעיון ה"לאומיות". ה"לאומיות" אינה מפגע טבע (כמו רעידת אדמה וכו') כלומר בידי האדם היכולת לתקן עיוות נואל זה ולהתאחד סו"ס לעולם אחד ויפה שעה אחת קודם (במקום להמתין כעמדת מר אבנרי לסוף המאה).

  4. ארבם
    27 במאי 2013 @ 22:01

    למרות שנרצה אולי להאמין אחרת – המטבע חזק מרעיונות רבי עוצמה כמו העם, הלאום, הדת ולמרבה הצער הוא גם רחוק מלהיות המשחרר העולמי מעול הלאומיות שמר אבינרי מאמין שיהפוך בעוד מאה שנה. ההיסטוריה הרעיונית והמדינית של אירופה שנסקרת בתמציתיות הכרחית (ואולי מפאת קוצר היריעה) חסרה עומק רב בכל הקשור לממד הכלכלי ולהשפעתו הרעיונות ובעיקר המעשית – לצורך המחשה, אותו בנק מרכזי אמריקאי כל יכול שאבינרי מזכיר כלל אינו חלק מהממשל של הפדרציה האמריקאית (למרות שמו) ולמעשה זהו גוף בבעלות פרטית בעל זכות ייחודית בחוק להדפיס כסף ולהלוותו בריבית לנציגי הציבור האמריקאי (בעצם למשלם המיסים שהם אלו שחייבים להחזיר החוב והריבית). הגוף הפרטי הזה הוקם ב-1913 בהצעת חוק לקונגרס האמריקאי וגם נמצא בבעלות משותפת של אלו ששניסחו את ההצעה מלכתחילה – ראשי הבנקים הגדולים של וולסטריט בשיתוף המטיף (whip) של המפלגה הרפובליקאית דאז. זו לא קונספירציה – עובדה שרירה, מי ששומע על כך לראשונה ולא מאמין שזה אפשרי מוזמן לעשות קצת אימות עובדות בגוגל.
    למאיר רוטשילד (1744-1812) מיוחסת האמרה 'תן לי שליטה על כספה של אומה ולא יהיה זה חשוב מי מחוקק בה את החוקים'. מעניין לציין שאבות האומה האמריקאית הכירו היטב את ההסיטוריה של אירופה מאז הקמת הבנקים המרכזים הראשונים ואת תרומתם של אלו (ולמשפחת רוטשילד מקום של כבוד ביניהם) למלחמות הרבות במאה השנים שחלפו – לכן נלחמו ג'פרסון, אדמס וחבריהם בכל מאודם הרטורי בהקמת בנק מרכזי פרטי באמריקה וראו בו את אחד האיומים הגדולים ביותר לחזון שבבסיס האומה החדשה שלהם (וגם את אחד הרקבונות הגדולים באימפריה הבריטית שמעול המלך שלה – ולא פחות חשוב הבנק המרכזי שלה – רצו להשתחרר). בנק מושבות מרכזי אמנם הוקם לבסוף – כרוע מתחייב מהצורך לממן את המלחמה בבריטים – אך פורק מספר שנים לאחר תום המלחמה. הוא הוקם עוד פעמיים לתחייה ולתקופות יחסית קצרות יחסית בהיסטוריה האמריקאית ובעיקר בעתות משבר. כל זאת כאמור עד 1913 אז הוקם ברביעית ועומד על תלו עד היום (בבעלות פרטית כזכור) בבסיס הכלכלה האמריקאית והעולמית ואף זכה ליחסי ציבור משודרגים כששונה שמו מסתם 'הבנק המרכזי' ל'מערכת הרזרבה הפדרלית' נוסך האמון.
    אפשר לדבר על דת ולאום ועל כך שמה-שאנשים-מאמינים-בו הוא חשוב – וזה אכן חשוב ומשמעותי – אך חשוב יותר לשאול את מה שמאיר אמשל היה כנראה שואל – מי שולט בכסף? אורי אבינרי חושב שניהול כלכלי מרכזי נסתר בעוד מאה שנה יביא לשחרור הרוח האנושית בעוד שהוא משמש כבר היום ככלי המרכזי והמצליח למדי לשעבוד הרוח הזו בכבלים בלתי נראים. קצרה היריעה מלהסביר איך וכיצד השליטה בכסף מביאה לשליטה דה פקטו בציבור הפועל בתוך מערכת החוקים הכלכלית ולעיקור מדינת הלאום מתוכן – אבל אם מישהו מתעניין כיצד השעבוד הזה נולד ועובד – אפשר ומומלץ להתחיל מהספר 'המפלצת מג'קל אילנד' – לא מדובר בהמשך לדר' ג'קל ומיסטר הייד וגם לא במסה מרקסיסיטית – זהו ספר הסוקר במילים פשוטות את הקמתה ואת ההיסטוריה של מערכת הרזרבה הפדרלית האמריקאית ואת כוחה להוביל ולנהל בפועל מדיניות שתואמת את האינטרסים של בעליה. מדיניות שברוב המקרים כלל אינה חופפת ולרוב אף נוגדת את האינטרסים של הלאום לכל הפחות ובוודאי את אלו של העם. אזהרה: ספר ארוך מאוד, אפילו יותר מהתגובה הזו – למאותגרי קשב כולל תמצית בתחילת כל פרק. אפשר אולי למצוא באינטרנט כפידיאף.

  5. שרה
    27 במאי 2013 @ 15:16

    לא השתכנעתי. פעם לא מזמן, היתה מדינה בשם צ׳כוסלובקיה. מה קרה לה? למה? היתה בורמה, גם לא מזמן. איפה היא? עם, לאום, מדינה, דת – קרא לזה מה שאתה רוצה. אנשים תמיד זקוקים להרגשת שייכות משפחה, חמולה, דת, ערכים שמאחדים. גם הדת המשותפת מאחדת. הרבה יותר מהמטבע והכלכלה.

  6. הציוני האחרון
    25 במאי 2013 @ 14:37

    כל זה יפה ונחמד ואפילו מעניין והגיוני אבל כל עוד יש לאומים שלא אוהבים (אפילו שונאים) לאומים אחרים כמו מוסלמים ויהודים זה פשוט לא יקרה

    • רפונזל
      29 במאי 2013 @ 16:34

      איסלם זו דת ולא לאום.
      המוסלמים לא שונאים את היהודים. מרביתם אפילו לא שמעו עליהם.
      בקרב המוסלמים יש כאלה שחושבים שנעשה אי צדק לפלשתינאים.

    • שלמה בכרך
      13 בספטמבר 2013 @ 15:17

      אורי אבנרי גם בגיל 90 לא מבין מהו עם ישראל – העם היהודים הוא עם שיש לו דת משלו והדת מגדירה את גבולותיו של העם. אכן זוהי תופעה ייחודית בהיסטוריה (או אחת הייחודיות) ולכן אבנרי עוד לא קלט את זה. יש תהליכי חבירה לעם הזה, שהם תהליכי הגיור, שכן הצטרפות לאמונה היהודית כוללת בתוכה בהכרח את הצטרפות לעם ישראל.

      אני מקווה שאורי אבנרי יבין זאת.

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)
אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

האם חוק יכול להיות גם מגוחך וגם מסוכן?

בהחלט כן. ולראיה: היוזמה לחוקק חוק שיכריז על ישראל כעל "מדינת הלאום של העם היהודי".

ראשית, החוק מגוחך מפני שאין תשובה לשאלה מה ומי הוא "העם היהודי". יהודי העולם הם תערובת מופלאה. בישראל, הגדרתם היחידה היא דתית. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה. זוהי הגדרה דתית מובהקת. בהלכה היהודית, האב אינו חשוב למטרה זו (בחצי צחוק נאמר שאין לעולם לדעת בוודאות מי היה האב). אם אדם לא-יהודי מבקש להצטרף לעם היהודי, עליו להתגייר כהלכה. לפי החוק הישראלי, אדם העובר לדת אחרת חדל להיות יהודי. כל אלה הגדרות דתיות טהורות. אין בהן דבר וחצי-דבר לאומי.

שנית, החוק מגוחך מפני שהיהודים ברחבי העולם שייכים לאומות אחרות. יוזמי חוק זה אינם מציעים לשאול אותם אם הם רוצים בכלל להשתייך לעם המיוצג על-ידי מדינת ישראל. מבחינתם, מדינה זרה פשוט מצרפת אותם אליה בעל כורחם. שיטה חדשה של סיפוח.

חוק כזה מסוכן מבחינות אחדות. קודם כל, מפני שהגדרת המדינה אינה כוללת את אזרחי ישראל שאינם יהודים – כמיליון וחצי ערבים מוסלמים, נוצרים ודרוזים, וכן כ-400 אלף עולים מברית המועצות שניתן להם לבוא מפני שהם קרובי משפחה של יהודים. לא מכבר, כאשר הניח הרמטכ"ל דגלונים (במקום פרחים) על קברי החיילים שנפלו, הוא פסח על קברו של חייל "רוסי" שמסר את נפשו למען המדינה.

מסוכנות עוד יותר האפשרויות לגבי העתיד. מחוק זה מוביל רק צעד קטן לחוק המעניק אזרחות אוטומטית לכל היהודים בעולם. כך תגדל האוכלוסייה היהודית בישראל רבתי פי שלושה וייווצר רוב יהודי גדול במדינת-האפרטהייד שבין הים והנהר. את היהודים עצמם, כמובן, איש לא יישאל.

משם זה עוד צעד קטן לחוק שישלול את האזרחות הישראלית מכל הלא-יהודים.

השמיים (היהודיים) הם הגבול.

מדינת הלאום היא המצאה שנולדה במאות האחרונות

אבל בהזדמנות זו אני רוצה לטפל בהיבט אחר של החוק המוצע: עצם המושג "מדינת לאום".

מדינת הלאום היא המצאה שנולדה במאות האחרונות. אנחנו נוטים לחשוב שזוהי הצורה הטבעית של המבנה הפוליטי, ושזה היה כך תמיד. זו טעות. בתרבות המערבית קדמו לה דגמים אחרים, כגון המדינה הפיאודלית, המדינה של בתי-מלוכה וכו'.

תבניות חברתיות חדשות נולדות כאשר יש התפתחויות כלכליות, טכנולוגיות ואידיאולוגיות חדשות, המחייבות זאת. היו ימים כאשר אדם רגיל באירופה לא התרחק ממקום לידתו יותר מעשרה קילומטרים בכל ימי חייו. המצב השתנה לחלוטין כאשר נסללו כבישים ומסילות-ברזל ששינו באופן דרמטי את תנועתם של בני אדם וסחורות. הטכנולוגיות החדשות יצרו מהפכה תעשייתית.

כך נוצר הצורך ליצור יחידות מדיניות גדולות – די גדולות כדי שהשוק המקומי יצרוך את המוצרים ודי גדולות כדי להחזיק בכוח צבאי שישמור עליהן (וגם כדי לגזול חבלי-ארץ מהשכנים). כבסיס למדינה החדשה שימשה אידיאולוגיה חדשה, שנקראה "לאומיות". עמים קטנים, שלא יכלו לספק צרכים אלה, פשוט נבלעו בחברות הלאומיות הגדולות. התוצאה: מדינת הלאום.

נדרשו כמאתיים שנה כדי שתהליך הקמתן של מדינות-הלאום יושלם. הציונות הייתה אחת התנועות הלאומיות האחרונות באירופה. כמו בתחומים אחרים – כגון הקולוניאליזם והאימפריאליזם – הציונות כמעט איחרה את הרכבת. כאשר קמה מדינת-ישראל, מדינת הלאום האירופית כבר הייתה על סף ההתיישנות.

פדרציה כלכלית גדולה במקום מדינות הלאום הישנות

מלחמת-העולם השנייה החישה את סופה של מדינת הלאום כמסגרת ריבונית. מול יחידות כלכליות אדירות כמו ארצות-הברית וברית-המועצות, התגמדו מדינות כמו ספרד ואיטליה, ואפילו כמו צרפת וגרמניה. הן היו קטנות מכדי להתחרות. לכן נוצר השוק האירופי המשותף. פדרציה כלכלית גדולה באה במקום מדינות הלאום הישנות.

הטכנולוגיות החדשות זירזו את התהליך. קצב השינויים גבר והלך. ברגע שהושלמו צורות חדשות הן כבר הפכו למיושנות. הגלובליזציה היא תהליך בלתי הפיך. שום לאום או צירוף של לאומים אינו יכול עוד לפתור לבדו את הבעיות הרות-האסון המאיימות היום על האנושות.

שינוי האקלים הוא בעיה עולמית המצריכה באופן דחוף שיתוף-פעולה עולמי. תמונה שצולמה בשנחאי נראית בתוך שנייה בניו יורק. האקר באוסטרליה יכול לשתק תעשיות שלמות בבריטניה. רודן אפריקני שידיו מגואלות בדם יכול להישפט בבית-הדין הבינלאומי בהאג. צעיר אמריקני יכול לחולל שינוי דרמטי בחיי בני אדם באסיה. מגיפות קטלניות יכולות לעבור בתוך שעות מאתיופיה לשוודיה.

מכל הבחינות המעשיות, העולם הוא כעת יחידה אחת, כפר גלובלי. אבל התודעה האנושית היא הרבה יותר איטית מהטכנולוגיה. מצד אחד הפכה מדינת-הלאום לאנאכרוניזם, מצד שני הלאומיות חיה והורגת.

מטבע משותף אינו יכול להצליח בלי שלטון כלכלי אחיד

איך לסגור את הפער? האיחוד האירופי מהווה דוגמה מאלפת.

בתום מלחמת-העולם השנייה הבינו הוגי דעות באירופה שמלחמת-עולם שלישית תהרוס את היבשת, אם לא את העולם כולו. היה צורך לאחד את אירופה, אך הלאומיות חגגה. שארל דה-גול הציע פשרה: מדינת הלאום תישאר על כנה, אך חלק מכוחה האמיתי יעבור למעין קונפדרציה. הוא קרא לזה "אירופה של המולדות".

זה היה הגיוני. כך נולד השוק המשותף, שהלך והתרחב. התקבל מטבע משותף. ועכשיו מאיימת רעידת-אדמה כלכלית להביא לקריסת המבנה כולו.

מדוע? לא בגלל ריכוז יתר, אלא דווקא בגלל חוסר ריכוזיות.

אינני כלכלן. שום פרופסור מלומד לא לימד אותי את תורת הכלכלה (או כל תורה אחרת). אני רק מנסה להפעיל את השכל היישר לגבי בעייה זו, כמו לכל בעייה אחרת.

השכל היישר אמר לי מהרגע הראשון שמטבע משותף אינו יכול להצליח בלי שלטון כלכלי אחיד. הוא לא יכול לתפקד כאשר לכול "מדינת לאום" קטנה באזור המטבע יש תקציב משלה ומדיניות כלכלית משלה.

האבות המייסדים של ארצות הברית עמדו בשעתו בפני אותה הבעיה ועל כן החליטו להקים פדרציה ולא קונפדרציה – כלומר, ממשלה מרכזית חזקה. תודות להחלטה נבונה זו, כאשר יש בעיה כלכלית במדינת נברסקה הענייה, מדינת אילינוי העשירה עומדת בפרץ. כלכלת כל חמישים המדינות מנוהלת, למעשה, בוושינגטון. המטבע המשותף אינו מתבטא רק בשטרות-הכסף הירוקים, אלא גם בבנק מרכזי בעל כוח אדיר.

עכשיו עומדת אירופה בפני אותה הבחירה. היא יכולה להתפרק – אסון שקשה לדמיין – או לוותר על המרשם של דה-גול. מדינות הלאום השונות, מקפריסין ועד שוודיה, צריכות לוותר על חלק גדול מעצמאותן ומריבונותן ולהעביר חלק זה לבירוקרטים השנואים בבריסל. אין ברירה. תקציב אחד לכול.

אם זה יקרה – "אם" גדול – מה יישאר ממדינת הלאום? תהיינה נבחרות כדורגל לאומיות, עם כל הרעש הלאומני והגזעני. צרפת תוכל לפלוש למאלי, בהסכמת שותפותיה העיקריות. היוונים יכולים להתגאות בעברם. בלגיה תמשיך להיות עסוקה בצרות הדו-לאומיות שלה. אבל מדינת הלאום לא תהיה אלא קליפה ריקה.

אני מצפה – כפי שעשיתי בעבר – שבסוף המאה הזאת (כשאחדים מאיתנו כבר לא יהיו בין החיים) יהיה קיים סוג של ממשל עולמי.יקראו לו בשם אחר, אבל בפועל ינהלו גופים בינלאומיים תכליתיים וחזקים את הבעיות העיקריות העומדות לפני האנושות. יצוצו, כמובן, בעיות  חדשות (כמו תמיד), כגון: איך להבטיח את הדמוקרטיה בגופים עולמיים כאלה, איך לשמור את הערכים האנושיים, איך לתעל את הרגשות התוקפניים, הגורמים היום למלחמות, לפעולות בלתי-אלימות.

מה יהיה מקומה של מדינת הלאום בעולם חדש זה? אני מאמין שהיא תשרוד כתופעה תרבותית ונוסטלגית ותמלא תפקידים המקומיים, כמו העיריות של יום. ייתכן שתוקמנה אפילו מדינות חדשות. כאשר המדינות מאבדות את רוב התפקידים שלהן, ייתכן שהן תתפצלנה. ברטונים וקורסיקנים, לדוגמה, שהוכרחו בשעתו על-ידי הלאומיות להצטרף לצרפת הגדולה, ירצו מן הסתם לחיות במדינות משלהם, במסגרת העולם המאוחד.

מה ביחס ל"מדינת הלאום של העם היהודי"?

אם נעזוב את עולם הספקולציות הפרועות ונחזור לעולם הקטן שלנו: מה ביחס ל"מדינת הלאום של העם היהודי"?

כל עוד מורכב העולם ממדינות לאום, אנחנו נשמור גם על המדינה שלנו. ולפי אותו ההיגיון, תהיה מדינה גם לעם הפלסטיני.

אבל מדינה אינה יכולה להיות מדינת לאום ללאום שאינו קיים. ישראל צריכה להיות מדינת הלאום של האומה הקיימת, האומה הישראלית, השייכת לכל האזרחים החיים בישראל, ובכלל זה הערבים ושאר הלא-יהודים. היא לא צריכה להיות שייכת לאף אחד שאינו ישראלי.

יהודים ישראלים החשים בזיקה חזקה ליהודים ברחבי העולם, והיהודים ברחבי העולם החשים בזיקה חזקה למדינת ישראל, בוודאי ישמרו על זיקה זו ואף יחזקו אותה. כך ישמרו האזרחים הערבים על זיקתם לאומה הפלסטינית ולעולם הערבי כולו. והרוסים הלא-יהודיים ישמרו על זיקתם לתרבות הרוסית. זה בסדר גמור. וזה לא נוגע למדינה בתור שכזו.

כאשר יבוא השלום לחלק המעונה הזה של העולם, מדינת ישראל ומדינת פלסטין עשויות להצטרף לארגון מרחבי חדש שישתרע ממרוקו עד איראן, לפי הדגם של האיחוד האירופי. הן תצטרפנה למצעד האנושות לקראת איחוד עולמי, כדי להציל את כדור הארץ, למנוע מלחמות בין המדינות ובין עדות, ולקדם את רווחת בני האדם בכל מקום (ושל החיות גם).

אוטופיה? בהחלט. לנפוליון העולם של העולם בוודאי היה נראה אוטופי.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת אורי אבנרי"]

8 Comments

  1. אמיר
    24 ביולי 2013 @ 1:24

    1. לגבי הפיסקה האחרונה שהיהודים ישתלבו במרחב הערבי שבין אירן למרוקו. במדינה זו תשלוט המנטליות הערבית -מוסלמית. במדינה זו 90% מהאוכלוסייה תיהיה מוסלמית. לא יהיו : זכויות אדם, זכויות הומואים, זכויות נשים . זו מדינה שהיית רוצה לחיות בה? אני לא הייתי רוצה לחיות במדינה שרומסים בה זכויות אדם, ורוצחים גבר שבגד באשתו, לא הייתי רוצה לחיות במדינה שמכריחים נשים ללבוש בורקה, לא הייתי רוצה לחיות במדינה שהורגים בה הומואים.
    זו מדינה שכל אדם נאור אמור להתנגד לה ולהילחם בה. אתה היית רוצה לחיות במדינה אנטי-נאורה שכזו?!

    2. לעיניין זכות השיבה, סיפור אישי: אבי נולד בסוריה ואימי בגרמניה. אימי ברחה לשבדיה במלחמה ומשם לישראל. לפני כ 10 שנים קיבלתי אזרחות גרמנית ואני יכול לממש את זכות השיבה ולחיות בגרמניה. גרמניה יצאה בסדר ונאורה (בעיניין זכות השיבה) .
    לעומתה, אבי ברח מסוריה במלחמה, אך סוריה לא נותנת לו אזרחות, ולכן הוא לא יכול לממש את זכות השיבה שלו לסוריה.
    מה זה מוכיח לנו? שסוריה מדינה אנטי-מערבית, חסרת נאורות.
    סוריה (וחברותיה) ומשתמשות בחוקים דמוקרטיים-מערביים-נאוריים על מנת לקדם אנטי דמוקרטיה. שזו האידיאולוגיה שלה. ישראל רוצה להמשיך להיות מערבית-דמוקרטית .
    ולכן ישראל משתמשת בצורה שאינה נאורה על מנת למנוע מהאנטי דמוקרטים להפוך את ישראל למדינה אנטי דמוקרטית.

    3. ברמה רגשית וסובקייטיבית – חבל שהלאומיות נגמרת ואיתה השירים, הסיפורים, החגים שיש לכל לאום ולאום. בכלל זה גם חבל על הלאום היהודי.

    אשמח לתגובות על 1 ו-2

  2. מיכל פנט-פלג
    30 במאי 2013 @ 12:00

    כמו תמיד, אורי אבנרי מנתח באופן מדויק את המצוי והרצוי בספירה הפוליטית.
    אלא שבני האדם בכל העולם, בעיקר המאמינים והדתיים שבהם, אינם חושבים, הם רק מרגישים.
    הם זקוקים לנחמה בדמות אלוהים, הם רוצים להשתייך לשבט, להעריץ מנהיג ולשנוא אויב.
    משום כך הרעיונות היפים של אבנרי יישארו כנראה בגדר אוטופיה.

  3. עופר עילם
    30 במאי 2013 @ 1:01

    מסכים לגמרי עם מר אבנרי.תמוה שהאדם מקשה כל כך על חייו בכך שהוא מחלק בצורה כה נוקשה את העולם ללאומים כפי שהם באים לידי ביטוי היום.הצבאות מיותרים,התחרות הקשה בין המדינות מיותרת וכמובן שגם הדרכונים.נחשוב לרגע מה היה קורה אם כל המאמץ שהמדינות מקדישות להפוך את התלמידים לפטריוטים היה מוקדש לערכים קוסמופוליטנים כגון בריאות, יחסי משפחה, מוסר וכיבוד שלטון החוק. הדבר היה משפר עד מאוד לא רק את מצב העולם אלא גם את איכות החיים הפרטית של כל אדם. במקום זאת מבזבזים אנרגיה עצומה על ה"לאומיות". אני מפנה גם לספרו של טולסטוי "על הפטריוטיות" וכן למה שאמר יידו קרישנמורטי בצורה בהירה ונחרצת על רעיון ה"לאומיות". ה"לאומיות" אינה מפגע טבע (כמו רעידת אדמה וכו') כלומר בידי האדם היכולת לתקן עיוות נואל זה ולהתאחד סו"ס לעולם אחד ויפה שעה אחת קודם (במקום להמתין כעמדת מר אבנרי לסוף המאה).

  4. ארבם
    27 במאי 2013 @ 22:01

    למרות שנרצה אולי להאמין אחרת – המטבע חזק מרעיונות רבי עוצמה כמו העם, הלאום, הדת ולמרבה הצער הוא גם רחוק מלהיות המשחרר העולמי מעול הלאומיות שמר אבינרי מאמין שיהפוך בעוד מאה שנה. ההיסטוריה הרעיונית והמדינית של אירופה שנסקרת בתמציתיות הכרחית (ואולי מפאת קוצר היריעה) חסרה עומק רב בכל הקשור לממד הכלכלי ולהשפעתו הרעיונות ובעיקר המעשית – לצורך המחשה, אותו בנק מרכזי אמריקאי כל יכול שאבינרי מזכיר כלל אינו חלק מהממשל של הפדרציה האמריקאית (למרות שמו) ולמעשה זהו גוף בבעלות פרטית בעל זכות ייחודית בחוק להדפיס כסף ולהלוותו בריבית לנציגי הציבור האמריקאי (בעצם למשלם המיסים שהם אלו שחייבים להחזיר החוב והריבית). הגוף הפרטי הזה הוקם ב-1913 בהצעת חוק לקונגרס האמריקאי וגם נמצא בבעלות משותפת של אלו ששניסחו את ההצעה מלכתחילה – ראשי הבנקים הגדולים של וולסטריט בשיתוף המטיף (whip) של המפלגה הרפובליקאית דאז. זו לא קונספירציה – עובדה שרירה, מי ששומע על כך לראשונה ולא מאמין שזה אפשרי מוזמן לעשות קצת אימות עובדות בגוגל.
    למאיר רוטשילד (1744-1812) מיוחסת האמרה 'תן לי שליטה על כספה של אומה ולא יהיה זה חשוב מי מחוקק בה את החוקים'. מעניין לציין שאבות האומה האמריקאית הכירו היטב את ההסיטוריה של אירופה מאז הקמת הבנקים המרכזים הראשונים ואת תרומתם של אלו (ולמשפחת רוטשילד מקום של כבוד ביניהם) למלחמות הרבות במאה השנים שחלפו – לכן נלחמו ג'פרסון, אדמס וחבריהם בכל מאודם הרטורי בהקמת בנק מרכזי פרטי באמריקה וראו בו את אחד האיומים הגדולים ביותר לחזון שבבסיס האומה החדשה שלהם (וגם את אחד הרקבונות הגדולים באימפריה הבריטית שמעול המלך שלה – ולא פחות חשוב הבנק המרכזי שלה – רצו להשתחרר). בנק מושבות מרכזי אמנם הוקם לבסוף – כרוע מתחייב מהצורך לממן את המלחמה בבריטים – אך פורק מספר שנים לאחר תום המלחמה. הוא הוקם עוד פעמיים לתחייה ולתקופות יחסית קצרות יחסית בהיסטוריה האמריקאית ובעיקר בעתות משבר. כל זאת כאמור עד 1913 אז הוקם ברביעית ועומד על תלו עד היום (בבעלות פרטית כזכור) בבסיס הכלכלה האמריקאית והעולמית ואף זכה ליחסי ציבור משודרגים כששונה שמו מסתם 'הבנק המרכזי' ל'מערכת הרזרבה הפדרלית' נוסך האמון.
    אפשר לדבר על דת ולאום ועל כך שמה-שאנשים-מאמינים-בו הוא חשוב – וזה אכן חשוב ומשמעותי – אך חשוב יותר לשאול את מה שמאיר אמשל היה כנראה שואל – מי שולט בכסף? אורי אבינרי חושב שניהול כלכלי מרכזי נסתר בעוד מאה שנה יביא לשחרור הרוח האנושית בעוד שהוא משמש כבר היום ככלי המרכזי והמצליח למדי לשעבוד הרוח הזו בכבלים בלתי נראים. קצרה היריעה מלהסביר איך וכיצד השליטה בכסף מביאה לשליטה דה פקטו בציבור הפועל בתוך מערכת החוקים הכלכלית ולעיקור מדינת הלאום מתוכן – אבל אם מישהו מתעניין כיצד השעבוד הזה נולד ועובד – אפשר ומומלץ להתחיל מהספר 'המפלצת מג'קל אילנד' – לא מדובר בהמשך לדר' ג'קל ומיסטר הייד וגם לא במסה מרקסיסיטית – זהו ספר הסוקר במילים פשוטות את הקמתה ואת ההיסטוריה של מערכת הרזרבה הפדרלית האמריקאית ואת כוחה להוביל ולנהל בפועל מדיניות שתואמת את האינטרסים של בעליה. מדיניות שברוב המקרים כלל אינה חופפת ולרוב אף נוגדת את האינטרסים של הלאום לכל הפחות ובוודאי את אלו של העם. אזהרה: ספר ארוך מאוד, אפילו יותר מהתגובה הזו – למאותגרי קשב כולל תמצית בתחילת כל פרק. אפשר אולי למצוא באינטרנט כפידיאף.

  5. שרה
    27 במאי 2013 @ 15:16

    לא השתכנעתי. פעם לא מזמן, היתה מדינה בשם צ׳כוסלובקיה. מה קרה לה? למה? היתה בורמה, גם לא מזמן. איפה היא? עם, לאום, מדינה, דת – קרא לזה מה שאתה רוצה. אנשים תמיד זקוקים להרגשת שייכות משפחה, חמולה, דת, ערכים שמאחדים. גם הדת המשותפת מאחדת. הרבה יותר מהמטבע והכלכלה.

  6. הציוני האחרון
    25 במאי 2013 @ 14:37

    כל זה יפה ונחמד ואפילו מעניין והגיוני אבל כל עוד יש לאומים שלא אוהבים (אפילו שונאים) לאומים אחרים כמו מוסלמים ויהודים זה פשוט לא יקרה

    • רפונזל
      29 במאי 2013 @ 16:34

      איסלם זו דת ולא לאום.
      המוסלמים לא שונאים את היהודים. מרביתם אפילו לא שמעו עליהם.
      בקרב המוסלמים יש כאלה שחושבים שנעשה אי צדק לפלשתינאים.

    • שלמה בכרך
      13 בספטמבר 2013 @ 15:17

      אורי אבנרי גם בגיל 90 לא מבין מהו עם ישראל – העם היהודים הוא עם שיש לו דת משלו והדת מגדירה את גבולותיו של העם. אכן זוהי תופעה ייחודית בהיסטוריה (או אחת הייחודיות) ולכן אבנרי עוד לא קלט את זה. יש תהליכי חבירה לעם הזה, שהם תהליכי הגיור, שכן הצטרפות לאמונה היהודית כוללת בתוכה בהכרח את הצטרפות לעם ישראל.

      אני מקווה שאורי אבנרי יבין זאת.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן