היום במשפט ( the day in court) הוא מושג שרבים מהנאשמים או התובעים אינם זוכים לו. זה היום שהם מצפים לו, כדי להשמיע את שיש להם לומר. אבל בישראל, בה סחבת התיקים הינה מהגרועות בעולם, מרבים להגיע להסדרי טיעון בין הפרקליטות להגנה וכולם יוצאים מרוצים. כמעט. הנאשם או זה שמחכה ליומו בבית המשפט – מפסיד

פרשנות משפטית/אבירם זינו

פסק הדין של המחוזי בעניין  ה"אנס המתחזה" גרר לא מעט ביקורת ציבורית לאחריו. ובצדק. השאלה המרכזית אינה האם ניתן להרשיע את "דודו" כפי שמכירים אותו, או סבאר קאשור בשמו האמיתי, באונס, על סמך התחזותו ליהודי, אלא בעניין אחר שמצוי בלב המקרה: הסדר הטיעון.

לסיפור הצבעים שיהפכו אותו לתפוח אדמה לוהט: ערבי שהתחזה ליהודי ופיתה את טובת בנותינו לעלות איתו לקומה העליונה של בניין ושם קיים איתה יחסי מין, בהסכמה. רק שהיא לא ידעה שהוא ערבי. זה היה משנה את כל התמונה. הפרשנות של צירוף המשפטים הזה יכולה להמשך לכל כיוון. אך כאמור, לא בה הפגם.

לפני כשבועיים בלבד, בראיון עם הסנגורית הציבורית הראשית, ענבל רובינשטיין, לרגל פרישתה, היא התייחסה לנושא הכאוב במערכת המשפט שלנו – הסדרי טיעון. זה גם המקרה שלפנינו.

בית המשפט המחוזי לא התייחס לשאלת חפותו של קאשור, משום שלא נדרש אליה. רובינשטיין ציינה ובצדק שלא מעטים הם אלו שהורשעו במסגרת הסדרי טיעון –  מפחד, מחשש, מחוסר הבנה, ומטעמים שונים ומשונים – ועל לא עוול בכפם הם מרצים את ימיהם בכלא. כאן הוא הורשע על פי הודאתו במסגרת ההסדר.

יש כאן טענה ממשית של סנגוריו של קאשור: הצעירה עלתה איתו תוך דקות למעלה הבניין במטרה ובהסכמה מלאה לקיים יחסי מין. אח"כ זה הפך לאונס. למה? כי לא ידעה שהוא ערבי. השאלה האם הרחקנו לכת? האם הייתה עולה בכל מקרה עם קאשור למעלה הבניין? אלו דברים שבית המשפט לא יכול לבחון – לא ניתן לו המנדט. אבל כאן גם הבעיה: שבית המשפט המחוזי לא שאל, לא בדק, לעומקם של דברים: האם הסדר הטיעון הוא אכן על דעתו המלאה, במשמעותה הפלילית המלאה, של קאשור. אני לא בטוח שהתשובה היא כן.

האם הסדר הטיעון הגיע מתוך לחץ נפשי של קאשור שהרגיש שאולי, לכאורה, תופרים לו תיק? ומנגד – האם באמת ובתמים ייתכן שלצעירה – בזכות מלאה שאל לאף אחד מאתנו להתערב בה – להיכנס ליחסי אישות מלאים עם כל שתחפוץ, ומטעמי קיפוח עדתי בהגדרתם המלאה, לסרב לקיים יחסי מין עם קבוצת אוכלוסייה שהחליטה להדיר? והכל בזכות מלאה. זה גופה. כל אלה שאלות שקשה לענות עליהן, וודאי לא ניתן, במסגרתו של הסדר טיעון.

לדעתי, טוב היה עושה בית המשפט המחוזי לו היה בוחן את המקרה לעומקו, וטוב עשה בית המשפט העליון שציין את מקורו של העיוות. לעליון וודאי אין מנדט להתערב. זו הבירוקרטיה המשפטית. הצדק לפעמים עיוור. בעיקר כשמניחים לנגד עיניו הסדרי טיעון.

 * אבירם זינו הינו משפטן