Skip to content

דווקא מארסיי – ולפני שנמשיך…

לפני שאנחנו ממשיכים לטייל ברחבי העיר, מן הסתם כדאי לדעת כמה פרטים מאוד רלוונטיים לפני שמסתבכים.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

יש עוד הרבה מה לראות אבל יש גם מה ללמוד ורצוי לדעת. הנה כמה אלמנטים שכדאי לקחת בחשבון כשמגיעים למארסיי.

מיטריה בזמן מיסטרל - טעות פטאלית - צילום:עמית מנדלזון

המיסטרל – האמא והאבא של הרוחות, יכולה להפוך את הביקור בעיר לגיהנום. מקורה בסיביר והיא נעה לאורך עמק הרון במהירות גבוהה וגובה נמוך ולא מספיקה להתחמם, ובקצהו של עמק הרון שוכנת מארסיי. מהירות השיא שנמדדה במארסיי היא 180 קמ"ש. סיבוב מיסטרל יכול בחצי שעה להוריד את הטמפרטורות ב-10 מעלות.

סיבוב מיסטרל יכול להימשך חמש דקות או 11 יום (ספירה עדכנית, ועוד ידו נטויה). בזמן המיסטרל מה שתראו באוויר זה לא שחפים אלא כבסים מעופפים משכונה לשכונה. שמשיות של מסעדות מתעופפות ולא חשוב כמה אבנים כבדות תניחו בבסיסן. תריס לא קשור נעלם? חפש אצל השכנים. באזורים הפתוחים, בזמן מיסטרל, באמת לא כדאי לשקול פחות מ-50 קילו.

הכל עף בתנועה סיבובית - צילום: עמית מנדלזון

בעוונותי, את ארגז החול של החתולה שלי אני מניח על הגג שמעבר לחלוני בקומה השלישית מעל השדירה. אחד מסיבובי המיסטרל לקח את הארגז והנחית אותו בשדירה. למזלי איש לא חטף אותו בראש.

אבל למיסטרל יש חלק חשוב בסירקולציית האוויר המזוהם שמעל העיר. מארסיי מוקפת הרים משלושה צדדים כך שבלי המיסטרל זיהום האוויר רובץ מעל העיר כמו עננה כבדה. מחלקת הנקיון של עיריית מארסיי רואה במיסטרל שותף פעיל בנקיון העיר, ואיכות האוויר אחרי סיבוב מיסטרל נעימה בהרבה, הראות למרחקים צלולה וזה זמן נהדר לצלם נופים.

היה אופנוע? - צילום: עמית מנדלזון

זהירות גנבים – מה שלא לוקח המיסטרל לוקחים הגנבים, אין מצב של "שכחתי", כי במארסיי זה "שכחת? לקחתי!" מה שצריך להשאיר בחוץ קושרים, מקבעים, נועלים ולפעמים אפילו יוצקים. וגם זה לא מבטיח שזה ישאר שם כשתחזרו. כך למשל מערכת האופניים החופשית. האופניים נעולות היטב ומחוברות לעמוד שיצוק בקרקע ומחובר עם כבלים לכל המערכת, גם עמוד תלוש כזה כבר ראיתי.

אופניים נעולות היטב - צילום: עמית מנדלזון

אל דאגה, לא יכייסו אתכם, הגנבים המקומיים בונים יותר על מהירות (ריצה) מאשר עדינות ומיומנות. תלישת עדיים מהצוואר זו לא תופעה נדירה עכשיו כשמחיר הזהב מרקיע שחקים, אבל קל להימנע מזה, פשוט, כל בחור צעיר ששומר על מרחק קצת קצר מדי מכם – תתרחקו ממנו. תלישת שרשראות היא תופעה שעלולה לקרות בעיקר לנשים מבוגרות. גברים גדולים ומסיביים מוגנים באופן מוחלט, כי המוטו של המקומיים זה "מתעסקים רק עם קטנים, ועם הגדולים מתעסקים רק כשהם עוד קטנים".

אזיקים מסיביים - לא הולך - צילום: עמית מנדלזון

מוקשי נעל – אין טעם ליפייף, מארסיי היא עיר מלוכלכת, עצלנות של מחלקת הניקיון? תרבויות שונות?  המיסטרל? כולם ביחד תורמים לזה, אבל מכת העיר, מכה שנגמלו ממנו בפאריז, היא מוקשי הנעל שמשאירים הכלבים מאחוריהם, גם תל אביבי מנוסה ימצא את עצמו מורח חבילה של פודל צרפתי, שאכל קצת יותר מדי. הרשויות התייאשו כבר מהקמפיינים השונים וכשבעל כלב כבר אוסף את צרכי כלבו, יהיו מי שימחאו לו כפיים, ולא בלעג. תושבי העיר מדלגים בחינניות בין הערימות בעוד שהתיירים עסוקים בלנקות נעליים. מארסייאני אמיתי מסוגל להסתכל בו זמנית גם על הקרקע וגם קדימה.

אין צינור בגודל מתאים? - צילום: עמית מנדלזון

חלטורות ויש זמן – המקומיים האמיתיים הם בטלנים בני בטלנים, חלטוריסטים בדיוק כמו כל אחיהם ברחבי אגן הים התיכון. הם גם לא ממהרים לשום מקום ואם רכב (נהיגה במארסיי מספר סעיפים בהמשך) למשל עלה על שני עמודי גבול, טיפס על המדרכה ועצר על לוח מודעות ענק, את כל הבלאגן שהשאיר מאחוריו יסמנו עם חוט ויטפלו בו "כשיתפנו". אם האירוע אירע ביולי אוגוסט ואפילו בסוף יוני, סביר להניח שהכל ימתין עד ספטמבר.

בלי מילים - צילום: עמית מנדלזון

גרפיטי ואנרכיזם – גרפיטי הוא לחם חוקם של האנרכיסטים והמוחים, המשטרה לעומת זאת היא הקורבן הקבוע. נכון שקירות מארסיי מכוסים בגרפיטי בכל הצורות והמינים, אבל כשזה מגיע למשטרה זה נראה מעניין במיוחד. משטרת מארסיי, כמו כמעט כל משטרה בעולם המערבי ובישראל, פועלת כדי לדכא כל התנגדות לגיטימית וניסיון אכלוס המתחם הציבורי, בדיוק כמו בוול סטריט בארה"ב, הסתיים בפינוי אלים שהביא ללא מעט תגובות גרפיות.

כשחזירים יעופו - צילום: עמית מנדלזון

בכביש – אולי זה הקירבה לאיטליה ואולי זה החום הים תיכוני, אבל מה שבטוח הוא שהנהגים של דרום צרפת מטורפים על כל הראש. כמו האיטלקים רק בלי המיומנות, ובעיקר בתוך העיר מארסיי. היות שמשטרת מארסיי לא מצליחה להתמודד עם מקרי רצח, שוד או הברחת סמים, מדי פעם היא תופסת עבריין תנועה. חמישה שוטרים יטפלו בו בו זמנית. וכן אני מכיר את כל הבדיחות…

לקבל טיפול אישי ממשטרת מארסיי - עמית מנדלזון

חניה, כמו שכבר אמרתי היכן שהוא, זה… בכל מקום, אבל אל תנסו את ה"בכל מקום" הזה במרכז העיר כי יגררו אתכם. במקומות בהם חונים הנהגים בצורה שמפריעה למעבר יפתחו להם הולכי הרגל את המגבים כאות אזהרה וישברו להם את המראה בשביל החברה. עבדיכם הנאמן לא שונה מאף אחד, בחגורתו למעלה משבע מראות צד שבורות של מכוניות, מפיאט ועד מרצדס, שהכריחו אותו לרדת לכביש במקום ללכת בניחותא על המדרכה.

שוטר עושה בלאגן בתנועה - צילום: עמית מנדלזון
על האופניים - צילום: עמית מנדלזון

זהירות צרפתיה – הנשים כאן יפות ונושאות את עצמן בגאון בכל גיל. הן גם לא מתרגשות מצעירים שלא למדו איך להתחיל עם בחורה, אבל… וכאן בה אבל גדול, אל תמתחו את החבל, סטירה בפומבי, סקנדל רב רושם בנוכחות קהל אוהד, ואם איתרע מזלכם בעיטה באשכים ועוד הרבה יותר מזה, יהיו מנת חלקו של זה שיעשה את הטעות ויחצה את הגבול.

הצרפתיות מהוות גם הרוב בכבישים והן נהגות טובות… ועצבניות. שטף הקללות שלהן בזמן נהיגה יכול להרשים גם את אדי מרפי, ריצ'ארד פריור ז"ל  וחבריהם. נשים על אופניים זה מחזה נפוץ אבל אלו גם מהיותר חזקות, אופניים אחרי הכל מחזקות את שרירי הבעיטה. רוצה להתחיל עם צרפתיה? בנימוס ו..בישיבה, דהיינו כשהיא במצב נינוח, אל תנעץ מבטים ואל תזרוק מילים. זה יחשב כהטרדה ויסתיים רע מאוד.

צועניה בפעולה - צילום: עמית מנדלזון

קבצנים וצועניות, שיכורים ונערות עובדות – דרי הרחוב במארסיי רבים ומגוונים וקשה לפספס אותם. הצועניות ובניהן ובעיקר בנותיהן שידיהן פשוטה באופן רפלקסיבי אבל אם אין כסף אולי ביס מהסנדוויץ או סיגריה. לא, הן לא מעזות לגנוב (פרט למקרים של "שכחת או התרחקת מטר יותר מדי") כי קל לזהות ולאתר אותן.

שיכורי מארסיי מתחלקים לשתי קבוצות: השקטים הקבועים שזרוקים בפינתם ומוצצים את הבקבוק ולא חשוב איזה סוג של אלכוהול יש בו. ומצד שני אלו שאין להם בקבוק והם במסע נואש לגיוס הון סביר לרכישת הבקבוק המיוחל. אל דאגה, הם אינם מסוכנים ולמעשה גם מוודאים שחבריהם לא יאבדו את העשתונות אחרת יהיו צרות עם המשטרה.

אחוות שיכורים - צילום: עמית מנדלזון
הגיטריסט העצבני - צילום: עמית מנדלזון

נגני הרחוב במארסיי ואינני מתכוון לנוודים עם הגיטרה או לאמנים האמיתיים שמנגנים ברחובות העיר, אלא לאלו הנעים מבית קפה למסעדה ומנקבים חור שמיעה שלישי ליושבי המקום, חלק מהם מאבדים את שלוותם כשמסרבים לתת להם כסף. אם תהיו בעיר יותר מ-72 שעות יתברר לכם שלכל הללו יש רפרטואר מאוד מצומצם וצורמני. לפעמים יש לאדם מזל והוא חוזה במחזה נדיר אבל מאוד טיפוסי, כמו למשל: יום אחד ישבתי עם בת זוגי בבית קפה, כשברקע מנגן לו אחד מהללו (עם מגבר קול). בצד יושב לו שיכור ואחרי כל שיר נותן לו מטבע של 10 סנט וחוזר חלילה. למזלנו מעט לפני שנגמרה לנו הסבלנות אזל כספו של השיכור.

הבנות העובדות בעיר כבר לא כל כך צעירות, בדרך כלל חביבות נחמדות ומנומסות וגם לא תמיד בנות. כמו בכל עיר נמל, מסיבות היסטוריות אף אחד לא מסתיר אותן והן פעילות באיזורים ספציפיים. אני יכול לשרטט מפה מדויקת של מי יושבת, מתי, איך ואיפה ועוד כמה פרטים אינטימיים יותר. ילדי מארסיי אינם מרגישים מאוימים מהדודות עם הרגליים היפות, או הציצים בחוץ, הן פשוט חלק בלתי נפרד מהאווירה.

לא נערה אבל עובדת - צילום: עמית מנדלזון

הנוודים מציפים את העיר בעיקר בקיץ, לא ממש מטרידים אף אחד פרט אולי לעיריית מארסיי אבל את העיריה מטריד הכל. נכון, הם נותנים לכלבים שלהם חופש יחסי אבל מצד שני הם כלבים צייתנים, מחונכים ונקיים, מה שלא תמיד אפשר לומר על בעליהם. ולא שכחתי את חסרי הבית, מוכרי הסיגריות המזויפות, מוכרות הפרחים וגולת הכותרת הם "השווקים הניידים" שמנסים למכור לתיירים מזכרות ולפעמים סתם משקפיים או מצית. כולם חביבים, חייכנים ועייפים עד מוות וכולם שחורים,

מארסיי היא עיר גדולה וכמו כל עיר גדולה אמיתית יש בה טוב ורע, יש בה יפה ומכוער, יש בה נקי ומלוכלך וזה מה שהופך אותה לעיר מעניינת ולא סתם אתר תיירות. ועם המידע הזה נוכל בשבוע הבא להמשיך ולטייל  בעיר היוצאת דופן הזו.

עוד בסדרה:

דווקא מארסיי – השדירה והמישור

דווקא מארסיי – בין יהודים לערבים

דווקא מארסיי – מכחול לירוק

דווקא מארסיי – חדש מתוך ישן תוציאו

דווקא מארסיי – האיים

דווקא מארסיי !!

 

 

 

1 Comment

  1. רות ריבק
    10 ביוני 2013 @ 14:27

    נפלא!

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן