היסטוריה, שאנחנו יודעים להתפלסף עליה כל כך יפה היא אוסף של מקרים, מקריות, דברים שנמנעים במקרה, טעויות שנעשות בתום לב, קשיים שרוצים להימנע מהם, בעיות שמטפלים בהן בצורה לא נכונה.

זוהי התמונה העיקרית, שמתקבלת לאחר הצפייה בפרק הראשון של הסדרה "שומרי הסף" בערוץ 1: אנחנו במו ידינו יצרנו, בלי שהתכוונו לכך, את הטרור. או במילים אחרות, אנחנו התחלנו, לא היתה אסטרטגיה' כיוון שאף אחד לא הבין בעצם מה קורה. הדרג המדיני היה עסוק בנושאים אחרים, שימוש בכוח מצד אחד הוביל לשימוש בכוח מצד שני, אלימות הובילה לאלימות, שהובילה לאלימות וחוזר חלילה.

הפרק הראשון, כנראה כפתיח לסדרה כולה, היה מאוד דרמטי, כולל המוזיקה שהתנגנה ברקע. ראשי השב"כ הראשונים שאחרי מלחמת ששת הימים מציירים תמונה בה ניתן היה להסתובב בשטחים בנחת, לשבת עם המקומיים ולשתות איתם קפה.

אברהם שלום מצייר את התמונות בצורה צינית. בתחילה הסתובבו ולא ידעו מה מחפשים, ואז – "לאט לאט התגבר למזלנו הטרור, למה למזלנו? כי פתאום היתה לנו עבודה. הטרור השתכלל וגם אנחנו".

יעקב פרי מתאר טקטיקות של גיוס סייענים' שהביאו ללכידתם של מחבלים. השכלול הזה, מסתבר, הביא לשכלול נגדי, וכך, עם כל ההשתכללות הזאת, יצרנו לנו "פרטנר" אמיתי ומסוכן, שהצריך עוד ועוד למידה ושכלול מצידנו.

ואז, באחת, אנחנו עוברים מהתמודדות עם טרור פלסטיני והכניסה השגויה ללבנון, ששלום שוב מתאר בציניות האופיינית לו, איך מישהו, כנראה המזכיר הצבאי של רה"מ דאז מנחם בגין, הצית את המלחמה הזאת. על המחיר ששילמנו בסופו של דבר, לא מדובר יותר מדי.

במקביל מתואר החטא הקדמון, שהתחיל בתקופת ממשלת רבין הראשונה, כששמעון פרס, שר הביטחון, דחף להקמת סבסטיה וההתנחלויות שבאו בעקבותיה. ההתנחלויות לא אושרו רשמית על ידי הממשלות השונות, אך "הממשלות קרצו", והשב"כ פעל לפי הקריצות הללו. עד שקיבלנו את הטרור היהודי, שזרועותיו היו שלובות חזק עם ממשלות הימין. אנשי המחתרת היהודית, מצד אחד היו משיחים עם רעיונות הזויים כמו פיצוץ כיפת הסלע, ומצד שני נכנסו חופשי לראשי הממשלה. רק כשנתפסו ראשי המחתרת היהודית, התבררה רמת הסכנה שהיתה טמונה בחבורה הקטלנית הזו.

כרמי גילון אומר במפורש למצלמה: "על חוק החנינה של המחתרת היהודית היה חתום יצחק שמיר כראש ממשלת ישראל". גילון, אגב, היה ראש השב"כ בזמן רצח ראש הממשלה יצחק רבין.

השב"כ, הסתבר, היה כלוא בין לבין, נוהל בקריצות, היתה שיטה סדורה שלא התבססה על מדיניות. נעשו כל השגיאות האפשריות שהובילו אותנו עד הלום. הפרק הראשון של הסדרה היה מרתק, לא לחינם היה הסרט (שעליו מתבססת הסדרה) מועמד לפרס האוסקר בקטגורית הסרט הדוקומנטרי. נחכה לבאות.