Skip to content

אז מה הקשר בין כיפת הסלע והכור בדימונה?

שריף ואכד, אמן פוליטי פוסט-מודרני המציג במוזיאונים החשובים בעולם, יוצר מתוך הפצע האישי של זהותו הערבית-פלשתינית-ישראלית. לתערוכת היחיד החדשה שלו בגלריה "שלוש" בתל אביב, קרא על שם צמד המלים "זנגה זנגה" של קדאפי. למה? נטע דנציגר היתה בפתיחה ומנסה להסביר מאת נטע דנציגר; צילומים: רפי מיכאלי אמש (ה') נפתחה בגלריה "שלוש" בתל אביב תערוכת היחיד של האמן שריף ואכד. […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

שריף ואכד, אמן פוליטי פוסט-מודרני המציג במוזיאונים החשובים בעולם, יוצר מתוך הפצע האישי של זהותו הערבית-פלשתינית-ישראלית. לתערוכת היחיד החדשה שלו בגלריה "שלוש" בתל אביב, קרא על שם צמד המלים "זנגה זנגה" של קדאפי. למה? נטע דנציגר היתה בפתיחה ומנסה להסביר

מאת נטע דנציגר; צילומים: רפי מיכאלי

ביטוי חדש וייחודי לתמונות מוכרות

אמש (ה') נפתחה בגלריה "שלוש" בתל אביב תערוכת היחיד של האמן שריף ואכד. אמנות יפה. אמנות חשובה. בעיקר עבור אנשים (זן הולך ונכחד יש לציין) שמעוניינים לחיות בישראל-פלסטין 2012, בעיניים פקוחות לרווחה.

ואכד, 48, יליד נצרת, יוצר אמנות מתוך הפצע האישי של זהותו הערבית-פלסטינית-ישראלית. הוא פליט. בן כלאיים של תרבויות, עמים ושפות, ובנקודה זו טמון המפתח להבנת מכלול יצירתו. עבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות רבות בעולם, בהם מוזיאון גוגנהיים בניו יורק, בטייט גלרי בלונדון, במוזיאון ישראל בירושלים ובביאנלה ריוואק ברמאללה. שמו מוכר פחות לציבור הרחב בישראל, בין השאר משום שהוא סרבן ריאיונות.

כל היצירות בחלל הגלריה מנסות לשחזר רגעים איקוניים מהעולם הפוליטי הערבי, המקומי והבינלאומי. רגעים של נפילה, שבר, חזרתן של רוחות רפאים מן העבר ומעגליות אינסופית.

שהיד נוסח "אלף לילה ולילה"

ברגישות ובאינטליגנציה יחידות במינן, ואכד מצליח להעניק ייצוג חדש וייחודי לתמונות שכבר ראינו, למילים שכבר שמענו. שמה של התערוכה, "זנגה זנגה" (תרגום: סימטה, סימטה) הפך בשנה האחרונה לאייקון של תרבות פופולרית בפני עצמו. הציטוט, מתוך נאומו ההזוי של שליט לוב לשעבר, מועמר קדאפי, כבש את ישראל כקליפ יוטיוב מבודח, כרינגטון לסלולרי וכסמל ל"שליט הערבי המשוגע" ולמילוליות האלימה עד כדי גיחוך שלו.

ואכד בחר לתרגם את הביטוי "זנגה זנגה" לסינית. הוא מציג שני קנבסים זעירים עם סימניות קליגרפיות. בהומור רב ואכד מאמץ את הביטוי "זה כמו סינית בשבילי" כדי להמחיש את חוסר ההבנה. את הפקעת הביטוי בתקשורת הפופולרית, מבלי להבינו לאשורו ובאופן כללי את החומה שניצבת לעתים בין הצופים בחדשות לבין המציאות הריאלית.

חוויה שכלתנית. הרגש כבר יגיע

באותו נושא, ואכד משתמש ב-"google translate" כדי "לשפר" טקסטים פוליטיים פלסטיניים. מעניינת במיוחד העבודה "contribute to a better translation No.3". טקסט מגילת העצמאות הפלסטינית, שנכתב על ידי מחמוד דרוויש (אחרי הכרזתו של ערפאת באלג'יר, 1988), הוזן למחשב, הומר מעברית ליידיש ואחר כך תורגם "חזותית" לכדי טקסט חרוך על נייר. היידיש, שפת היהודים אשר לפי דבריו של ואכד, "איבדה את כוחה הפוליטי לכונן מדינה", מייצגת את שפת הפליטות שואכד מבקש לשוות להכרזת העצמאות.

מרגע שהיהודים מצאו להם בית לאומי, הפכה היידיש מוקצית, היא סימנה את הרע בזהות היהודית, את הגלות ואת החולשה. כל אלו הפכו הודחקו לשכחה, בהכרזת העצמאות העברית של מדינת ישראל. אפשר לקרוא כאן את קווי הדמיון הרבים בין "פאלעסטינע" של היידיש לבין פלסטין של ערפאת.

עבודת וידיאו מעניינת במיוחד נמצאת בקומה השנייה של הגלריה, סרט שאורכו כ-40 דקות – "to be continued", פואטיקה ותפיסת תיעוד מוכרות בתקשורת של סרטוני השהידים המתאבדים. שהיד, שנראה כדוגמן יפה תואר (הדהוד לעבודה קודמת של ואכד, "שיק פוינט" על אופנת המחסומים) יושב לשולחן, כאפייה על כתפיו, לידו רובה, מאחוריו דגל פלסטין.

ניו יורק, לונדון, רמאללה, ת"א. ואכד בפתיחה

במקום לקחת אחריות על הפיגוע הבא הוא מקריא קטעי מעשיות "אלף לילה ולילה" בלופ אינסופי. בסיפור המקורי המלך מורה להוציא להורג את אשתו הבוגדנית ולוקח לו בכל לילה כלה חדשה על מנת להורגה בבוקר שאחרי.

שחרזדה היא היחידה שהצליחה להציל את עצמה מהוצאה להורג באמצעות טוויית מעשיות ממכרות עבור המלך. אם תוכל להמשיך לספר את הסיפור, לא תצטרך למות. כך גם השהיד. השהיית הקץ הנרטיבי, הגדול, דוחה גם את הקץ האישי. זהו סיפור של אחד שאינו רוצה למות אך נלכד בתוך סיפור גדול ממנו.

ואכד ממשיך לפרק מיתוסים ערביים וציוניים אחרים, הוא משתמש ב"קרב הגמל" המפורסם מכיכר תחריר, מצרים, ומפרק אותו לכתמים דמויי הפסיכולוג רורשך (שכל אחד יכול לראות בהם משהו אחר). בעבודה אחרת, "visit Palestine", הוא יוצר אמנות היברידית ששואלת את כיפת הסלע מפוסטר ציוני של פרנץ קראוס 1936 ותצלום עיתונות של הכור בדימונה.

אמנות היברידית: הכור בדימונה וכיפת הסלע

חלק מעבודותיו הן גאונות צרופה, אך עם זאת לעתים הוא מתוחכם מדי. אין שום אפשרות להבין את התערוכה בלי דף ההסבר שמחולק בכניסה. לגבי כמחצית מהתצוגה, גם האינטליגנטי במבקרים יתקשה לזהות בעצמו את המקור ואת תהליך הפירוק שמבצע ואכד לדימויים השונים.

לעתים נראה שהאמנות המודרנית, או הפוסט-מודרנית, הרחיקה לכת מדי. מסיבה זו מציע ואכד חוויה אמנותית שכלתנית טהורה. הרגש יגיע כבר בבית, אחרי שהשכל יעבוד והלב יידרש לעכל. למרות הקושי והצורך "לעבוד".

במילה אחת: כדאי.

תאריך פתיחה: 26 ינואר 2012

תאריך סגירה: 10 מארס 2012

שם המקום: גלריה שלוש

כתובת: מזא"ה 7, תל אביב

שעות פעילות: שני-חמישי: 11:00-19:00 שישי: 10:00-14:00 שבת: 11:00-14:00

 עוד בתרבות: אפשר פשוט להתפוצץ מהם

וגם: יופי גדול ונסתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן