הפרק הראשון בסדרת הטלוויזיה "שומרי הסף" נתן לצופים להבין כי בקרב ראשי השב"כ לשעבר, שוררת תמימות דעים סביב הסכנות האמתיות והקשות ביותר האורבות לפתחנו. מוקדם לומר אם ה"ראשים", אלה שפעם אפילו שמותיהם היו בגדר סוד כמוס,  גימדו בכוונה את אירועי האינתיפאדה, או שהפרקים הבאים יניחו את כובד המשקל הראוי על הטרור הפלסטיני. בינתיים, הונחה לפתחנו תמונה קודרת של טרור יהודי מטורף ומוטרף. 

הפרק הראשון בסדרה שומרי הסף זכה לקידום מכירות של הבמאי דרור מורה שחבט בערוץ הראשון עוד לפני השידור, במידה של צדק.  מורה התנגד לקיום הפאנל שבו ידונו אישים באולפן בתוכן הפרק הנצפה. הצפיה בפרק הזה הותירה רושם חד וברור: כל ראשי השב"כ לדורותיהם מסמנים את הטרור היהודי כמקור הסכנה העיקרי לקיומה של ישראל. התיאורים של מעשי הטרור ההזויים, המטורפים והמזיקים הוצמדו בהכללה שטחית ורווית משטמה ל"מתנחלים" באשר הם. אוכלוסיה שלמה הוכתמה בכתם בל יימחה.

אינני יודעת אם מדובר בעריכה מגמתית של הראיונות. נעשתה בסרט הזה עבודה מקצועית ומעולה. הראיונות עם ראשי השב"כ היו רהוטים, ברורים וחדים. המסר החד משמעי היה שהשב"כ אינו חושש מהטרור הפלסטיני כפי שהוא חושש מהטרור היהודי. הדברים היו כבדי משקל. התיאורים של החיבוק שלו זכו המתנחלים מראשי הממשלה, ובראשם יצחק שמיר, נשמעים אמינים לחלוטין. האג'נדה של ההתנחלות, או התיישבות, היתה על השולחן במשך תקופה ארוכה. באים ראשי שב"כ לשעבר ומציינים כי גם ההתנחלויות הגדולות ביותר הן בלתי חוקיות. כי ממשלות ישראל העלימו עין.

בפרק הראשון לא נראה עמי אילון. הדובר העיקרי היה יובל דיסקין. אליו הצטרפו אבי דיכטר, יעקב פרי, אברהם שלום, כרמי גילון. גם אם היו מראיינים את כולם בצוותא, נראה שלא היה מתעורר שם ויכוח חוצב להבות. כל הראשים חולקים את התחושה שהאגוז הקשה ביותר לפיצוח הוא הטרור היהודי, זה שבא מקרבנו ולכן קשה הרבה יותר לזהותו מבעוד מועד. אפשר לשמוע, פיזית, את הרעד שלהם, כשהם מדברים על סיכול המזימה של פיצוץ הר הבית על ידי המחתרת היהודית. פיצוץ שהיה יכול להוביל, כפי שאמר כרמי גילון, למלחמת גוג ומגוג.

אי אפשר ולא צריך להתווכח עם עוצמת הטיעונים האלה.

וברשות השידור, כרגיל, יורים לעצמם ברגל

בניסיון לשכך את עוצמת הדברים, ולדברי עובדים בטלוויזיה בהתערבות מגבוה , הוחלט לקיים פאנל מיד לאחר שידור הפרק הראשון בסדרה. אני, אישית, עשיתי כעצת דרור מורה ועברתי לאח הגדול בערוץ 2 .
מי שצפו בפאנל אמרו שהיה "דיון לעוס, משעמם".
מלכתחילה, נקבע כי אמיר בר-שלום ינחה את הפאנל. ברגע האחרון הוחלט, כמה מפתיע, לצרף אליו את נועה ברק.. "ההנהלה החליטה לשלם עבור הסדרה ולא ידעה מה תקבל.. מה שיצא לבסוף, למגינת ליבם,  זה שראשי השב"כ דיברו בכנות" אמר לנו עובד בכיר בערוץ 1.
דרור מורה עצמו יצא בהכרזה בעמוד הפייסבוק שלו, לפיה הוא "חש שאט נפש מהדיון והאנשים שהערוץ הראשון העלה לאחר הקרנת הסדרה". האנשים האלה, אגב, הם יוסי ביילין, אפי איתם, פרופ' יוסי שיין מביה"ס לממשל ומדיניות באוניברסיטת תל אביב, חנן גפן שהיה מפקד יחידה 8200  ופרופ' חיים ענבר מאוניברסיטת בר אילן שקבע במחקר שערך כי חזון שתי מדינות לשני עמים חדל להיות ריאלי. באותו הקשר ממש, יצוין, כי בכתבה חשובה מאוד ששודרה באחרונה בערוץ 2, קבעו כמה וכמה אישים , בצער לא מבוטל, את אותה קביעה עצמה לפיה איחרנו את הרכבת.
מורה כתב עוד כי אין לו ספק שזו הכתבה פוליטית מלמעלה ובעניין הזה הוא כנראה צדק –  אם להסתמך על מידע שהגיע למגפון מעובדים בערוץ 1. מורה נתלה גם באיתי לנדסברג, ראש מחלקת התעודה שקבע כי הדיון באולפן מיותר. מילא מיותר. לפי כל הסימנים, הוא הזיק יותר משהועיל, בדיוק בנקודה שבה היתה לצופים הזדמנות להריע לערוץ על הפקת הסדרה מעוררת המחשבה ופוקחת העיניים. חבל.