Skip to content

ענקים מול ילדים

אחרי הסערה ולפני הטירוף האמיתי התפנה אלעד פרננדס לסכם עבורכם את הגמרים האיזוריים. על שלוש קבוצות מבולבלות ואחת עם כל הסיבות להיות באגו טריפ

ענקים מול ילדים

אחרי הסערה ולפני הטירוף האמיתי התפנה אלעד פרננדס לסכם עבורכם את הגמרים האיזוריים. על שלוש קבוצות מבולבלות ואחת עם כל הסיבות להיות באגו טריפ

אחרי הסערה ולפני הטירוף האמיתי התפנה אלעד פרננדס לסכם עבורכם את הגמרים האיזוריים. על שלוש קבוצות מבולבלות ואחת עם כל הסיבות להיות באגו טריפ

מאת אלעד פרננדס

זהו, האבק שקע, הבוץ בקנדלסטיק פארק יבש, והגיע הזמן לסכם את הגמרים האיזורים.

בשורה התחתונה, שלוש מתוך ארבע הקבוצות יוצאת ברגשות מעורבים – תחושת פספוס לצד גאווה, אכזבה לצד אופטימיות לעתיד. רק קבוצה אחת מרגישה ונראית מצוין.

גרין-אליס. יש לניו-אינגלנד מה למכור גם על הקרקע (Jeffrey Beall)

נתחיל עם ניו-אינגלנד. קשה לי להאמין שהופעה כה עלובה מצידם תחזור בסופרבול, ואם כן, בטח שזה לא יספיק גם מול הג'יאנטס. טום בריידי פשוט היה גרוע, הוא מסר רק ל-239 יארד כולל 2 איבודים. בכלל, ניו-אינגלנד הבקיעה רק 2 טאצ'דאונים – אחד של בריידי עצמו בזינוק נפלא והשני של הרץ האחורי גרין אליס. במילים אחרות, בריידי לא מסר אפילו לטאצ'דאון אחד. אבל לא הכל שחור אצל הפטס. ראשית, הם הוכיחו שהמשחק ההתקפי שלהם אינו חדגוני – באויר בלבד – ושגם על הקרקע יש להם מה למכור. בנג'רווס גרין אליס נתן הופעה סולידית ויעילה שכללה טאצ'דאון וסה”כ ריצה ל-68 יארד. שנית, ההגנה היתה לא רעה – ספגה רק 20 נק' – אפילו שהק"ב של בולטימור, ג'ו פלאקו, נתן משחק מצוין. שלישית, הם ניצחו את המשחק.

נעבור לרייבנס. כמו בשנים האחרונות, הגיעו עד לבאר ולא שתו. העורבים שלטו לאורך כל המשחק וניצחו כמעט בכל פרמטר סטטיסטי, ובכל זאת "הצליחו" להפסיד. ג'ו פלאקו הציג יכולת יוצאת מהכלל עם 306 יארד של מסירות ומשחק עם הרבה ביטחון. ההגנה של בולטימור נתנה הופעה יפה, כמו שעשתה לאורך כל העונה: הצליחה לחטוף פעמיים את ניו-אינגלנד ובכלל תסכלה את בריידי לאורך כל המשחק. אבל שוב הרייבנס ירדו מנוצחים, ונשארו רק עם המחמאות והאופטימיות התמידית ש"בשנה הבאה זה ייגמר אחרת".

אם בתחילת העונה הייתם אומרים לאוהדי הניינרס שקבוצתם תגיע לגמר ה-NFC עם יתרון ביתיות הם היו מודים לכם מקרב לב ואולי גם נותנים לכם חיבוק חם. הבעיה מתעוררת כאשר ההצעה הדמיונית קורמת עור וגידים, ופתאום ההפסד לג'יאנטס מתקבל בתחושה של אכזבה ופספסוס. אני הרגשתי שסן פרנסיסקו באו עם מוטיבציית יתר למשחק, דבר שהביא לטעויות מרגיזות. פעמיים יכלו שחקני ההגנה לחטוף את הכדור אך במקום זאת פשוט נתקלו אחד בשני ופספסו את הכדור.מעל כולם "בלט" קייל ויליאמס מחזיר הכדורים הצעיר של סן פרנסיסקו. פעם אחת, הבחור התחכם ונתן לכדור לפגוע ברגלו ולהיאסף ע"י ניו-יורק ובפעם השנייה הוא פשוט שמט את הכדור ובעצם העניק את הניצחון לאורחים. אז למרות האכזבה הקשה מההפסד, הניינרס יכולים לצאת עם ראש זקוף מהעונה הזאת ועם תחושה שאולי אולי הולכת להיבנות שושלת נוספת באיזור המפרץ.

איליי מאנינג. חומר של אלופים (Alexa)

 

ונסיים עם הקבוצה היחידה שיצאה מהגמרים האיזורים בלי שום תחושה מעורבת אלא פשוט עם הרגשת שמחה וביטחון עצמי. אני מדבר כמובן על הענקים (והפעם בהחלט בתרתי משמע) מניו-יורק שאחרי שניצחו את קבוצת ההתקפה הטובה בליגה – גרין ביי – נתנו בראש גם לאחת מקבוצות ההגנה הטובות של הליגה. אילי מאנינג שוב הוכיח שהוא קורץ מחומר על אנושי ולמרות שהופל לבוץ 6 פעמיים ע"י הגנת הניינרס, הצליח לנפק משחק טוב מאוד עם 316 יארד באויר ו-2 מסירות לטאצ'דון. בכלל, הוויד רסיברים של ניו-יורק הצליחו לשגע את ההגת הניינרס, במיוחד ויקטור קרוז שסיים עם 10 תפיסות ו-142 יארד. גם הגנה של הג'יאנטס היתה מצוינת. אז נכון שממול עמד אלכס סמית שחזר לסורו, כלומר לעליבותו, אך עדיין, הגנת ניו-יורק גרמה לניינרס לצלוח דאון שלישי רק פעם אחת מתוך 13 נסיונות!

אז זהו, עוד עונת פוטבול תגיע לשיאה בראשון הבא כאשר נקבל נקבל שחזור של הסופרבול מ-2007, רק שהפעם הניו-יורקרים מגיעים כפייבורטים והפטס עם לא מעט חששות. אבל עד אז  יש לנו הרבה זמן ואת משחק הפרובול (האולסטאר) שיערך בלילה שבין ראשון לשני.

אחרי הסערה ולפני הטירוף האמיתי התפנה אלעד פרננדס לסכם עבורכם את הגמרים האיזוריים. על שלוש קבוצות מבולבלות ואחת עם כל הסיבות להיות באגו טריפ

מאת אלעד פרננדס

זהו, האבק שקע, הבוץ בקנדלסטיק פארק יבש, והגיע הזמן לסכם את הגמרים האיזורים.

בשורה התחתונה, שלוש מתוך ארבע הקבוצות יוצאת ברגשות מעורבים – תחושת פספוס לצד גאווה, אכזבה לצד אופטימיות לעתיד. רק קבוצה אחת מרגישה ונראית מצוין.

גרין-אליס. יש לניו-אינגלנד מה למכור גם על הקרקע (Jeffrey Beall)

נתחיל עם ניו-אינגלנד. קשה לי להאמין שהופעה כה עלובה מצידם תחזור בסופרבול, ואם כן, בטח שזה לא יספיק גם מול הג'יאנטס. טום בריידי פשוט היה גרוע, הוא מסר רק ל-239 יארד כולל 2 איבודים. בכלל, ניו-אינגלנד הבקיעה רק 2 טאצ'דאונים – אחד של בריידי עצמו בזינוק נפלא והשני של הרץ האחורי גרין אליס. במילים אחרות, בריידי לא מסר אפילו לטאצ'דאון אחד. אבל לא הכל שחור אצל הפטס. ראשית, הם הוכיחו שהמשחק ההתקפי שלהם אינו חדגוני – באויר בלבד – ושגם על הקרקע יש להם מה למכור. בנג'רווס גרין אליס נתן הופעה סולידית ויעילה שכללה טאצ'דאון וסה”כ ריצה ל-68 יארד. שנית, ההגנה היתה לא רעה – ספגה רק 20 נק' – אפילו שהק"ב של בולטימור, ג'ו פלאקו, נתן משחק מצוין. שלישית, הם ניצחו את המשחק.

נעבור לרייבנס. כמו בשנים האחרונות, הגיעו עד לבאר ולא שתו. העורבים שלטו לאורך כל המשחק וניצחו כמעט בכל פרמטר סטטיסטי, ובכל זאת "הצליחו" להפסיד. ג'ו פלאקו הציג יכולת יוצאת מהכלל עם 306 יארד של מסירות ומשחק עם הרבה ביטחון. ההגנה של בולטימור נתנה הופעה יפה, כמו שעשתה לאורך כל העונה: הצליחה לחטוף פעמיים את ניו-אינגלנד ובכלל תסכלה את בריידי לאורך כל המשחק. אבל שוב הרייבנס ירדו מנוצחים, ונשארו רק עם המחמאות והאופטימיות התמידית ש"בשנה הבאה זה ייגמר אחרת".

אם בתחילת העונה הייתם אומרים לאוהדי הניינרס שקבוצתם תגיע לגמר ה-NFC עם יתרון ביתיות הם היו מודים לכם מקרב לב ואולי גם נותנים לכם חיבוק חם. הבעיה מתעוררת כאשר ההצעה הדמיונית קורמת עור וגידים, ופתאום ההפסד לג'יאנטס מתקבל בתחושה של אכזבה ופספסוס. אני הרגשתי שסן פרנסיסקו באו עם מוטיבציית יתר למשחק, דבר שהביא לטעויות מרגיזות. פעמיים יכלו שחקני ההגנה לחטוף את הכדור אך במקום זאת פשוט נתקלו אחד בשני ופספסו את הכדור.מעל כולם "בלט" קייל ויליאמס מחזיר הכדורים הצעיר של סן פרנסיסקו. פעם אחת, הבחור התחכם ונתן לכדור לפגוע ברגלו ולהיאסף ע"י ניו-יורק ובפעם השנייה הוא פשוט שמט את הכדור ובעצם העניק את הניצחון לאורחים. אז למרות האכזבה הקשה מההפסד, הניינרס יכולים לצאת עם ראש זקוף מהעונה הזאת ועם תחושה שאולי אולי הולכת להיבנות שושלת נוספת באיזור המפרץ.

איליי מאנינג. חומר של אלופים (Alexa)

 

ונסיים עם הקבוצה היחידה שיצאה מהגמרים האיזורים בלי שום תחושה מעורבת אלא פשוט עם הרגשת שמחה וביטחון עצמי. אני מדבר כמובן על הענקים (והפעם בהחלט בתרתי משמע) מניו-יורק שאחרי שניצחו את קבוצת ההתקפה הטובה בליגה – גרין ביי – נתנו בראש גם לאחת מקבוצות ההגנה הטובות של הליגה. אילי מאנינג שוב הוכיח שהוא קורץ מחומר על אנושי ולמרות שהופל לבוץ 6 פעמיים ע"י הגנת הניינרס, הצליח לנפק משחק טוב מאוד עם 316 יארד באויר ו-2 מסירות לטאצ'דון. בכלל, הוויד רסיברים של ניו-יורק הצליחו לשגע את ההגת הניינרס, במיוחד ויקטור קרוז שסיים עם 10 תפיסות ו-142 יארד. גם הגנה של הג'יאנטס היתה מצוינת. אז נכון שממול עמד אלכס סמית שחזר לסורו, כלומר לעליבותו, אך עדיין, הגנת ניו-יורק גרמה לניינרס לצלוח דאון שלישי רק פעם אחת מתוך 13 נסיונות!

אז זהו, עוד עונת פוטבול תגיע לשיאה בראשון הבא כאשר נקבל נקבל שחזור של הסופרבול מ-2007, רק שהפעם הניו-יורקרים מגיעים כפייבורטים והפטס עם לא מעט חששות. אבל עד אז  יש לנו הרבה זמן ואת משחק הפרובול (האולסטאר) שיערך בלילה שבין ראשון לשני.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן