הערת מבוא. הואיל וב"הגדרה", הכתבות אינן למכורים וליודעי חן, הרי שבד'לית ברירה, הן יכללו מדי פעם קצת הסברים ועימכם הסליחה. כאמור בכתבת המבוא, המונסטר הוא האופנוע הפרטי שלי ואני תקווה שאצליח לתאר אותו ללא משוא פנים, עד כמה שניתן.

רושם ראשון:
מלך היופי. אין שני לו בתחום זה. האופנוע היחיד, למיטב ידיעתי, שהוצג במוזיאון לאמנות מתקדמת. הצילום המצורף, של הדגם הקודם של המונסטר, צולם בגלרייה לאמנות ביוסטון, טקסס ותודות ליצחק רודן. ברור לי שיש כאלה ששילדת הצינורות החשופה לא תקלע לטעמם, אצל אחרים, זו האופנוענות (אם קיים כזה ביטוי) עצמה. מניסיון, אין דרך זולה יותר למשוך מבטים ברמזור מאשר רכישה של מונסטר.

לא זו אף זו, אף שהיו ניסיונות לחקות את העיצוב של המונסטר (ור' הדגם הראשון של הסוזוקי SV650, אופנוע נפלא בפני עצמו) ולמרות פשטות העיצוב, איש לא הצליח במשימה, אז ככל הנראה יש בו משהו.

המונסטר הוא מייסד הז'אנר של האופנועים הערומים, "נייקדים", שהם אופנועי כביש, נטולי מעטפת ("פיירינג") ובעלי מיגון רוח מינימאלי, אם בכלל. צריך לזכור שלמרות שרוב ה"קאסטומים" (הארלי דייוידסון, אחיו, בני דודו ושאר המשפחה) וכמעט כל אופנועי השטח, גם הם ערומים, הרי שהם אינם "נייקדים", כי לנייקד האמיתי תמיד יש איזה גן ספורטיבי בDNA שלו (ולפעמים, זהו אפילו אופנוע ספורט טהור, רק בלי הפלסטיקה).
ועוד משהו בקשר לרושם. ה"סאונד". עד 7000 סל"ד האופנוע נשמע נחמד (גם למי שמקשיב לו "מבחוץ" וגם למי שרוכב עליו), אבל ב- 7,000 סל"ד הוא מתחיל להשמע כמו שאופנוע איטלקי צריך להשמע באמת, גם עם האגזוז המקורי, השקט (והקצת מכוער …).

תנוחת ונוחיות הרכיבה:
175 ס"מ. ביום טוב, אחרי מתיחות. זה נתון הגובה שאיתו אני נאלץ להגיע לרצפה. כשאני הולך, או עומד, או שוכב, זו לא בעיה, אבל ברכיבה, זה כבר סיפור אחר. בעבר היו בבעלותי אופנועים גבוהים, דו שימושיים ("דו"שים"), כמו ב.מ.וו GS650, או הונדה טראנסאלפ והתחושה של לעמוד ברמזור כשרק בהונות רגל אחת מגיעות לכביש מוכרת לי עד לזרא … שלא לדבר על ניסיון להסיע את האופנוע לאחור תוך ישיבה עליו (רמז: זה בלתי אפשרי … חובה לרדת ממנו ולדחוף).
על כן, המונסטר, שגובה המושב שלו 78 ס"מ, בלבד, כאילו תוכנן עבורי.

הכידון רחב, יחסית (יחסית לאופנועים ספורטיביים) וגבוה, יחסית (יחסית לאופנועים ספורטיביים), מה שמאפשר תנוחת ישיבה מרווחת וזקופה (יחסית …) וניהוג חסר מאמצים, כמעט. ה"קפיצים", בולמי הזעזועים, מכויילים קשה יחסית (קל לבדוק על "במפרים" …) אבל לא גורמים ליציאת סתימות בשיניים (כמו שכתבי אופנועים אוהבים להמשיל …). רגליות הרוכב, ממוקמות לאחור, אף כי לא באופן קיצוני. המושב סביר וגם אחרי נסיעה לאילת, הגב לא נשבר.

מיגון הרוח מינימאלי, מה שאומר שעד 130 קמ"ש (לא כאן … בגרמניה, נניח) המצב נוח וסביר (בתנאי שאין רוח נגדית חזקה) אבל מעל 160 קמ"ש, צריך לפתח שרירי צוואר של שור, כך שהמהירויות הללו – אף כי אפשריות בהחלט – לא מומלצות, אלא לפרקי זמן קצרים בלבד.

גם מושב המורכב סביר בהחלט. לא כורסע, גם לא עינוי. בקיצור, פרק נוחיות הרכיבה מסתכם במילה "יחסי". מדובר באופנוע ספורטיבי "רך" וכך הוא גם מתנהג ומרגיש.

בפרק הנוחיות, אפשר לציין עוד שתי עובדות. האחת, שמשום מה החליטו בדוקאטי שלא לצייד את המונסטר בצ'וק אוטומטי, מה שמהווה מטרד מסויים, אבל תורם לתחושה של "אופנוע של פעם" … והשניה, המנוע מקורר האוויר שלו, שכבר גרם לי לרדת מהאופנוע ברמזור ביום קיץ לוהט, כדי להתרחק ממנו … אבל חוסך בדיקות נוזלי קירור.

ניהוג והתנהגות:
התחושה הראשונה שחשתי בנסיעת המבחן שערכתי עליו היא שהראש שלי יושב ממש מעל הגלגל הקדמי. האופנוע קצר מאד והישיבה קדמית מאד (אני מניח שיש לכך משמעות לגבי חלוקת מרכז הכובד של האופנוע. ככל שיש משקל גבוה יותר לפנים, הניהוג והבלימה "חדים" יותר).

האופנוע אוהב פיתולים וקל לנהוג אותו שם, אין צורך בהפעלת כח על מנת "להוריד" את האופנוע, ומצד שני, הוא גם לא "נופל" לפנייה. המונסטר יעשה בדיוק מה שיגידו לו. מאידך, הוא נהנה גם מיציבות בנסיעה בקו ישר (אפשר לסגור קסדה עם שתי ידיים, נניח), לא מושפע באופן דרמטי מרוחות צד ונעים לרכיבה גם בכביש המהיר, כל עוד העדר מיגון הרוח לא מפריע.

מניסיוני, אני יכול להוסיף שבחירת הצמיגים משמעותית, אבל זה לא משהו שאפשר לגלות בנסיעת מבחן רגילה.

המונסטר מרגיש אופנוע מאד "מהודק", לא מתעוות בפניות ובלימות, מהודק עד כדי כך שגם רוכב מאד לא מקצועי (כמוני) מרגיש ברכיבה אם לחץ האוויר בצמיגים נופל באטמוספרה אחת …

עבור אופנוע ששוקל (כולל נוזלים) כ- 160 ק"ג, 80 כוחות סוס נשמעים המון (לקטנוע הממוצע כ- 12 כ"ס, לשם השוואה) אבל בפועל, כמו שאמרנו כבר לגבי שאר רכיבי ומרכיבי האופנוע, הכח הזה מרגיש נשלט, מתון ולא מאיים בשום צורה. ההפך הוא הנכון, הייתי מאד שמח אם האופנוע היה מטפס בסל"ד הרבה יותר מהר (ומאיץ טוב יותר). אומרים שהחלפת האגזוז עוזרת לכך, אבל לא בדקתי את הטענה. למען ההגינות אוסיף (שוב) שהכל יחסי … יחסית למכוניות, כולל מכוניות ספורט שמחירן פי שלושה מהמונסטר, מדובר בתאוצה מטורפת, אבל ביחס לאופנוע ספורטיבי, נו …

המומנט (אופס, מונח מקצועי … הסבר הכי פשוט בעולם: המומנט הוא אותו דבר שמאפשר גמישות בבחירת ההילוכים, פעם קראו לזה "מנוע מושך" …) סביר בהחלט עבור מנוע קטן יחסית שמייצר די הרבה כוח (יחסית), אין שום בעייה לרדת בהילוך חמישי עד 3,000 סל"ד ("טורים", כבר אמרנו, כן?) והאופנוע עדיין "ימשוך" …

הגיר בסדר גמור, אף כי מי שרגיל לגיר יפני, צריך קצת זמן להסתגלות לנוקשות שלו. במקור, ההילוכים "ארוכים" (אפשר למשוך אותם למהירות גבוהה יחסית, מה שמסייע לחיסכון בדלק) ורבים מחליפים גלגל שיניים קדמי לטובת תוספת כח בכל הילוך, על חשבון המהירות הסופית של כל הילוך.

האופנוע מצוייד בבלמים מהתוצרת המשובחת ביותר שיש ושגם מרגישים ככה. האופנוע עוצר כשמבקשים ממנו. יחד עם זאת, קל ללמוד לשלוט על הבלמים והם לא מאיימים בשום מצב.

המצמד רך מאד, מה שמאד משמעותי בנסיעה עירונית (שרבים מרוכשי המונסטר מרבים בה) וכל המתגים נמצאים במקומם, כפי שנקבע ביפן …

המראות יפהפיות, אבל לא תורמות הרבה למטרתן המקורית.

שימושיות
תשכחו מזה. אין שום דבר שימושי באופנוע, מלבד אשר בענייני חניה והתנהלות בפקקי תנועה. יחד עם זאת, תודות לנוחיות התיפעול של המונסטר בעיר שנובעת ממשקלו הנמוך, גובהו הזעום והניהוג הנוח שלו, אפשר לומר שהוא שימושי. במידה מסויימת.
עלויות ביטוח, מופרזות, בזכות המחוקק.

עליות תחזוקה, סבירות ביחס לאופנועי פרימיום, בפרט בזכות מרווח הטיפולים הארוך, 12,000 ק"מ בין טיפול לטיפול.

בזכות העובדה שהאופנוע יכול לנסוע היטב בטווח שבין 4,000 ועד 6,000 סל"ד (מה שנחשב אסטרונומי במכונית, אבל נמוך באופנוע) אפשר להגיע לצריכת דלק של עד 25 ק"מ/ליטר (בינעירוני), מה שיורד ל- 22 בערך, בנסיעה של 7,000 סל"ד ומעלה ול- 19 בערך, בנסיעה עירונית.

סוף דבר… קראתי מה שכתבתי ומצאתי שקצת הגזמתי באורך הכתבה, הכתבות הבאות יהיו קצרות יותר. מבטיח.

עו"ד שי פורת, חובב רכיבה ותיק המשתף כל מי שחפץ בכך, בחווית הרכיבה האישית שלו. אתרו של עו"ד שי פורת