Skip to content

מסיבת רווקים

הכול התחיל מזה שֶנתי החליט להתחתן. איך אתה מתחתן, אמרנו לו, אתה לא מסוגל להיות עם מישהי יותר מחודשיים בלי לבגוד. "לא", הוא אמר. "זה היה פעם. אני ויעלי כבר שנה וחודשיים, היא האישה של החיים שלי. חוץ מזה אני בן 32, אני רוצה ילדים". טוב, מה אנחנו נגיד? כולם רוצים ילדים. קיווינו שלא, אבל זה […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הכול התחיל מזה שֶנתי החליט להתחתן. איך אתה מתחתן, אמרנו לו, אתה לא מסוגל להיות עם מישהי יותר מחודשיים בלי לבגוד. "לא", הוא אמר. "זה היה פעם. אני ויעלי כבר שנה וחודשיים, היא האישה של החיים שלי. חוץ מזה אני בן 32, אני רוצה ילדים". טוב, מה אנחנו נגיד? כולם רוצים ילדים.

קיווינו שלא, אבל זה קרה. נתי ביקש שנארגן לו מסיבת רווקים של החלומות. לא שהופתענו, אנחנו מכירים את נתי לא מהיום – כבר בתיכון היה גורר את כולנו לגנוב את המכוניות של המורים ולרדת לים. בקיצור, ידענו שזו תהיה הפקה-הפקה, למה נתי יש לו חלומות של אנשים גדולים.

גלעד הציע איזו וילה בצפון שחבר שלו היה בה, עם ג'קוזי ובלאגנים, אבל נתי רק אמר "אני רוצה ערבי. תמיד חלמתי לדפוק מכות לערבי במסיבת רווקים שלי. זין, נראה לי שרק בגלל זה אני מתחתן."

נתי, כמה שהוא סבל בבית ספר, ככה הוא נהנה בצבא. רק מה, מאז שהוא השתחרר לא נרגעה לו העצבנות בידיים. כל פעם שהיינו מעשנים חזק היה אומר "יו, רק תביאו לי איזה ערבי, אני נשבע לכם, במסיבת רווקים שלי אני מביא ערבי." אז לא נביא לו? בכל זאת, חבר ילדות.

יאיר אמר שהוא מכיר מישהו מפרדיס שמכיר מישהו שיכול לארגן. זה לא זול, אבל היינו עשרה אז תיכננו שכל אחד ישים מאתיים חמישים וזה יכסה וילה עם אלכוהול וערבי. נתי היה בעננים.

שבוע לפני, עמי ההומו התקשר ליאיר ושאל אותו אם אפשר לבטל את הערבי. "מה לבטל? נתי חולם על זה עשרים שנה." עמי הסביר שחברה שלו לא מרשה לו, "אתם יודעים שהיא שמאלנית וזה, היא לא מדברת איתי יומיים מאז שהיא שמעה על הערבי". יאיר אמר לו שאין מצב, הבנאדם מתחתן פעם אחת, ואם בא לו ערבי, הוא יקבל. עמי אמר שהוא יחשוב על זה.

אחר כך עמי התקשר אליי ושאל מה אני חושב. אמרתי לו שאני לא מת על הקטע עם הערבי, זה נראה לי די דבילי, אבל אתה מכיר את נתי, תמיד היה קצת חרא של בנאדם, ידענו שזה יבוא. עמי שאל מה ענתי אומרת, אמרתי לו שהיא רק עיקמה את האף ואמרה שאנחנו אינפנטילים. "אבל היא מרשה לך ללכת?". "מה זה מרשה, אח שלי? נראה לך אני שואל? זה בדיוק הטעות שלך, שהתחלת לבקש משירה רשות אפילו לחרבן." עמי התבאס מזה שלכולם יש חברות יותר טובות משלו ואמר שהוא יחשוב על זה.

יום אחרי זה יאיר התקשר אליי בלחץ ואמר שעמי לא בא ועכשיו חסר מאתיים חמישים שקל ושאני ידבר איתו. התקשרתי לעמי ואמרתי לו שהוא שם אותנו במצב לא נעים, עכשיו לבקש מכולם לשים עוד כסף. עמי אמר שהוא ישלם, אין בעיה, הוא פשוט לא יבוא. עשר דקות אחר כך התקשרה אליי שירה חברה שלו וצעקה עלי איך אנחנו לא מתביישים, ושאין מצב שעמי ישתתף במימון של פעילות פשיסטית ושכולנו ילדים פוסט-טראומתיים עם זין קטן. אמרתי לה שלא חשוב, אני ישלם על עמי, רק שלא תספר לאף אחד.

בערב של המסיבת רווקים רבתי עם ענתי ולא יכולתי לקחת את האוטו, אז התקשרתי ליאיר שיאסוף אותי. הוא אמר שאין מקום, ושאני אבוא באוטובוס. מה אוטובוס? אמרתי, הווילה ביער תנשמת, זה חצי שעה נסיעה מהכביש הראשי. אבל יאיר אמר שאין מקום ושאם אני רוצה אולי אני יכול לבוא עם הערבי. הוא נתן לי טלפון, אחד קוראים לו ג'מיל. התקשרתי. הוא גר בפרדיס, אז אמרתי לו שאני אבוא באוטובוס לפרדיס ואחכה לו בכניסה. הוא אמר שאין בעיה. קיללתי בלב את יאיר כי ידעתי שהוא משקר, הוא פשוט שונא להסיע כי הוא רוצה לעשן לבד, ומה אני יבוא עם הערבי – זה אומר שכולם כבר יהיו שם שיכורים מהתחת ואני יגיע מאוחר כי הערבי זה הקטע של חצות, וכמעט התחשק לי לבטל, אבל אמרתי לעצמי שנתי הוא אחלה חבר ואני לא יכול להבריז מהמסיבה שלו.

ירדתי מהאוטובוס בכניסה לפרדיס וחיכיתי. אחרי שתי סיגריות נעצרה לידי מכונית סוברו כסף, זה היה ג'מיל. נכנסתי למושב שליד הנהג והדלקתי סיגריה. הוא שאל אם אני יודע להגיע ואמרתי לו שכן, עכשיו בלילה זה כולה חצי שעה נסיעה. שאלתי אותו אם הוא עושה את זה הרבה והוא אמר לי שכן, הוא חוסך לאוניברסיטה. לא כל כך היה נעים לי לדמיין אותו באוניברסיטה, אז ניסיתי לשתוק. אבל אני לא חזק בשתיקות, במיוחד כשנוסעים בחושך, מחוץ לעיר, ועוד עם ערבי. אז התחלנו ככה לדבר, התעניינתי אם הוא מופיע בבגדים האלה והוא אמר שיש לו תלבושת מאחורה, שאלתי אם יש לו חברה והוא אמר שלא, הוא בתול, אם אני יכול לארגן לו מישהי, וככה נהיה קצת צחוקים והגענו צ'יק צ'ק.

הווילה הזאת היתה משהו מהסרטים באמת – הכול מלבנים אדומות ככה באמצע יער, חלונות מעץ ופרקט שבדי. היו שם מסכי פלזמה מטורפים וג'קוזי ענק באמצע הבית. כל החבר'ה ישבו שם עם ג'וינטים ושיבס, כשג'מיל התארגן בחוץ עם התלבושת. נכנסתי וישר נדבקתי לג'וינט שיאיר ארגן לי כדי להיכנס מהר לעניינים. דודי אמר שחייבים להיות מעושנים טוב טוב לפני הערבי, זה לוקח את זה לרמות אחרות לגמרי. הוא היה פעם במסיבה והם עשו את זה על חגיגת והוא לא מפסיק לזיין על זה את המוח שנתיים. כל החבר'ה נכנסו לג'קוזי עם הוויסקי, ויאיר אמר ברכה לנתי, שהוא אחלה גבר ושלא ייפול לו הזין בנישואים, משהו כזה, ואז הוא הכין את הכול לחצות – והדלת נפתחה וכולם מחאו כפיים.

הערבי נכנס על ארבע. הוא זחל על הרצפה, בבגדים כאלה של ערבים מעזה, טרנינג ישן כזה שקצר עליו וסוודר עם מעוינים. כולם נהיו בשקט ונתי עשה את עצמו מופתע וחיבק את יאיר "אני לא מאמין, אתם גדולים. הגשמתם לי את החלום". הערבי הגיע לרגליים של נתי והוריד את הראש. החיוך נעלם בשנייה מהפנים של נתי, והוא הרים רגל ודרך לערבי על הראש. הערבי הושיט את הידיים שלו למעלה ומישש את הרגליים של נתי כאילו הוא מתחנן, ונתי העיף אותו בבעיטה ואז קפץ עליו באגרופים. החבר'ה מסביב התחילו לצעוק "תקרע אותו, תזיין אותו" אפילו שראיתי שחלק היו נבוכים. נתי עם השטויות שלו. מה אנחנו אשמים שהוא היה במג"ב? אבל יאיר דווקא נכנס לעניין וגם אמיר ואורן וששי.

אני עמדתי ועישנתי את הג'וינט מכל הלב והסתכלתי בג'מיל חוטף מכות בשביל כסף. הוא בטח כבר למד איך לא לקבל אותן במקומות כואבים, בכל זאת זו לא הפעם הראשונה שלו. וככה הוא יוכל ללכת לאוניברסיטה חשבתי לעצמי, וילמד משהו מכובד, רוקחות, הנהלת חשבונות, ככה שבעצם אנחנו עוזרים לו. מה יותר טוב, לעבוד בבניין וליפול מהפיגום? לא נראה לי. חוץ מזה מי לא אוהב ללכת מכות, וזה לא שאסור לו להחזיר. להפך, עודדו אותו להחזיר, והוא הכניס לששי בביצים ואז יאיר ונתי נשכבו עליו ודחפו לו את הבדלים מהמאפרה לפה. אני בכלל לא התכוונתי להשתתף, אבל ג'מיל הזה, כנראה בגלל שהוא הרגיש שאנחנו חברים כי דיברנו על בחורות, נצמד לי לרגל כאילו הוא רוצה שאני יעזור לו ואז כבר הייתי בפנים.

מרוב הבלאגן ושהיינו שיכורים אורן הכניס לי אגרוף בלסת ושבר לי שן, אבל לא היה אכפת לי כי הייתי רגוע בראש כמו שלא הייתי הרבה זמן. לא עברה לי בראש ענתי, ולא הבוס שלי ההומו, הרגשתי שוב כמו בימים הטובים שהיינו רק חבר'ה, בלי בחורות ובלי עבודה ובלי כל החיים האלה, רק חברים טובים, אחד בשביל כולם, וכל זה. כמו בימים שנתי היה משכנע אותנו לגנוב את המכונית של המנהל ואז היינו נוסעים איתה לחוף ונכנסים איתה למים. בסוף תפסו את כולנו חוץ מאת נתי ויאיר, כי הם הלכו לפני כולם, אמרו שהם הולכים לקנות חשיש לכולנו. כשהמשטרה הגיעה לחוף מצאו את המפתחות של האוטו בתיק שלי, אני מרוב שהייתי שיכור אפילו לא זכרתי שנגעתי בהם, אבל ככה החליטו שאני המנהיג ופתחו לי תיק. כשהשתחררתי מהמעצר נתי ויאיר באו אליי עם החשיש שהם קנו ונתנו לי לעשן טוב טוב. נתי אמר "תודה אחי שכיסית עליי, אני אתאבד אם לא יקחו אותי לצנחנים" ואני בכלל לא ידעתי שעשיתי את זה, וגם אני די רציתי להגיע לצנחנים, כולנו רצינו, אבל בסוף עם התיק וכל זה שלא היתה לי בגרות הגעתי לבסיס חימוש.

גם נתי לא הגיע לצנחנים, אבל הוא היה מבסוט במג"ב כמו שהוא לא היה בחיים שלו. ועכשיו, כשג'מיל פה מרוח על הרצפה וכל הפנים שלו דם וכולם יושבים עליו ודופקים לו אגרופים בטחול, אנחנו בעצם עוזרים לנתי לחוות עוד פעם אחת את הדבר שהוא הכי אהב לפני שהוא מתחתן, שירגיש שיש לו חברים שאוהבים אותו, ושהוא ירגיש גבר, אכבר גבר, שנייה לפני שאשתו מתחילה לשייף לו את הביצים עם פצירה.

כי זה נכון מה ששירה אמרה, לפחות לגבי נתי, באמת יש לו זין קטן, אבל מה שהיא לא מבינה זה שזה לא הגודל קובע, זה הרוב קובע, ואנחנו כולנו ביחד, וג'מיל כנראה כבר לא יילך לאוניברסיטה, אבל זאת היתה הבחירה שלו, מה אנחנו אשמים שהוא שיקר שיש לו ניסיון, אנחנו רק רצינו לשמח את אח שלנו נתי, רגע לפני היום הכי מאושר בחיים שלו.

5 Comments

  1. נעמה
    29 בינואר 2012 @ 8:25

    סיפור מצוין ומטלטל, אם עדיין מותר להגיד את זה על משהו בלי להיחשד בתמימות יתר

  2. מישהי, סיאטל
    28 בינואר 2012 @ 19:54

    מסמל את החברה הישראלית "במיטבה". פשוט, עצוב ויפה.

  3. טל
    28 בינואר 2012 @ 12:45

    מעורר מחשבה
    כתוב מעולה!!!

  4. איה
    28 בינואר 2012 @ 9:42

    לא כוס התה שלי, נו טוב מותר לי בגילי, אבל כתוב מעולה

  5. עמרי חורש
    27 בינואר 2012 @ 23:14

    מעולה. אגרוף בבטן. תרתי משמע.
    אי אפשר שלא לראות בפנים השפעות של אתגר קרת וזאת מחמאה כמובן. יופי של סיפור

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן