Skip to content

רחוב קניוק פינת מי?

הערוץ הראשון והשני הקרינו בראשון בערב, בשידור חוזר, שני ראיונות מעניינים עם הסופר יורם קניוק, שהלך לעולמו. אחת השאלות שמטרידות אותו, הוא מספר, פינת מי הוא יהיה, כשיהיה רחוב קטן על שמו, בגבעתיים למשל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

יורם קניוק הוא באחת צנוע ובלתי צנוע. הוא יודע מיהו ומה ערכו, אבל לעתים  שוכח, ואז הוא בודק את עצמו בגוגל ונרגע. אחת השאלות שמטרידות אותו, הוא מספר, פינת מי הוא יהיה, כשיהיה רחוב קטן על שמו, בגבעתיים למשל.

בעצם, אני צריכה לכתוב את כל זה בזמן עבר, אבל בינינו, יורם קניוק יחיה בינינו כל זמן שנמשיך לקרוא את ספריו. ובנימה אישית: גמעתי את ספריו כשהייתי נערה. האפילה שלהם נגעה בנפשי כמתבגרת, עת הנפש סוערת. היום קשה לי הרבה יותר לקרוא את "סוסעץ" ואת "חימו מלך ירושלים", למשל. בעיני היה קניוק סופר, אבל גם פילוסוף של הנפש.

מראייניו של קניוק הם בלי שום ספק אנשים מאוד אינטליגנטים. יואב גינאי בערוץ הראשון, בראיון מלפני עשור, וארז טל בערוץ השני, בראיון בן חמש שנים. ככל שהם אינטליגנטים, הוא ענק עליהם. הם שואלים שאלות מאוד ארציות מול תשובותיו המתבדרות, המתפזרות, המתכנסות, שמרחפות בכמה רמות מעל השאלות.

פילוסוף של הנפש. קניוק. צילום: ויקיפדיה

קניוק הוא אדם שחווה רבות בחייו, אך גם ראה את מה שחווה מזוויות מאוד שונות ומיוחדות יחסית למה שאחרים היו חווים. למשל, הוא מספר לגינאי על המלחמות בהן השתתף, אבל התיאורים שלו את המלחמות הללו שונים ממה ששמענו אי פעם. זה כמובן בא לידי ביטוי גם בספריו, נקודת הראייה הזאת.

שוב ושוב הוא חוזר לנושא הכלכלי, ומייסר את עצמו על כך שלא קנה ולא צבר ולא התעשר, אבל סופרים בסדר גודל שלו התיישבו כך או אחרת מבחינה כלכלית. הוא עוסק בנושא הסרטן שלו ומחלותיו, גם כן מזוויות ייחודיות, ובייחוד עם הומור. הוא מספר שההומור שירת אותו כדרך התמודדות והתגוננות.

קניוק מספר גם על חוויות מאמריקה, דברים שנשמעים לנו הזויים. איך ג'יימס דין, למשל, בא לשבת מאחוריו במשך כמה שבועות, וכמעט לא החליפו מילה ביניהם, אך בסופו של דבר נודעו כחברים, או איך התפרנס (עשרה דולרים לערב) ממחיאת כפיים לפרנק סינטרה בקריסתו. שם קיבל גם צלחת פסטה לקינוח, וראה את הבוז בעיניו של סינטרה כשאכל את מנתו.

רק בנושא אחד טעה קניוק, לדעתי, טעות שהוליכה אותו בחייו: הוא אמר לגינאי שהחברה הישראלית לא אוהבת את החריגים, יוצאי הדופן, שהוא רואה את עצמו ביניהם. אמנם לקח זמן רב עד שקיבל הוקרה ממלכתית, למשל את פרס ספיר ודוקטורט של כבוד מאוניברסיטת תל אביב. אבל אהבנו לאהוב אותו, על האקסצנטריות שבו. חוץ מזה, במדינה שבה אסי דיין, יהונתן גפן ואביב בנו הם גיבורי תרבות, יורם קניוק, ששמו ניתן לו על ידי משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק כדי שלא יהיה איש רוח מתייסר, הוא בהחלט גיבור תרבות.

ואגב, אם תשאלו איפה היה מעניין יותר, לי זה ברור. דווקא התוכנית הישנה, בת העשור, היתה עבורי מרתקת יותר.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן