זכייתו בסיבוב הראשון של המועמד הרפורמיסט חסן רוחאני בבחירות לנשיאות באיראן, מבלי להזדקק לסיבוב שני מול מועמדים אחרים שנחשבו מקורבים יותר למנהיג העליון התקבלה כהפתעה גדולה מחוץ לאיראן. אך האם מדובר אכן בהפתעה גדולה? ומה היה תפקידו של המנהיג העליון בהצלחתו של רוחאני ובכישלונם של יריביו?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
16 שנים לאחר ניצחונו המפתיע של המועמד הרפורמיסטי, מוחמד ח'אתמי, בבחירות לנשיאות ו-8 שנים לאחר שמחמוד אחמדינז'אד היכה בתדהמה את אזרחי איראן ואת הפרשנים הפוליטיים כאשר זכה בניצחון סוחף על עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, מצליחה המערכת הפוליטית האיראנית לשוב ולהפתיע. הבחירות לנשיאות איראן, שהתקיימו ב-14 ביוני, הוכיחו פעם נוספת, כי הדבר היחיד שיכול להפתיע בה הוא העדר הפתעה.
בשבוע האחרון של מערכת הבחירות ניכרה אומנם התעוררות ציבורית גוברת סביב מועמדותו של רוחאני. שנתפס כ"ברירת המחדל" עבור הרפורמיסטים לאחר שמועמדותו של הנשיא לשעבר רפסנג'אני נפסלה על-ידי "מועצת שומרי החוקה". פרישתו של המועמד הרפורמיסטי, מוחמד-רזא עארף, ימים ספורים טרם הבחירות חיזקה עוד יותר את ההערכה כי סיכוייו של רוחאני לעלות לסיבוב הבחירות השני השתפרו משמעותית. ניצחונו הסוחף בפער גדול על יתר המועמדים, ובהם ראש עיריית טהראן, מוחמד-באקר קאליבאף, כבר בסיבוב הבחירות הראשון היה, עם זאת, בלתי צפוי לחלוטין והתקבל בתדהמה באיראן ומחוצה לה.
רוחאני, יליד 1948, נחשב לאחד הפוליטיקאים הבולטים שהתמודדו בבחירות. מאז המהפכה כיהן רוחאני במספר תפקידים רמי דרג ברפובליקה האסלאמית. בין היתר הוא שימש כסגן ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים, כחבר ב"מועצה לקביעת האינטרס של המשטר" וכחבר ב"מועצת המומחים". התפקיד הבולט ביותר בו כיהן עד כה היה מזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי" בין השנים 1989 ל-2005. במסגרת תפקיד זה שימש רוחאני גם כנציג איראן במשא ומתן עם המערב על תוכנית הגרעין.
ניתוח ראשוני של תוצאות הבחירות מעלה, כי ניצחונו של רוחאני התאפשר בעיקר בזכות יכולתו לגייס תמיכה ציבורית שלא היתה מוגבלת לקהל המצביעים המסורתי המזוהה עם המחנה הרפורמיסטי. זיהויו הפוליטי של רוחאני כאיש מרכז (שמרני-מתון) וניסיונו הניהולי העשיר איפשרו לו לגייס תמיכה הן בקרב תומכי המחנה הרפורמיסטי מקרב מעמד הביניים העירוני המשכיל והן בקרב תומכי המחנה השמרני. הפיצול במחנה השמרני תרם אומנם לניצחונו, אך לא יהיה זה נכון לזקוף את הישגו המשמעותי של רוחאני רק לכישלון השמרנים להתאחד סביב מועמד מוסכם.
מבחירתו של רוחאני נובעות כמה משמעויות מרכזיות הן בהקשר הפוליטי הפנימי והן בהקשר למדיניות החוץ האיראנית:
1. בחירת רוחאני שבה וממחישה את עוצמת הציבור האיראני, שכבר ביטא לאורך ההיסטוריה האיראנית החדשה את תודעתו הפוליטית המפותחת ואת שאיפתו למלא תפקיד מרכזי בעיצוב גורלו. בהשתתפותם הפעילה בשיח ציבורי ער, שהתנהל בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות, ובהצבעתם המאסיבית לרוחאני, ביטאו אזרחי איראן את מעורבותם והשפעתם. הם לא ויתרו על דרישתם להשפיע על גורלם כמידת יכולתם על אף המגבלות הפוליטיות החריפות והדיכוי מצד המשטר, שהגיע לשיאו במהומות 2009. התייצבותם של למעלה מ-30 מיליון אזרחים בקלפיות אינה מבטאת בהכרח את הסכמתם עם מדיניות המשטר. היא מעידה, עם זאת, על כך שרוב הציבור דחה את קריאתם של גורמים רדיקלים באופוזיציה באיראן ובגולה להחרים את הבחירות כדי לבטא בכך את שלילת הלגיטימיות של המשטר. אזרחי איראן הבינו, כי החרמת הבחירות אינה יכולה לשמש כתוכנית פעולה לקידום האינטרסים שלהם ואף עלולה להביא לבחירתו של מועמד קיצוני כדוגמת סעיד ג'לילי.
2. ניצחון רוחאני בתמיכת המחנה הרפורמיסטי מצביע על כך שדיכוי התנועה הרפורמיסטית על-ידי המשטר בעקבות מהומות 2009 לא הצליח להפוך אותה לבלתי-רלוונטית. שני מנהיגיה הבולטים, מיר-חוסיין מוסווי ומהדי כּרובּי, נתונים אומנם במעצר בית, רבים מפעיליה נעצרו או גלו אל מחוץ לאיראן, המפלגות הרפורמיסטיות המרכזיות הוצאו אל מחוץ לחוק ופעילותם של רוב אמצעי התקשורת הרפורמיסטים נאסרה בשנים האחרונות. התנועה הרפורמיסטית ממשיכה, עם זאת, לזכות בתמיכה ציבורית נרחבת, שאף חייבה את רוחאני להביע בשבועות האחרונים את תמיכתו בכמה מעקרונותיה, ובהם: חופש ביטוי ועיתונות ודרישה לשחרור העצירים הפוליטיים.
[related-posts title="מאמרי פרשנות קודמים של ד"ר רז צימט על הבחירות לנשיאות באיראן"]
התייצבות הרפורמיסטים מאחורי איש הדת המזוהה מאז המהפכה האסלאמית עם הממסד הדתי-שמרני מעידה, עם זאת גם על מצוקתם ועל האילוצים הכבדים הניצבים בפניהם לנוכח הדרתם הפוליטית בשנים האחרונות.
3. ניצחון רוחאני בבחירות התאפשר על אף עמדת המשטר בהנהגת עלי ח'אמנאי ולא בזכותו. המנהיג העליון נמנע אומנם מלתמוך פומבית באחד המועמדים. אין ספק, עם זאת, כי עמדותיו המדיניות של רוחאני בסוגיות פנים וחוץ אינן מבטאות במידה רבה את עמדות המנהיג ויש להניח כי ח'אמנאי היה מעדיף את בחירתו של אחד המועמדים השמרנים, כדוגמת ג'לילי או ולאיתי.
החלטת המשטר שלא להתערב בתוצאות הבחירות נבעה, ככל הנראה, משתי סיבות מרכזיות. האחת, שאיפתו למנוע את חידוש המחאה הפוליטית שהתפרצה בעקבות בחירות 2009 והציבה איום משמעותי על יציבות המשטר. השניה, הערכת המנהיג ומקורביו, שיש בידיהם היכולת להתמודד בהצלחה עם רוחאני חרף עמדותיו. רוחאני אף עשוי להתגלות כנשיא נוח יחסית עבור המנהיג לעומת שני הנשיאים האחרונים. בשונה מח'אתמי, שהיה נחוש לקדם רפורמות פוליטיות-ליברליות, רוחאני נעדר מחויבות דומה והוא אינו חותר לקדם רפורמות מרחיקות לכת שעלולות להציב אתגר בפני המשטר וערכי המהפכה. בשונה מאחמדינז'אד, שהעדר ניסיון בפוליטיקה הארצית לצד סגנונו המתריס הביאו לעימות חריף בינו לבין הממסד הדתי והמנהיג העליון, נחשב רוחאני לפוליטיקאי מנוסה שמודע היטב לכללי המשחק המקובלים במערכת הפוליטית באיראן. ח'אמנאי היה מעדיף אומנם נשיא שעמדותיו קרובות יותר לשלו, אך הוא לא יתקשה, ככל הנראה, לוודא שרוחאני אינו חורג מן הקווים האדומים הנקבעים על-ידי המנהיג.
4. המפסיד העיקרי מבחירת רוחאני הוא מזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי" ומועמד הימין הרדיקלי, סעיד ג'לילי. יותר משג'לילי הצליח לשכנע שהוא המועמד המועדף על המנהיג העליון, הוא הצליח לגייס נגדו חלקים נרחבים במערכת הפוליטית ובציבור, שחששו מאוד מן האפשרות שמועמד קיצוני וחסר ניסיון כמותו יוביל את איראן אל פי התהום ואף ידרדרה לתוכה. לנוכח המשבר הכלכלי העמוק, שניצב בראש סדר העדיפויות בבחירות לנשיאות, אזרחי איראן הוכיחו מידה רבה של פרגמטיות. בחיפוש אחר פתרונות מעשיים ומציאותיים דחה הציבור הן את קריאת נציגי האופוזיציה הרדיקלית להחרמת הבחירות תחת הבטחה בלתי-מציאותית לשינוי המשטר והן את הסיסמאות החלולות שהשמיע ג'לילי בנוגע ל"כלכלת התנגדות אסלאמית" ול"עמידה איתנה".
5. בטווח הקצר עשוי ניצחונו של רוחאני לשרת את האינטרסים של המשטר האיראני. המשטר יכול כעת לטעון, כי איפשר לאזרחים לבחור נשיא בהתאם לרצונם גם במחיר נכונות להשלים עם בחירת נשיא שעמדותיו אינן תואמות לחלוטין את עמדותיו של המנהיג. הדבר עשוי לבלום לפחות בטווח הקצר את שחיקת הלגיטימציה של המשטר כתוצאה מהצרת היקפה של האליטה הפוליטית ודחיקת כוחות פוליטיים משמעותיים אל מחוץ לקונצנזוס.
6. בחירת רוחאני כנשיא צפויה לשחק לידי המשטר גם בזירה הבינלאומית. השפעת הנשיא על עיצוב מדיניות החוץ של איראן מוגבלת אומנם מאחר שזו נקבעת בראש וראשונה על-ידי המנהיג העליון. בחירת רוחאני הנחשב במערב כפוליטיקאי מתון, בעיקר בזכות נכונות איראן להשעות את העשרת האורניום בתקופה בה שימש כמזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי", תסייע למשטר להציג "פנים מחייכות" כלפי המערב. ספק רב אם איראן תשנה את מדיניותה הגרעינית בעקבות ניצחון רוחאני, אך בחירתו כנשיא תאפשר לה להרוויח זמן נוסף במסגרת המשא ומתן הגרעיני. מדינות המערב עשויות לאפשר לרוחאני לפחות כמה חודשי חסד ונכונותן להחריף את הסנקציות כנגד איראן – ועל אחת כמה וכמה להסכים למהלך צבאי כנגדה בשל תוכניתה הגרעינית – מוטלת לפחות בעתיד הקרוב בספק רב.
7. בטווח הבינוני והארוך ספק, עם זאת, אם רוחאני, שהפך בימים האחרונים סמל לתקווה עבור אזרחי איראן, מסוגל לספק להם פתרונות ממשיים למצוקותיהם. ציבור תומכיו, שאימץ בהתלהבות את הצבע הסגול שסימל את מסע הבחירות שלו, תולה בו כעת תקווה של ממש להקלת הלחצים הכלכליים והמדיניים: מבית ומחוץ. יכולתו לפתור את המשבר הכלכלי הנובע במידה רבה ממשטר הסנקציות הבינלאומיות ומבעיות כלכליות מבניות מוגבלת ביותר. גם מחויבותו ויכולתו לקדם רפורמות בתחומים נוספים, כגון: אכיפת קוד הלבוש האסלאמי והגברת חופש הביטוי מוטלות בספק. אם אכן ייכשל רוחאני – בדומה לקודמו בתפקיד – לממש את תקוותם של אזרחי איראן לשינוי ולשיפור במצבם, עשויה תקווה זו להפוך תוך זמן קצר יחסית לייאוש שיוביל לחידוש תנועת המחאה העממית.