Skip to content

"בית ספר למפלצות": בידור טוב לחופש הגדול

מייק וסאלי, גיבורי "מפלצות בע"מ", חוזרים עם סרט יפה, מצחיק ואיכותי, שיכול להתמודד על התואר סרט האנימציה הטוב ביותר של השנה

"בית ספר למפלצות": בידור טוב לחופש הגדול

מייק וסאלי, גיבורי "מפלצות בע"מ", חוזרים עם סרט יפה, מצחיק ואיכותי, שיכול להתמודד על התואר סרט האנימציה הטוב ביותר של השנה

[rating=4]

הסרט השני בחשיבותו בחברת ההפקה פיקסאר, אחרי "צעצוע של סיפור" היה "מפלצות בע"מ" מ-2001. גיבורי הסרט, מייק וסאלי, לא הופיעו מאז על מסכי הקולנוע. עכשיו הם חוזרים עם "בית ספר מפלצות", שהוא מעין סרט מקדים (פריקוול), וההמתנה בת 12 השנים הייתה שווה כל רגע. הסרט עשוי להיות מתמודד רציני על התואר הסרט הטוב של הקיץ, ונכון לעכשיו, בוודאי סרט האנימציה של השנה.

היה שווה לחכות. "בית ספר למפלצות"

"בית ספר למפלצות" מתמקד בתקופה בה הדמויות למדו באוניברסיטה, אם כי מתחיל מעט קודם, כשמייק הקטן יוצא לסיור מטעם בית הספר התיכון. הוא רואה את קומת ההפחדות בחברת "מפלצות בע"מ" בפעם הראשונה, ומגלה את שאיפת חייו: להיות מפחיד. רק אז, הסרט קופץ מספר שנים קדימה, ואנו פוגשים את מייק בוגר יותר, בגרסה באנגלית תחת קולו המשעשע של בילי קריסטל ("כשהארי פגש את סאלי").

מייק מגיע ליום הראשון ללימודים באוניברסיטה, שם הוא מנסה להתקבל לבית הספר להפחדות, כששותפו לחדר הוא הלטאה רנדי (קולו של סטיב בושמי, "אימפריית הפשע"). לא עובר זמן רב, עד שהוא פוגש בסאליבן (קולו של ג'ון גודמן, "ארגו", "בחזרה למשחק"), הסובל מעודף ביטחון עצמי, וההתנגשות בין כולם מתחילה.

חלקו הראשון של הסרט צפוי למדי, עם כל חוויות הקולג' האופייניות בארצות הברית: נכנסים לצרות עם הדיקאן, מצטרפים לאחווה, חוטפים את הקמע של המכללה היריבה ומשתתפים ב"משחקי הפחד", כדי לראות מי יותר מאצ'ו. אפשר לראות את הסרט כשילוב בין "מפלצות בע"מ" לסרט הקלאסי "בית החיות". אבל עדיין יש מספיק קטעים קומיים ונבונים, תוך שימוש מרהיב בתלת מימד, כדי לבדר את כולם.

לא פחות חשוב, התסריטאי-במאי הוא אותו יוצר מהסרט המקורי, דן סקנלון, הנאמן לדמויותיו. עם סיום האקספוזיציה הנמשכת כמחצית מן הסרט, "בית ספר למפלצות" עובר פאזה למשהו בוגר ואף אפל יותר. אנו לומדים להכיר את הנפשות הפועלות ומה רקם את מערכת היחסים ביניהן. לדוגמה, סאלי, ברגע קצר ורגיש, אומר למייק: "אני אולי נראה מפחיד, אבל רוב הזמן אני מת מפחד". הצופים גם לומדים לאהוב כמה מפלצות מפחידות נוספות, כך למשל, הדקאנית הארדסקראבל (קולה של הלן מירן, "היצ'קוק").

שימוש מרהיב בתלת מימד

בסופו של דבר "בית ספר למפלצות" אינו ענק כמו "מפלצות בע"מ" המקורי, אבל אין לראות בזה עוון או קלון, כי הראשון באמת היה על גבול השלמות. הוא גם טיפה מתחת לסדרת "צעצוע של סיפור" או "וול-E". עם זאת, מבלי להתחשב בסרטים אלו, זה עדיין הפרויקט הטוב ביותר של פיקסאר, מאז "מפלצות בע"מ".

אם מתעלמים לרגע מביקורת סרט טיפוסית, חשוב להציץ בהישגים של פיקסאר מאז סרטה הראשון של חברת ההפקה בשנת 1995. יש אשר יגידו כי אבד הכלח על החברה, כשיצרו סרטים בינוניים לחלוטין כ"מכוניות 2", ואפילו בשנה שעברה עם הסרט "אמיצה". אבל זהו כוחה של האנושות למצוא חולשה גם במעלות הטובות ביותר. צריך להודות, לא כל סרט של פיקסאר יכול להיות טוב כמו "צעצוע של סיפור", בדיוק כמו שלא כל סרט של, דיסני הוא באיכות של "במבי", "שלגיה" או "דמבו". אבל אנשי פיקסאר עשו משהו שונה משאר האולפנים ויוצרי הקולנוע בעולם: הם הפיקו מחרוזת רצופה של הצלחות אסתטיות במשך 18 שנים.

טיפ לסיום: לסרט זה כדאי להגיע מההתחלה ולהישאר עד סוף סופו. לפניו מוקרן הסרט הקצר והחמוד "המטריה הכחולה", הנפשה פוטו ריאליסטית מאוד מרשימה, ובמקביל, יש הרבה הומור המסתתר בכותרות סיום הסרט, כגון: פספוסים. אלו רק שתי סיבות קטנות למה פיקסאר גדולה מאחרים ברמה מפלצתית.

[rating=4]

הסרט השני בחשיבותו בחברת ההפקה פיקסאר, אחרי "צעצוע של סיפור" היה "מפלצות בע"מ" מ-2001. גיבורי הסרט, מייק וסאלי, לא הופיעו מאז על מסכי הקולנוע. עכשיו הם חוזרים עם "בית ספר מפלצות", שהוא מעין סרט מקדים (פריקוול), וההמתנה בת 12 השנים הייתה שווה כל רגע. הסרט עשוי להיות מתמודד רציני על התואר הסרט הטוב של הקיץ, ונכון לעכשיו, בוודאי סרט האנימציה של השנה.

היה שווה לחכות. "בית ספר למפלצות"

"בית ספר למפלצות" מתמקד בתקופה בה הדמויות למדו באוניברסיטה, אם כי מתחיל מעט קודם, כשמייק הקטן יוצא לסיור מטעם בית הספר התיכון. הוא רואה את קומת ההפחדות בחברת "מפלצות בע"מ" בפעם הראשונה, ומגלה את שאיפת חייו: להיות מפחיד. רק אז, הסרט קופץ מספר שנים קדימה, ואנו פוגשים את מייק בוגר יותר, בגרסה באנגלית תחת קולו המשעשע של בילי קריסטל ("כשהארי פגש את סאלי").

מייק מגיע ליום הראשון ללימודים באוניברסיטה, שם הוא מנסה להתקבל לבית הספר להפחדות, כששותפו לחדר הוא הלטאה רנדי (קולו של סטיב בושמי, "אימפריית הפשע"). לא עובר זמן רב, עד שהוא פוגש בסאליבן (קולו של ג'ון גודמן, "ארגו", "בחזרה למשחק"), הסובל מעודף ביטחון עצמי, וההתנגשות בין כולם מתחילה.

חלקו הראשון של הסרט צפוי למדי, עם כל חוויות הקולג' האופייניות בארצות הברית: נכנסים לצרות עם הדיקאן, מצטרפים לאחווה, חוטפים את הקמע של המכללה היריבה ומשתתפים ב"משחקי הפחד", כדי לראות מי יותר מאצ'ו. אפשר לראות את הסרט כשילוב בין "מפלצות בע"מ" לסרט הקלאסי "בית החיות". אבל עדיין יש מספיק קטעים קומיים ונבונים, תוך שימוש מרהיב בתלת מימד, כדי לבדר את כולם.

לא פחות חשוב, התסריטאי-במאי הוא אותו יוצר מהסרט המקורי, דן סקנלון, הנאמן לדמויותיו. עם סיום האקספוזיציה הנמשכת כמחצית מן הסרט, "בית ספר למפלצות" עובר פאזה למשהו בוגר ואף אפל יותר. אנו לומדים להכיר את הנפשות הפועלות ומה רקם את מערכת היחסים ביניהן. לדוגמה, סאלי, ברגע קצר ורגיש, אומר למייק: "אני אולי נראה מפחיד, אבל רוב הזמן אני מת מפחד". הצופים גם לומדים לאהוב כמה מפלצות מפחידות נוספות, כך למשל, הדקאנית הארדסקראבל (קולה של הלן מירן, "היצ'קוק").

שימוש מרהיב בתלת מימד

בסופו של דבר "בית ספר למפלצות" אינו ענק כמו "מפלצות בע"מ" המקורי, אבל אין לראות בזה עוון או קלון, כי הראשון באמת היה על גבול השלמות. הוא גם טיפה מתחת לסדרת "צעצוע של סיפור" או "וול-E". עם זאת, מבלי להתחשב בסרטים אלו, זה עדיין הפרויקט הטוב ביותר של פיקסאר, מאז "מפלצות בע"מ".

אם מתעלמים לרגע מביקורת סרט טיפוסית, חשוב להציץ בהישגים של פיקסאר מאז סרטה הראשון של חברת ההפקה בשנת 1995. יש אשר יגידו כי אבד הכלח על החברה, כשיצרו סרטים בינוניים לחלוטין כ"מכוניות 2", ואפילו בשנה שעברה עם הסרט "אמיצה". אבל זהו כוחה של האנושות למצוא חולשה גם במעלות הטובות ביותר. צריך להודות, לא כל סרט של פיקסאר יכול להיות טוב כמו "צעצוע של סיפור", בדיוק כמו שלא כל סרט של, דיסני הוא באיכות של "במבי", "שלגיה" או "דמבו". אבל אנשי פיקסאר עשו משהו שונה משאר האולפנים ויוצרי הקולנוע בעולם: הם הפיקו מחרוזת רצופה של הצלחות אסתטיות במשך 18 שנים.

טיפ לסיום: לסרט זה כדאי להגיע מההתחלה ולהישאר עד סוף סופו. לפניו מוקרן הסרט הקצר והחמוד "המטריה הכחולה", הנפשה פוטו ריאליסטית מאוד מרשימה, ובמקביל, יש הרבה הומור המסתתר בכותרות סיום הסרט, כגון: פספוסים. אלו רק שתי סיבות קטנות למה פיקסאר גדולה מאחרים ברמה מפלצתית.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן