מדגם נוסעים שנערך במהלך החודש האחרון במסגרת שיתוף הפעולה בין ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל לאפליקציית התחבורה הציבורית "איפה-בוס" מגלה כי בחצי מהנסיעות באוטובוסים אין מקומות ישיבה פנויים לנוסעים הנאלצים לנסוע בעמידה.

שלא במפתיע, שעות השיא שבין 7:00 ל-9:00 קטפו את התואר "שעות הסרדינים" האולטימטיביות: 30 אחוז מהנסיעות בשעות אלה מוגדרות כ"נסיעות סרדין" וביותר ממחציתן אין באוטובוס מקום ישיבה. גם בשעות שמחוץ לשעות השיא הסטנדרטיות המצב לא-מזהיר.

כך בין 9:00 ל-11:00 כ-26 אחוז מהנסיעות הוגדרו כנסיעות "סרדין" וסך של כמעט 49 אחוז מהנסיעות הוגדרו כנסיעות שבהן אין מקומות ישיבה. צפיפות דומה נמצאה גם בין השעות 21:00 ל-23:00 ב-21 אחוז מהמקרים, וב-25 אחוז מהמקרים הנוספים דווח על נוסעים בעמידה. נתונים אלה שוללים מכל וכול את הטיעון הנדוש של חברות התחבורה הציבורית בדבר "חוסר ביקוש" ומראה כי תדירות האוטובוסים נמוכה מדי, כפי שארגון הנוסעים בתחבורה ציבורית טוען זמן רב.

באשר לחברות המפעילות את קווי האוטובוסים, מבין המפעילים שיש להם מספיק מקרים שדווחו בתואר "מסיע הסרדינים הלאומי" זכתה חברת "קווים" שבאוטובוסים שלה נרשמה צפיפות ברמה מסוכנת ב-31 אחוז מהמקרים וב-35 אחוז מקרים נוספים היו חסרים באוטובוסים מקומות ישיבה, כלומר, בשתיים מתוך שלוש נסיעות ישנם אנשים העומדים במשך זמן הנסיעה!

גם חברת "דן" נוהגת "לדחוס" נוסעים: ב-30 אחוז מהנסיעות נרשם מצב של צפיפות קיצונית. מקרי "סרדין" רבים תועדו גם בחברת הבת של קואופרטיב "אגד", "אגד תעבורה". דווקא ב"אגד" המצב סביר יחסית: 15 אחוז מהנסיעות בלבד הוגדרו במצב "סרדין" וביותר מ-60 אחוז מהנסיעות היו מושבים פנויים.

מבין הקווים ה"ידועים לשמצה" מבחינת ריבוי מקרי הצפיפות הקיצונית, צוינו הקווים שבין פתח תקווה לתל אביב: 51, 66 ו-82, וכן קווים "המתקדמים" של ירושלים 71 ו-72 מרמות לגילה. יש לומר כי ייתכן והדבר נבע מריבוי המדווחים הנוסעים בקווים הללו, אך הקווים הללו "ידועים לשמצה" מזמן כ"קווי סרדינים" ולכן הנתון בהחלט תואם את המציאות.

נוסף על נתוני הצפיפות, נבדקו במסגרת הדו"ח נתונים נוספים של הנסיעה באוטובוס. כך ב-4 אחוזים מהמקרים שדווחו הושארו נוסעים בתחנה ובעוד 3 אחוזים מהמקרים האוטובוס כלל לא עצר בתחנה. ב-8 אחוזים מהמקרים דווח על נהג לא אדיב, נתון סביר בהתחשב בתרבות הנהיגה והעצבים המאפיינים את הנוסע הישראלי. התרבות העצבנית מתבטאת גם בנהיגה מהירה או אף פרועה, כפי שדווחה בכ-6 אחוזים מהמקרים. ב-2 אחוזים נוספים דווחה נהיגה איטית בצורה חריגה. באשר למידת ניקיון האוטובוס, בכ- 7 אחוזים מהמקרים דווח על אוטובוס מטונף.

לצד דיווחים בזמן הנסיעה, מולאו כ-550 טפסים של נתוני המתנה בתחנה. רק ב-52 אחוז מהדיווחים ענו הנוסעים כי התחנה אכן מספקת הגנה ראויה מפני מזג האוויר, ב-29 אחוז מהמקרים מספקת התחנה הגנה חלקית (אמרנו שלטי פרסומת המוסווים כתחנות אוטובוס של JCDecaux בתל אביב?) ו-19 אחוז מהתחנות אינן מוגנות כלל. באשר למי שמעוניין לשבת בתחנה לפני ש"יסתרדן" באוטובוס, הרי זה איננו מובטח לו כלל וכלל. ב-30 אחוז מהמקרים דווחו הנוסעים כי עמדו בתחנה בהיעדר מקומות ישיבה, מתוכם ב-12 אחוז נוצר מצב של צפיפות קיצונית בתחנה. מצב של צפיפות יתר בתחנה נפוץ בעיקר בין השעות 17:00-13:00 וגם בין 21:00 ל-23:00 (ככל הנראה בגלל התדירות הנמוכה שמחייבת זמני המתנה ארוכים). נתון זה מעיד אף הוא על רמת השירות הנמוכה.

נתונים אלה מהווים פיילוט לשיטת בקרה אלטרנטיבית העושה שימוש ב"חוכמת המונים" ומתבססת על דיווחי נוסעים על תנאי הנסיעה והמתנה בתחנה. משרד התחבורה מקיים כיום בקרה שוטפת על התחבורה הציבורית באמצעות חברת "ריבה". אלא שהדיווחים הללו אינם חשופים לציבור ואף למפעילים, כמות הדיווחים היא מוגבלת ובעיקר שיטת הבקרה הזו עולה לנו המון כסף. 40 מיליון ש"ח לשנה משולמים לחברת "ריבה" על בקרה זו.

ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל ואפליקציית "איפה-בוס" מציעים אלטרנטיבה שפויה, שקופה וזולה לבקרת התחבורה הציבורית. בניגוד לדו"חות של משרד התחבורה ואף של אפליקציות אחרות שאינם שקופים לציבור, מתחייבים הארגון ובעלי האפליקציה לפרסם נתונים גולמיים לכל דורש, ולפרסם דו"ח לציבור מדי חצי שנה וכן דו"חות ביניים. דו"ח מפורט ראשון יתפרסם במהלך חודש יולי.

קישור לאפליקציה להורדה למכשיר "אנדרואיד"
https://play.google.com/store/apps/details?id=il.co.mitug.WhereBus
קישור לאפליקציה להורדה למכשיר iPhone
https://play.google.com/store/apps/details?id=il.co.mitug.WhereBus