במבנים שונים המצויים ברחובות תל אביב הישנה מתקיימות פעילויות שעדיין לא ממש ידועות לרוב אלה החיים בעיר הזאת. באחד הערבים לפני פסח הזדמנתי לערב כזה, שחיבר תרבות, אופנה ופילנתרופיה. כבר בכניסה נוצר הרושם שמדובר באירוע תל אביבי חריג. האוריינטציה האנגלו-סקסית שלטה בכל. היא הייתה אמנם לא מעונבת, אך ניכר כי מדובר בהפקה מקצועית במיוחד. יצר הסקרנות התעורר וביקש אחר הדמות שעמדה מאחורי היוזמה. אז התברר שזהו רק קצה קרחון של פעילות ענפה שלא ממש נחשפה עד כה בציבוריות הישראלית.

לפגישה הוא הגיע באיחור רב, מתנשף ומיוזע, כשבידיו ערימה ענקית של אריזות מצות שמורות. את הדקות הארוכות של תחילת הראיון בזבז בהתנצלות אינסופית על האיחור. ההסבר שלו לא היה  נחוץ כלל אל מול חבילות המצות הרבות שהיו מיועדות כולן לארוחת התרמה שעמד לערוך.

 ג'יי מ. שולץ (36) גדל בניו ג'רזי כציוני נלהב, נכד לסבא ולסבתא ניצולי שואה. הוא בוגר אוניברסיטת ראטגרס, שם למד לתואר ראשון בתולדות האמנות והתמקד בארכיאולוגיה של האמנות. את התואר השלים שולץ באוניברסיטה העברית בירושלים. ברזומה שלו רשומים גם לימודי משפטים באוניברסיטת פורדהאם. עם סיום לימודיו החל לעבוד בתחום הבידור ובמיזמים שונים בתחומי הבריאות והנדל"ן. הוא נשיא קרן Am ישראל, ומשמש נציג ומעין דיפלומט סמלי של הקונגרס היהודי העולמי ביחסים שבין יהודים ונוצרים.

שולץ מתגורר בתל אביב קרוב לשבע שנים. הוא המייסד והאב הרוחני של עמותת האמנות של תל אביב:  "Tel Aviv Arts Council". פעילות העמותה מבוססת על מתנדבים עולים מארצות הברית בעלי חזון ציוני, שעיקרו תמיכה בצעירים – רובם עולים מארצות הברית בעלי זיקה לתרבות ובעיקר לישראליות, שמשכה אותם לעשות עלייה.

"הסיסמה שלנו," אומר שולץ בראיון ראשון לעיתון ישראלי, היא "We are Young Patrons of the Arts" "Celebrating Israeli Creative Culture", אנחנו מעין פטרונים צעירים של התרבות היצירתית הישראלית. הכוונה היא לאמנות יפה, מוזיקה, ריקוד, אוכל. אנחנו שואפים בכל האירועים שאנו יוצרים שאנשים צעירים בתל אביב יתחברו לאמנות הטובה ביותר".

למה דווקא אמנות?
"אמנות היא כמו יין," מנסה הבחור האנרגטי והחייכן לשכנע אותי בחשיבות העשייה שלו, "כשאתה צעיר ושותה יין גרוע או טועם יין איכותי –  הטעם זהה. אך כשאתה לומד על יין – אתה מבין את ההבדל. הלשון שלך מבחינה בטעם והאף מבדיל בריח, וככל שאתה יודע יותר, כך אתה מעריך יותר, וככל שאתה מעריך יותר, כך אתה טועם יותר ואוהב יותר ומוציא על זה יותר כסף.

"זה גלגל שחוזר על עצמו – וזה גלגל טוב. כך גם באמנות. אמנות היא משהו שאנשים מרגישים די מנותקים ממנו. לעיתים קרובות היא לא נגישה – במיוחד לאנשים צעירים. אמנות חשובה לי מאוד באופן אישי, והכי חשוב לי זה לחבר את הצעירים בארץ לאמנות ישראלית. זה הבייבי שלי."

מה המנוע של העמותה?
"הרף שהצבתי הוא בינלאומי. זה סקסי ומושך צעירים. התפקיד שלי הוא לבנות את הגשר לאמנות. כשמדובר במופע מחול, למשל, הכוריאוגרף ידבר, ולקהל יתאפשר ליצור איתו דיאלוג של שאלות ותשובות. כך אנשים ירגישו שהם מתחברים גם ברמה האינטלקטואלית, ולא רק מבחינה חזותית ורגשית. זו המשימה הראשונה.

"המשימה השנייה היא להראות לעולם שהתרבות בישראל היא מהטובות בעולם. כולם הרי יודעים שישראל היא מדינת הסטארט-אפ, שההיי-טק כאן  מדהים, חדשני  ויצירתי, תחום שמייצר הרבה כסף. לעומת זאת, יש פה אמנים מוכשרים ומפורסמים, שאינם מצליחים לשלם שכר דירה. וכמו שחברות היי-טק מוכרות בשוק הבינלאומי, כך גם אמנים ישראלים צריכים להצליח ברמה בינלאומית."

איך אתה מושך אליך את אותם אמנים צעירים?
"אני סוג של צייד. פיתחתי שיטות משלי להגיע לאותם 20,000 צעירים בתל אביב. יש כאלו שמיחצ"נים מועדונים. אני עושה את אותו הדבר, למעשה, אבל לשם שמים. יצרנו מכונה משומנת היטב שמגיעה לקהל היעד הממוקד."

אלטרנטיבה לעיריית תל אביב.
שולץ צוחק. "אנשים כבר הדביקו לי את התואר 'ראש העיר הבינלאומי של תל אביב' או 'ראש העיר השני של תל אביב'. אני כמובן לא לבד בתוך המפעל הציוני הזה. חברי ואני באנו לכאן ביחד כדי ליצור את הדבר הזה, והכול בהתנדבות כמובן. אנחנו רפובליקה עממית של הסוכנות הבינלאומית ללא כוונת רווח. עמותה ליחסי ציבור בינלאומיים.  קח לדוגמא את האירוע האחרון שערכנו. היה לנו את ה'וול סטריט ג'ורנל', 'ניו-יורק טיימס', 'בי.בי.סי'. זה היה מדהים וללא מאמץ כמעט סיפקנו את הטוב ביותר."

מה הביא אותך לכאן?
"רציתי להגיע הביתה. אני מאמין שכאן ביתי. אני מאמין שכל יהודי צריך היה להגיע לישראל אתמול, לא היום. כל יהודי יכול לבנות את האומה הזאת – ולא רק אלוהים, משה ובן גוריון. כשעליתי לארץ הייתי למעשה די לבד. שמתי לב שיש חסך חברתי ותרבותי בקרב הקהילות דוברי האנגלית. אפשרויות הבילוי שלנו היו מאוד מצומצמות. המשימה הראשונה שלי הייתה לגבש את מה שלא קיים, לחבר אחד לאחד, רשת אחת לאחרת –  ליצור רשת חברתית ענפה. הבנתי שאני צריך לבנות קהילה.".

שולץ חסיד של הציונות הדתית היוזמת, וזה מבחינתו קצת יותר מאכילת מרק עוף ישראלי. הוא שיפץ את בית הכנסת הישן במרכז הקהילה היהודי בתל אביב מתוך שאיפה לחבר אל הדת את התל אביביות החילונית. "התפללנו במשך 2,000 שנה כדי לזכות בלוטו, ובסופו של דבר כאשר אלוהים כבר נותן לנו את הפרס הגדול, אנחנו לא כאן כדי לקבל את הזכייה. בכל ההיסטוריה של היהדות לא היה קל לחיות בארץ כמו בעת הזו."

למה דווקא תל אביב?
"תל אביב היא המקום הנחשק ביותר בישראל עבור רוב הצעירים היהודים שמגיעים מרחבי העולם. כאן מצוי מרכז הכוח של ישראל. כאן קורים כל הדברים החשובים, ויש הזדמנויות רבות עבור אותם צעירים שבאים מערים מפותחות. ניו יורק ידועה כעיר הטובה בעולם, אבל אין בה לדעתי את איכות החיים שיש בתל אביב. ה'שבת שלום' שאני מקבל מנהג המונית בארץ הקודש היא לא מובנת מאליה."

יש לכם  חמ"ל ממנו אתם יוצאים למשימות?
"אין לנו צורך בזה. אנו עובדים מבתי קפה בתל אביב. זה הקטע החזק בעיר הזאת. כל חודש אנחנו יוצרים אירוע בעל תוכן אמנותי אחר בשיתופי פעולה שונים. גלית רייסמן מ-Tlv style הפיקה עבורנו אירוע אופנה ותערוכה ברמה בינלאומית. אנו פועלים  עם המרכז לאמנות מודרנית בתל אביב כדי לתת לכל אותם צעירים הרצאות מרתקות על ההיסטוריה של האמנות המודרנית בישראל. הפילהרמונית והאופרה זה נחמד, אבל כאן מדובר בישראלים שעושים אמנות אירופית. אותי מעניינת רק התרבות הישראלית. אנחנו תמיד יוצרים באירועים שלנו פאן. מוזיקה, די ג'יי, אוכל ושתייה. זו הדרך שלנו להזריק לצעירים ערב שלם של פאן ובמחיר סמלי שאינו עולה על מחירו של בקבוק בירה."

מאיפה באה רוח ההתנדבות?
"תמיד שילבתי בין עסקיי גם התנדבות. החשיבה היהודית האמריקנית בבסיסה היא תמיד לתת ולתת. מבחינתי להיות 'פראייר' זה הדבר הטוב ביותר. לא אכפת לי מכסף או מעצמי. מה שמעניין אותי זה להראות לעולם שמה שקורה פה הוא הכי טוב בעולם."

במה אתה עוסק מלבד אמנות?
"יש לנו פעילויות שונות ומגוונות. אחת מהן היא 'שבת העיר הלבנה'. פעם בחודש אני עורך ארוחות שבת למאה וחמישים צעירים בבית כנסת  במרכז העיר. אני חושב שיש יתרון בכך שתל אביב מאוד נוחה לקהילות החיות בתוכה. אנו אומרים לעולם:  'אל תשכחו – אנחנו גם יהודים'. 'אמץ סבתא' הוא פרויקט של צעירים וצעירות מתנדבים למען ניצולי שואה בודדים."

שבע שנים של התנדבות זה טוב, אבל ממה חיים?
"יש לי עסק של היי-טק באמריקה בתחום הבריאות, ואני עושה כאן כל מיני השקעות –  בעיקר עסקי נדל"ן בגליל.  מבחינתי, החלוציות לא נגמרה בבן גוריון ובבגין. אפשר בהחלט להיות חלוץ גם היום. אני לא קדוש מעונה, יש לי חיים מדהימים כאן."

מה עם משפחה משלך?
ג'יי מוקסם מהנשים הישראליות. "הן כל כך יפות," הוא אומר בחיוך רחב. השילוב של מזרח ומערב מאוד מושך אותו. "אני מחפש אישה יהודיה טובה שתהיה צעירה ויפה,' הוא מדגיש. 'אני יהודי טוב שאוהב לעזור, אבל אני גם אחד שאוהב לחיות ולבלות. אני קצת ילד רע."