דברים אלה אומרת נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר. מעניין שדורנר בוחרת דוקא בציטוט מ'העולם הזה' של פעם, העיתון הלוחם, הנון-קונפורמיסטי שטבע את הסיסמא 'ללא מורא וללא משוא פנים' כדי להמחיש עד כמה חוק לשון הרע מעקר מתוכן את השאיפה הזו, שכן יש בו כדי להטיל מורא על העיתונים החלשים כלכלית שיימנעו לערוך תחקירים.

זה מתקשר מצויין לדברים שכתב רביב דרוקר בבלוג שלו, בו תיאר כיצד זכה למכתבי איום בתביעה על תחקיר שלא הושלם בנושא מפעל המלט נשר. בפוסט שלו הוא מביע תקווה לא כמוסה, שאולי אילנה דיין תעלה לבסוף על התחקיר הזה ותפרסם אותו קודם..

איך שלא מסתכלים על זה, וגם אם דרוקר מתבדח, הרי החשש המובע בדבריו, הנכונות לוותר על סקופ 'מסוכן', מצביעה על תופעה שבה, במאבקי הכוח, יוצאים העיתונאים כשידם על התחתונה.

דרוקר, ששמו נקשר בשמועה לפיה מבקשת לשכת ראש הממשלה את ראשו בתמורה לשמירה על קיומו של ערוץ 10, מבטא בדברים האלה משהו יותר עמוק שקורה לעיתונות שלנו. והשופטת דורנר שואלת: 'אם הביקורתיות של התקשורת תיעלם, מי יאזין לה?'

הענשת כלי התקשורת היא כלי בשרות בעלי ההון. יוסי ורשבקי מנכ"ל ערוץ 10 בטוח שהנקמנות הזו לא נובעת מהטייה פוליטית של הערוץ, אלא מסיבות הרבה יותר פרוזאיות: "משום שדרכנו למישהו על היבלות", או כמו שמבטא זאת עורך 'גלובס' חגי גולן 'מישהו בשלטון רואה אותנו כחיידקים'. אנחנו, הוא אומר, חיידקים מוחלשים ולכן היכולת לפגוע בנו הרבה יותר גדולה.

הערה: הדברים נאמרו בכנס אילת לעיתונות שהתקיים בתאריכים 4-7/12 2011.