Skip to content

סימני הרוח: שיעור בצניעות

המהפכה המתרחשת בימים אלו במצרים השכנה, היא שיעור חשוב לנו הישראלים - בצניעות. וגם: מה הקשר בינינו לבין דן שילון ויעקב פרנקל?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בימים אלו מנסים תושבי מצרים מחדש לבצע שינוי במדינה שלהם. לאחר שהפילו לפני כשנתיים את מובארק מהשלטון, ובחרו בבחירות כלליות את האחים המוסלמים לשלוט במדינה – באו מיליוני אזרחים, מגובים בצבא המצרי,  והודיעו לאחים המוסלמים שהגיע זמנם ללכת. שנה, לא יותר מכך, הם נתנו לשינוי אפשרות להתרחש, וכשראו שהמציאות מדרדרת במקום להשתפר, הם קמו ועמדו על שלהם.

נחישות מצרית, התנשאות ישראלית

תומכיו של מורסי חוגגים בכיכר א-תחריר עם היוודע דבר זכייתו בבחירות לנשיאות מצרים(Daniel Berehulak/Getty Images)
תומכיו של מורסי חוגגים בכיכר א-תחריר עם היוודע דבר זכייתו בבחירות לנשיאות מצרים (Daniel Berehulak / Getty Images)

הנחישות של המצרים לעשות שינוי בחייהם מעוררת השראה. אך יותר מכך, היא צריכה לעורר אותנו מההתנשאות המוטבעת בנו הישראלים אל מול השכנים הערבים שלנו.

חרף העובדה כי חלק גדול מתושבי ישראל הם יוצאי מדינות ערב וצאצאיהם; כולנו, אשכנזים ומזרחים, ספוגים במידה כזו או אחרת של התנשאות. כמי שרואים את עצמנו כאירופאים החיים בלבנט, אנו נוטים להסתכל בבוז על השכנים הערבים ומזהים בהם את כל מה שאנו מאמינים שאין בתוכנו: בורות ופיגור חברתי-תרבותי.

המצרים – שלימדו אותנו שיעור בצניעות במלחמת יום כיפור – עושים זאת פעם נוספת 40 שנה לאחר המלחמה ההיא. למרבה המזל, הפעם השיעור אינו מגיע תוך התנגשות אלימה עם כוחותינו, אבל המסר אינו שונה במהותו.

למרות כל הדעות הקדומות והמתנשאות, המצרים מלמדים אותנו מה זו נחישות, כיצד יש לעמוד על שלנו כאשר אנו מרגישים שרומסים את כבודנו וכספנו, כפי שרבים מאיתנו מרגישים בישראל.

התקשורת הישראלית עוד מהללת את המחאה של קיץ 2011, אך בעוד שהמצרים לא נרתעים מהחום הכבד ויוצאים לרחובות כדי להשיב לעצמם את הכבוד האבוד, אנחנו הישראלים יושבים בבית, מדליקים מאוורר כדי לחסוך בחשבון החשמל, ומקטרים על המצב הקשה.

כשם שמצרים לא נכנעה לישראל ויצאה למלחמת יום כיפור כדי לשחרר את סיני ולהכריח את ישראל לחתום על הסכם שלום, כך גם היום מלמדת אותנו מצרים כיצד יש להתנהל כאשר מישהו – גם אם מדובר בבשר מבשרנו – מנצל אותנו.

גם אם נבחר להשאר בבתים, לקטר ולקוות כי נשרוד כלכלית, לכל הפחות עלינו להבין כי הערבים, מבחינה זו לפחות, מבינים משהו שאנו עוד רחוקים מלהפנים.

המופע של שנות ה-90

"המעגל עם דן שילון" בערוץ 2 (צילום מסך טלוויזיה)
"המעגל עם דן שילון" בערוץ 2 (צילום מסך טלוויזיה)

מגמת הרטרו מופיעה בחיינו במלוא עוזה כבר אי אלו שנים – באופנה, בעיצוב. אך השבוע התבשרנו על חזרה לעבר בשני היבטים חדשים יחסית: חזרתו של הכלכלן יעקב פרנקל לתפקיד נגיד בנק ישראל, תפקיד אותו מילא ברוב רובן של שנות ה-90. במקביל, חוזרת התוכנית הידועה של דן שילון, המעגל, תוכנית אירוח שכיכבה בטלוויזיה שלנו באותן השנים בהן כיכב פרנקל כנגיד של ישראל.

אלו היו שנים תמימות יותר, על פניו פשוטות יותר. ערוץ 2 עוד מילא את חיינו בחדווה לפני שהבנו לאיזו תהום תרבותית הוא לוקח אותנו; ומצבה הכלכלי של ישראל, לא מעט בזכות הסכמי אוסלו של רבין ופרס, היה שפיר יחסית.

שילון ופרנקל חוזרים לחיינו במציאות אחרת לחלוטין. ערוץ 2 עדיין מככב, אבל רובנו כבר מבינים מה אנחנו מקבלים ומה לא, כשאנו מזפזפים 22 בשלט; המצב הכלכלי אולי שפיר ביחס למדינות אחרות בעולם, אך ביחס לצרכים האנושיים הבסיסיים, הוא רע מאוד עבור רבים מאיתנו.

אם זוכרים כי ראש הממשלה של ישראל מכהן בתפקידו זו קדנציה שלישית, ושנייה ברצף לאחר קאמבק משל עצמו, אפשר להבין כי בכל הקשור לשינויים, אנו נוטים לברוח מהם. הבחירה ביאיר לפיד ומפלגתו לכנסת היא ביטוי נוסף לעובדה הזו – מי שהאמין שבחר בחדש מבין אט אט כי למעשה דבר לא השתנה.

מה שמתרחש בבנק ישראל, במסך הטלוויזיה וגם בפוליטיקה הישראלית, בא לעורר אותנו. עד כמה אנו מוכנים להשתנות? לוותר על הרגלים ישנים, לקבל החלטות חדשות? עד כמה הפחד מהשינוי מנהל אותנו, עד כמה אומץ הלב מנחה אותנו?

המציאות הקולקטיבית משקפת מצב תודעה עגום, יש להודות; ההיצמדות לעבר מעולם לא היתה בוטה יותר. עם זאת, יש בכוחנו לבצע שינויים, קטנים וגדולים, גם אם רק בחיינו האישיים. עלינו להסכים לחיות באומץ לפי חזון אישי חדש ולקוות, כי ככל שעוד אנשים יבחרו בכך, ניצור יחד מציאות קולקטיבית חדשה וטובה יותר.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש.

3 Comments

  1. שחר בן-פורת
    13 ביולי 2013 @ 12:10

    כל מציאות מורכבת מהרבה פנים ובדברים שאני כותב, אין כדי להציג את מצרים כטובה ואת ישראל כרעה או להיפך. לכולם יש מה ללמוד מכולם ואם היינו מבינים זאת, העולם היה נראה טוב יותר.

    מאחר ואנו לא מבינים זאת, אני כותב בטור הזה נקוטדות מבט מסויימות התופסות אותי, שלטעמי חשוב להדגיש אותן.

    ולגבי מצרים והמלחמה, סאדאת הציע לישראל טרם המלחמה לפנות את סיני תמורת הסכם וגולדה כמדומני אמרה את משפט המחץ "עדיף שארם בלי שלום מאשר שלום בלי שארם" (ואולי דיין אמר זאת). יותר מ-2,000 הרוגים ומלחמה אחת, וישראל עשתה בדיוק את מה שסאדאת הציע לה.

    שחר.

  2. דניאל
    8 ביולי 2013 @ 17:09

    מצרים יצאה למלחמת יום כיפור כדי להכריח אותנו לחתום על הסכם שלום?! יש לך תימוכין לטענה הנ"ל?
    האם אפשר ללמוד צניעות גם ממגיפת האונס שבכיכר תחריר?
    האם הפיכה בחסות הצבא כנגד נשיא נבחר אחרי ש"נתנו לו שנה" זו דוגמא לצניעות?

  3. צדוק התקוה
    7 ביולי 2013 @ 18:36

    אני מבין שהחלום שלך זה מהפכה כאן כמו במצרים כנראה שישאר חלום בקשר לשלום אם מצרים נראה לי שישראל הכריחה את המצרים לחתום על "שלום" זה לא היה שלום מילוני מצרים לא באו לישראל כתירים או עולי רגל למסגדים בהר הבית כי מי שרצה לבוא לישראל הוזמן לחקירה עי המוחאברת אם היה שלום היה זה שלום בין מנהגים ועובדה שאנואר אל סאדת חוסל בגלל אותו שלום ישראל לא מצרים ומצרים לא ישראל בכל הנוגע למנטליות או לכלכלה במצרים חיים כ80 מליון פיות שיש להאכיל אותם יום יום וזה לא קלהאם חשבתה שאולי הציבור בישראל לא מחפש שינווים[מהפכות]כנראה שטוב לו המצב כך כאשר הוא רואה מה קורה במדינות ערב מה קורה באיטליה ספרד יוון מדינות יותר ותיקות מישראל ויותר עשירות שהכלכלה שלהם מתמוטטת ואחוזי אבטלה שם מזנקים אז נכון אנחנו לא חיים בעושר של כווית בחרין אבל כנראה חיים יותר טוב מהרבה מדינות באירופה ויש דבר נוסף כולם אבל כולם רוצים לחיות כאן אלפי עובדים זרים מאסיה אפריקה אירופה דרום אמריקה כולל מחבר העמים לאחר גמר חוזה העבודה שוכחים לחזור הביתה ומתחננים לקבל תעודת זהות כחולה [אזרחות ישראלית]נו אז כנראה לא כל כך גרוע אצל הישראלים כנראה הסחורה שלנו טובה?

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן