החבר'ה במצפה רמון משנים את החברה

במצפה רמון הוקמה לפני שנתיים חברת הנוער למנהיגות, בה חיים 40 נערים ונערות מצפון הארץ ומרכזה, שהרגישו צורך לעשות שינוי ולחפש משמעות ותוכן ערכי, מתוך אמונה שאפשר גם אחרת

החבר'ה במצפה רמון משנים את החברה

במצפה רמון הוקמה לפני שנתיים חברת הנוער למנהיגות, בה חיים 40 נערים ונערות מצפון הארץ ומרכזה, שהרגישו צורך לעשות שינוי ולחפש משמעות ותוכן ערכי, מתוך אמונה שאפשר גם אחרת

כשאתם חושבים על בני נוער היום אתם מדמיינים אותם צמודים לאיזשהו מסך, חיים בפייסבוק, בסמארטפון, מנותקים ואדישים לחברה ונשאבים בעיקר לתרבות צריכה ריקה מתוכן.

אבל יש מקום בו בני הנוער בוחרים אחרת.

הדרימו כמעט הכי רחוק

במצפה רמון הוקמה לפני שנתיים חברת הנוער למנהיגות, בה חיים 40 נערים ונערות בני 15 עד 18, תושבי צפון הארץ ומרכזה, שהרגישו צורך לעשות שינוי בחייהם ולחפש משמעות ותוכן ערכי, מתוך אמונה שאפשר גם אחרת.

חברת הנוער במצפה רמון היא פנימיה ייחודית וראשונה מסוגה בארץ. בניגוד לדימוי שנוצר לפנימיות, לכאן בני הנוער בוחרים לעזוב את החיים הנוחים והמפנקים אצל ההורים ולהדרים הכי רחוק (כמעט) שאפשר, כדי לתרום לחברה וליזום פרוייקטים חברתיים וחינוכיים במצפה רמון וסביבתה.

טיול של החבר'ה

מנהלת חברת הנוער, ענבל רון, מספרת: "לפני שנתיים עברתי עם משפחתי מהצפון כדי להקים את חברת הנוער. אני שייכת לעמותת 'דרור בתי חינוך', וכחלק מהחזון שלנו רצינו להקים מקום שיאפשר לבני נוער איכותיים ליצור חברה אחרת, דמוקרטית ותורמת, ובו בזמן לחזק את אוכלוסיית בני הנוער במצפה רמון, שהלכה והצטמצמה עם השנים".

אז מה גורם לבני הנוער המוכשרים שפוגשים כאן לשנות לחלוטין את אורח החיים שלהם?

רועי שמואלביץ, בן 16, תלמיד כיתה י"א, הגיע לפנימיה מבנימינה: "חיפשתי שינוי, להיות יותר עצמאי, לא להיות תלוי כל הזמן בהורים שלי. אח שלי, שהוא בוגר תנועת נוער, סיפר לי על המקום הזה. הגעתי והתאהבתי. אני נהנה כאן מכל רגע".

פעילותו ההתנדבותית של רועי באה לידי ביטוי בלימוד השפה העברית בקרב ילדי וואדי אריכה, כפר בדואי סמוך למצפה רמון. עשרות ילדים, לדבריו, מחכים לרגע בו יגיעו חניכי הפנימיה לכפר, ללמד אותם עברית בדרך משחקית.

לימוד עברית בוואדי אריכה
לימוד עברית בוואדי אריכה

מיכל ליטמן, תלמידת כיתה י', הגיעה מהמושבה פורייה בעמק הירדן: "כשהייתי בבית לא הייתי עושה כלום אחרי בית הספר. עכשיו יש כל יום פעילות, לרגע לא משעמם כאן. זה נותן לך הרגשה טובה. לא אומרים לי מה לעשות, אני עושה את מה שאני עושה, פעילות עם ילדים קטנים במועדונית רווחה, מתוך רצון שלי. אף אחד לא כפה עלי את זה. אני עושה איתם שיעורים, משחקת איתם …דברים שלא התאפשר לי לעשות בבית".

כמעט לא יושבים מול טלוויזיה ומחשב

מבחינתה של אודי כספי, בן 15 מרחובות, להיכנס לחייהם של 15 ילדים שהיא מדריכה במסגרת פעילותה בקן הנוער העובד המקומי זה דבר מאוד משמעותי. "זה מאוד מעניין, אלו ילדים שמאוד אכפת לי מהם. גם הקשר שלי למצפה רמון מאוד התהדק בעקבות ההדרכה שלי. בכלל, כל הפעילות שלנו פה נותנת לי הרגשה טובה. רוב בני הדור שלנו נמצא במציאות של טלוויזיה ומחשב ופחות חיים חיי חברה ותרומה לקהילה. כאן אני בקושי רואה טלוויזיה ומעט מאוד מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב במשך השבוע. יש לי חלופה הרבה יותר טובה, שמתבטאת בפעילות החברתית שאני עושה. אני מעדיפה לדבר עם אנשים במקום לשלוח הודעות בנייד או במחשב".

פעילות עם ילדי המועדונית
פעילות עם ילדי המועדונית

גם סהר פפרוביץ', בת 17 מהיישוב מתן שבדרום השרון, מעידה על עצמה שהיא "בן אדם שמאוד אוהב לתרום מעצמו. אף פעם לא היתה לי המסגרת לכך. כאן מצאתי אותה. כאן אני יכולה לממש את הפוטנציאל שלי, מה שלא התאפשר לי בבית".

סהר פעילה בחיי הפנימייה בצוות התקשרות. כמו צוות זה ישנם הרבה צוותים אחרים שאחראיים להתנהלות השוטפת של החיים בפנימייה. "אנחנו מנהלים כאן חיים עצמאיים לגמרי", אומרת אודי כספי. "מתכננים ומוציאים טיולים, קבלות שבת, ערבי תרבות. המדריכים מנחים ותומכים, אבל לא מתערבים".

מיכל, רועי, סהר ואודי מודעים לכך שההחלטה שלהם לעבור לחיות בפנימייה, ועוד כל כך רחוקה, מוזרה בעיני המשפחה והחברים שלהם. "מצדי", אומר רועי, "שיחשבו עליי מה שהם רוצים. אני עושה את מה שאני חושב שגם טוב לי וגם טוב לחברה ולקהילה.

מספרת סהר: "כשבאתי לאמא שלי וביקשתי את הסכמתה ללכת לפנימיה הזו, היא צחקה עליי וסירבה לתמוך בי בעניין הזה. חפרתי לה והתעקשתי ואפילו הבאתי אותה לכאן כדי שתראה במו עיניה במה מדובר. אחרי הפגישה עם ענבל, המנהלת, אמא שלי הפכה להיות התומכת הנלהבת ביותר של הפרוייקט הזה. החברים אמנם כעסו עליי שנטשתי אותם, אבל לא הייתה להם ברירה…".

החבורה המדהימה הזו ממשיכה לתרום גם כשהחברים שלהם מבלים בים ובמיטה בזמן החופש הגדול. הם נשארו במצפה רמון ומשתתפים בשני פרויקטים מרכזיים: בניית מתקן משחקים ענק מעץ בחצר בית הספר היסודי השוממה והדרכה בקייטנת הקיץ במשך שלושה שבועות של ילדי היישוב.

חממה לגידול בני נוער שיהיו מחוברים לסביבה

את כל הפרויקט הייחודי הזה מדריכים ומלווים שמונה מדריכים מסורים בני 28, סטונדטים לתואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי, חברי קיבוץ המחנכים של דרור ישראל החיים כבר שבע שנים במצפה רמון ורואים בהדרכה בפנימיה שליחות ואורח  חיים.

מיה שאול, אחת המדריכות בפנימיה, מציינת כי "הפנימיה היא סוג של חלום שלי. מתוך עבודה חינוכית במצפה רמון חלמנו להקים כאן פנימיה בה יתחנכו חבר'ה שיתרמו לקהילה המקומית גם בתחום החינוכי וגם בתחום החברתי. זו חממה לגידול בני נוער שיהיו מחוברים לסביבה, שיהיו מודעים לעצמם ויעשו דברים לטובת המקום. בני נוער שמתחנכים כאן יהיו מנהיגי החברה הבאים,  והם צריכים לחוש את היכולת האמיתית שלהם לשנות דברים במציאות".

1 Comment

  1. עמרם
    13 ביולי 2013 @ 9:42

    נשמע כמו חוויה יוצאת דופן. דרך שונה ומיוחדת להתבגר ולבנות ולעצב את האישיות. אין דבר פחות מובן מאליו מבני נוער בימינו שבוחרים לעזוב את חיי הנוחות והמותרות של בית ההורים ולחיות בחברת בני גילם ולתרום ביחד לחברה. כל הכבוד לכל מי שמעורב בפרויקט הנפלא הזה.

כשאתם חושבים על בני נוער היום אתם מדמיינים אותם צמודים לאיזשהו מסך, חיים בפייסבוק, בסמארטפון, מנותקים ואדישים לחברה ונשאבים בעיקר לתרבות צריכה ריקה מתוכן.

אבל יש מקום בו בני הנוער בוחרים אחרת.

הדרימו כמעט הכי רחוק

במצפה רמון הוקמה לפני שנתיים חברת הנוער למנהיגות, בה חיים 40 נערים ונערות בני 15 עד 18, תושבי צפון הארץ ומרכזה, שהרגישו צורך לעשות שינוי בחייהם ולחפש משמעות ותוכן ערכי, מתוך אמונה שאפשר גם אחרת.

חברת הנוער במצפה רמון היא פנימיה ייחודית וראשונה מסוגה בארץ. בניגוד לדימוי שנוצר לפנימיות, לכאן בני הנוער בוחרים לעזוב את החיים הנוחים והמפנקים אצל ההורים ולהדרים הכי רחוק (כמעט) שאפשר, כדי לתרום לחברה וליזום פרוייקטים חברתיים וחינוכיים במצפה רמון וסביבתה.

טיול של החבר'ה

מנהלת חברת הנוער, ענבל רון, מספרת: "לפני שנתיים עברתי עם משפחתי מהצפון כדי להקים את חברת הנוער. אני שייכת לעמותת 'דרור בתי חינוך', וכחלק מהחזון שלנו רצינו להקים מקום שיאפשר לבני נוער איכותיים ליצור חברה אחרת, דמוקרטית ותורמת, ובו בזמן לחזק את אוכלוסיית בני הנוער במצפה רמון, שהלכה והצטמצמה עם השנים".

אז מה גורם לבני הנוער המוכשרים שפוגשים כאן לשנות לחלוטין את אורח החיים שלהם?

רועי שמואלביץ, בן 16, תלמיד כיתה י"א, הגיע לפנימיה מבנימינה: "חיפשתי שינוי, להיות יותר עצמאי, לא להיות תלוי כל הזמן בהורים שלי. אח שלי, שהוא בוגר תנועת נוער, סיפר לי על המקום הזה. הגעתי והתאהבתי. אני נהנה כאן מכל רגע".

פעילותו ההתנדבותית של רועי באה לידי ביטוי בלימוד השפה העברית בקרב ילדי וואדי אריכה, כפר בדואי סמוך למצפה רמון. עשרות ילדים, לדבריו, מחכים לרגע בו יגיעו חניכי הפנימיה לכפר, ללמד אותם עברית בדרך משחקית.

לימוד עברית בוואדי אריכה
לימוד עברית בוואדי אריכה

מיכל ליטמן, תלמידת כיתה י', הגיעה מהמושבה פורייה בעמק הירדן: "כשהייתי בבית לא הייתי עושה כלום אחרי בית הספר. עכשיו יש כל יום פעילות, לרגע לא משעמם כאן. זה נותן לך הרגשה טובה. לא אומרים לי מה לעשות, אני עושה את מה שאני עושה, פעילות עם ילדים קטנים במועדונית רווחה, מתוך רצון שלי. אף אחד לא כפה עלי את זה. אני עושה איתם שיעורים, משחקת איתם …דברים שלא התאפשר לי לעשות בבית".

כמעט לא יושבים מול טלוויזיה ומחשב

מבחינתה של אודי כספי, בן 15 מרחובות, להיכנס לחייהם של 15 ילדים שהיא מדריכה במסגרת פעילותה בקן הנוער העובד המקומי זה דבר מאוד משמעותי. "זה מאוד מעניין, אלו ילדים שמאוד אכפת לי מהם. גם הקשר שלי למצפה רמון מאוד התהדק בעקבות ההדרכה שלי. בכלל, כל הפעילות שלנו פה נותנת לי הרגשה טובה. רוב בני הדור שלנו נמצא במציאות של טלוויזיה ומחשב ופחות חיים חיי חברה ותרומה לקהילה. כאן אני בקושי רואה טלוויזיה ומעט מאוד מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב במשך השבוע. יש לי חלופה הרבה יותר טובה, שמתבטאת בפעילות החברתית שאני עושה. אני מעדיפה לדבר עם אנשים במקום לשלוח הודעות בנייד או במחשב".

פעילות עם ילדי המועדונית
פעילות עם ילדי המועדונית

גם סהר פפרוביץ', בת 17 מהיישוב מתן שבדרום השרון, מעידה על עצמה שהיא "בן אדם שמאוד אוהב לתרום מעצמו. אף פעם לא היתה לי המסגרת לכך. כאן מצאתי אותה. כאן אני יכולה לממש את הפוטנציאל שלי, מה שלא התאפשר לי בבית".

סהר פעילה בחיי הפנימייה בצוות התקשרות. כמו צוות זה ישנם הרבה צוותים אחרים שאחראיים להתנהלות השוטפת של החיים בפנימייה. "אנחנו מנהלים כאן חיים עצמאיים לגמרי", אומרת אודי כספי. "מתכננים ומוציאים טיולים, קבלות שבת, ערבי תרבות. המדריכים מנחים ותומכים, אבל לא מתערבים".

מיכל, רועי, סהר ואודי מודעים לכך שההחלטה שלהם לעבור לחיות בפנימייה, ועוד כל כך רחוקה, מוזרה בעיני המשפחה והחברים שלהם. "מצדי", אומר רועי, "שיחשבו עליי מה שהם רוצים. אני עושה את מה שאני חושב שגם טוב לי וגם טוב לחברה ולקהילה.

מספרת סהר: "כשבאתי לאמא שלי וביקשתי את הסכמתה ללכת לפנימיה הזו, היא צחקה עליי וסירבה לתמוך בי בעניין הזה. חפרתי לה והתעקשתי ואפילו הבאתי אותה לכאן כדי שתראה במו עיניה במה מדובר. אחרי הפגישה עם ענבל, המנהלת, אמא שלי הפכה להיות התומכת הנלהבת ביותר של הפרוייקט הזה. החברים אמנם כעסו עליי שנטשתי אותם, אבל לא הייתה להם ברירה…".

החבורה המדהימה הזו ממשיכה לתרום גם כשהחברים שלהם מבלים בים ובמיטה בזמן החופש הגדול. הם נשארו במצפה רמון ומשתתפים בשני פרויקטים מרכזיים: בניית מתקן משחקים ענק מעץ בחצר בית הספר היסודי השוממה והדרכה בקייטנת הקיץ במשך שלושה שבועות של ילדי היישוב.

חממה לגידול בני נוער שיהיו מחוברים לסביבה

את כל הפרויקט הייחודי הזה מדריכים ומלווים שמונה מדריכים מסורים בני 28, סטונדטים לתואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי, חברי קיבוץ המחנכים של דרור ישראל החיים כבר שבע שנים במצפה רמון ורואים בהדרכה בפנימיה שליחות ואורח  חיים.

מיה שאול, אחת המדריכות בפנימיה, מציינת כי "הפנימיה היא סוג של חלום שלי. מתוך עבודה חינוכית במצפה רמון חלמנו להקים כאן פנימיה בה יתחנכו חבר'ה שיתרמו לקהילה המקומית גם בתחום החינוכי וגם בתחום החברתי. זו חממה לגידול בני נוער שיהיו מחוברים לסביבה, שיהיו מודעים לעצמם ויעשו דברים לטובת המקום. בני נוער שמתחנכים כאן יהיו מנהיגי החברה הבאים,  והם צריכים לחוש את היכולת האמיתית שלהם לשנות דברים במציאות".

1 Comment

  1. עמרם
    13 ביולי 2013 @ 9:42

    נשמע כמו חוויה יוצאת דופן. דרך שונה ומיוחדת להתבגר ולבנות ולעצב את האישיות. אין דבר פחות מובן מאליו מבני נוער בימינו שבוחרים לעזוב את חיי הנוחות והמותרות של בית ההורים ולחיות בחברת בני גילם ולתרום ביחד לחברה. כל הכבוד לכל מי שמעורב בפרויקט הנפלא הזה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן