רונית בן סעדון, ממקימי המרכז הרוחני 'טאוס' שבאי היווני פארוס, ליוותה את בתה שירה לאי השכן מיקונוס, שם עזרה לבחור אוסטרלי להגיע בזמן לטיסה שלו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
שירה החליטה להשתמש בכספי בת המצווה שלה כדי לממן נסיעה ראשונה לבד, לחברתה הטובה אנה שגרה בברצלונה. החליטה שהיא בשלה למסע עצמאי מהאי פארוס, בו אנו מתגוררים, לברצלונה – ולי, בתור אימא שלה, לא נותר אלא לתמוך בהחלטה ולסייע כמיטב יכולתי כדי שהמסע יהיה נעים ובטוח, מעשיר וחלק.
לפיכך רכשנו עבורה כרטיס טיסה מהאי השכן מיקונוס, שיש בו שדה תעופה בינלאומי עם טיסות ישירות לברצלונה. כדי שתוכל לעלות על הטיסה בשש בבוקר, יצאנו שתינו ערב קודם מפארוס, במעבורת מהירה למיקונוס, מרחק 40 דקות נסיעה.
ההבדלים בין פארוס למיקונוס
למרות הקרבה הגיאוגרפית בין מיקונוס לפארוס זה היה הביקור הראשון שלנו באי, המפורסם בעיקר כיעד תיירותי נחשק לכל עשירי ובלייני העולם. שני האיים ממוקמים בקבוצת האיים הקיקלאדיים שבים האגאי, כך שרב ביניהם הדמיון. אבל גילינו גם הבדלים ניכרים בנוף ובאווירה: מיקונוס סלעית יותר והרוח בה חזקה יותר בממוצע בשני קשר. בפארוס, מדרונות ההרים משתפלים ברכות לעבר הים, אותו ניתן לראות מכל מקום ופינה. במיקונוס שולטים צבעי אפור-חום לבן וכחול, בפארוס רואים יותר כחול, צהוב וירוק.
כבר בנמל מיקונוס אפשר היה לראות שהמקום הומה אדם ומוצף תיירים מכל העולם. על כל צעד ושעל עמדו גברים ונשים, בכל הצבעים והגדלים, בזוגות או בחבורות, והצטלמו על רקע הנמל ובתי העיר, השקיעה והים. החלטנו להיות תיירות לערב אחד וצעדנו לעבר הסמטאות הצרות, המלאות בבוטיקים נחשקים, בתי קפה ומסעדות שעל קו המים, ובחרנו בבית קפה יפה ונעים למראה עם נוף מהמם. הזמנו שני מילקשייק תות טבעי וירקות קלויים בגריל. המשקאות באמת היו טבעיים, אבל את הביס הראשון מהירקות הקלויים נאלצתי לירוק לתוך מטפחת נייר. גם שירה העוותה את פניה והרחיקה את הצלחת. קשה לקלקל ירקות קלויים, אבל איכשהו אלו היו בלתי אכילים בעליל. נאמנה להחלטתי לשלוח אותה למסעה רגועה ומבסוטית, נעניתי לבקשתה של שירה "לא לעשות סצנה פומבית", ושילמתי בשקט 24 יורו על החוויה החדשה.
במיקונוס לא מתאמצים לפנק את התיירים
למרות שבנמל קיבלנו כמה הצעות לחדר ללילה במחיר אטרקטיבי (30-35 יורו), העדפנו לנסוע ללון בביתו של קוסטה – חבר טוב של חבר טוב, שהחל מאז המשבר הכלכלי להשכיר חדר בביתו. קוסטה בא לקחת אותנו, ואיך שהגענו לביתו קידמו את פנינו שני הכלבים שלו, לברדור שחור ופינצ'רית קטנה, ומשהו כמו עשרה חתולים; וגם היה אינטרנט חופשי בכל מקום, אז מיד הרגשנו בנוח ובבית.
קוסטה חי במיקונוס כבר 30 שנה, וכבר עשה שם הרבה מאוד דברים, בין השאר היה בעלים של סוכנות נסיעות ולאחרונה הוא מארגן מסיבות חוף, שנקראות, Mykonos Tribe , ומכיר היטב את הסצנה המקומית. לשמע סיפור הירקות הקלויים התקדרו פניו והוא התוודה שהוא שומע הרבה סיפורים כאלה. אנשי מיקונוס, כך סיפר, הם אנשים פשוטים שעשו הרבה כסף ששינה את חייהם, ומעוניינים בעיקר לעשות עוד הרבה כסף וליהנות ממה שהוא יכול לקנות. הם לא ממש מעוניינים באיכות, או בלקוחות חוזרים, כי אלו תובעניים ודורשים כל מיני שירותי אקסטרה והטבות. הם מעדיפים את הלקוח שיכול לשלם הרבה ועכשיו. בגלל זה אף אחד לא שאל אותנו למה לא אכלנו את הירקות הקלויים ולא הציע להחזיר את המנה למטבח, הם רגילים לזה, וזה חלק מההתנהלות הכללית.
בחמש בבוקר קמנו ונסענו לשדה התעופה כדי להעלות את שירה על הטיסה. היות וזו לה נסיעה בינלאומית ראשונה לבד, חיפשתי מישהו שאפשר לבקש ממנו ללוות אותה ולעזור אם צריך. אישה נעימת מראה, כבת ארבעים, עם כלבה קטנה, עמדה לפנינו ושירה פנתה ללטף את הכלבה. בינגו! אין כמו כלב ידידותי להעיד על בעליו! האישה נענתה מיד לבקשה ושינתה את מושבה כדי שהיא שירה והכלבה יוכלו לשבת יחד בטיסה. יכולתי להיות רגועה, אין ספק ששירה בידיים טובות.
השומ-רונית הטובה
השלוש פנו לעבור את המבדק הביטחוני לפני הטיסה, וקוסטה ואני פנינו לשוב לביתו עד לזמן המעבורת שלי חזרה לפארוס. בחוץ נשמעו קולות רמים של ויכוח. בחור אוסטרלי וחברתו האסיאתית, עמדו והתווכחו בקולניות עם שני נהגי מונית מקומיים. התברר שחסרו לו 15 יורו לשלם על הנסיעה והטיסה שלו הייתה אמורה לצאת בקרוב. הנהגים סירבו לבקשתו להיכנס לנמל כדי להוציא או להחליף כסף והוא היה נואש, מפחד להפסיד את הטיסה. כשראה אותי פנה אלי וביקש עזרה, האם אוכל להלוות לו את הסכום והוא יחזיר לי בתוך הנמל. קוסטה עשה סימנים של 'תעזבי, בואי נלך', אבל הבחור המשיך לבקש "בבקשה תעזרי לי לעלות על הטיסה, בבקשה אל תעזבי, היי השומרוני הטוב".
אולי התחינה בקולו, או השימוש במושג "השומרוני טוב" הם שגרמו לי לעצור ולעמוד על מקומי. סיפור ה"שומרוני הטוב" הוא אחד הסיפורים המוכרים ביותר מתוך הברית החדשה. בבשורה על פי לוקס פרק י', ישו מפרש לחסידיו את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". לגבי השאלה "מיהו רעך?" הוא מביא כדוגמא סיפור על אדם שנשדד ונפצע על ידי השודדים שהשליכו אותו בצד הדרך. עובר במקום כהן ולא עוזר לו, עובר לוי ולא עוזר לו, ודווקא השומרוני, שבאותה תקופה נחשב במעמד פחות, הוא זה שמרים אותו, חובש את פצעיו, מאכיל ומשקה אותו, וגם משלם עבורו דמי לינה באכסניה סמוכה.
המושג "השומרוני הטוב" הפך כיום לביטוי לאדם המסייע לאחר באופן מיידי וללא תמורה. האוסטרלי לא יכול היה לדעת שהוא מבקש עזרה מ-A Jewbu כלומר, A Jewish Buddhist. אבל ככה זה בעולם, אי אפשר לדעת מי עומד מולך ומה הסיפור שלו.
יהודיה-בודהיסטית
וככה יצא שתחינתו של הבחור האוסטרלי נפלה על אוזניים כרויות, המתרגלות מדיטציה בודהיסטית מדי יום. עיקרו של התרגול הזה הוא שאיפה לאושרם של כל היצורים החיים ופעולה יומיומית בהתאם לכך. רבים טועים וחושבים שרוחניות היא איזה משהו שיש לעזוב את החיים כדי להתרכז בו, לעזוב הכול ולנסוע לאיזה מנזר רחוק או פסגת הר. אבל התרגול הבודהיסטי מורה על יישום העקרונות לחיים נאורים, מאוזנים ומאושרים בתוך החיים עצמם, מדי יום ושעה, במקום בו נמצאים.
העובדה היא שברגע המדובר, הסכום המבוקש היה בארנקי, ויותר מזה מצב רוחי היה כה נפלא אחרי האירוח המסייע בביתו של קוסטה, וטוב הלב שהפגינה האישה עם הכלבה….. אם מישהו עשה לי טובה כה גדולה, למה שלא אמשיך את השרשרת ואגמול גם אני טובה לזר מוחלט המבקש עזרה?
הושטתי יד לארנק והגשתי לבחור האוסטרלי את הסכום המבוקש. נהגי המוניות היוונים קיללו נמרצות, בעיקר את הממשלה האחראית לכל הבלאגן, ועזבו את המקום בשאט נפש, ואנחנו נכנסנו לנמל על מנת שהבחור יוכל להחזיר לי את הסכום. בחנות המנומנמת בשעת הבוקר המוקדמות סירבו לתת לו כסף כנגד כרטיס אשראי, או לעזור לו למשוך כסף, אז נתתי לו את כרטיס הביקור שלי ואמרתי "שיהיה לך תיצור קשר".
בדרך הביתה, קוסטה אמר שבמקומי לא היה נותן כסף לבחור, והסביר שהכסף פשוט נגמר לו, כמו שקורה לתיירים רבים שלא מעריכים את יוקר השהות במיקונוס: "המקום הוא מסחטת כסף ולפני שאתה מבין מה קורה הכסף נוזל בין האצבעות ונגמר".
במעבורת חזרה הרגשתי גדושה ומלאת חוויות מביקורי הראשון במיקונוס, וגם שמחה לחזור הביתה. נמל פארוס קידם את פני באותה פשטות נקייה מוכרת, המדרונות המשתפלים לים ברכות, השמיים הפתוחים ומראה הים הפתוח מכל זווית אפשרית. הרבה כחול, צהוב, ירוק ושיבוצי לבן. מקום מאוד יפה וגם אמיתי, לא רק תפאורה. מקום שבו נושמים עמוק ניחוח ים, משב הרוח מלטף והאנשים ידידותיים. מקום שאפשר לנוח בו ולהירגע.