המדור הקודם, שעסק במהפיכה החדשה במצרים ובדברים שניתן ללמוד ממנה, עורר תגובות. אמנם לא היו רבות כאלה, אך אלו שנכתבו יצאו נגד המסקנות שלי ולפיכך חשוב לי להבהיר דבר מה.

המציאות שלנו היא דבר מורכב מאוד. הרוח מדברת אלינו בסימנים ואלו ניתנים לפירוש בצורות שונות, כל אחד לפי תפיסת עולמו ואמונותיו. הטור הקודם הוא דוגמא מצויינת למורכבות הזו – מעולם לא התכוונתי לומר שמצרים היא טוב וישראל היא רע, רק להזכיר שגם ההיפך איננו נכון. לכולנו יש מה ללמוד אחד מהשני וכאשר נבין זאת, העולם שלנו יהיה עולם טוב יותר.

לתפיסתי, העולם שלנו אינו רק צריך להשתנות – הוא כבר נמצא בתהליך של שינוי, תהליך הגורם להרבה מהומה, בלבול ואפילו כאוס. במטרה לעזור לשינוי המיוחל להתרחש על הצד הטוב ביותר, במטרה שנלמד ממנו להיות אנשים טובים יותר ולחיות חיים טובים יותר, אני בוחר להאיר נקודות מבט מסוימות מכלל המציאות, כאלה המדברות אלי באופן שלדעתי חשוב לשמוע ולהשמיע.

לומר אמת או להסתיר?

ברוסיה יצא בימים האחרונים מהמחבוא שלו אדוארד סנודן, הבחור שהדליף סודות מדינה שמורים היטב של ארצות הברית וגרם בדרך זו להרבה בלאגן.

רוסיה נותנת לסנודן חסות חלקית והוא שוהה כבר שלושה שבועות בשדה תעופה רוסי, בעוד שמדינות רבות אינן מאפשרות לו להכנס אל תחומן או אף לעבור בשטחן, בדרך למדינות המוכנות לעזור לו בדרום אמריקה. ארצות הברית, כמובן, עושה ככל שביכולתה במטרה לקבל אותו לידיה כדי להעמיד אותו למשפט ואז, כמובן, להכניס אותו לכלא.

הפעולה שעשה סנודן נוגעת בעומק ההבדל – הפער – בין שתי תפיסות עולם. האחת אומרת כי חשיפת האמת תביא לשינוי טוב והיא תואמת את העקרונות הרוחניים הבסיסיים ביותר. השניה אומרת כי יש הכרח לשמור על סודות, וגם לשקר בדרך, במטרה לעשות את העולם הזה טוב יותר – תפיסה המבוססת על הפחד הבסיסי ביותר שלנו. פחד האומר כי יש צורך להגן ולשמור.

למרות ההבחנה המבדילה, חשוב להבין כי במקרים מסויימים צריך לעשות את מה שהפחד אומר לנו לעשות. ישנם מקרים בחיים בהם אנו אכן עומדים מול סכנה, בהם אנו נדרשים להגן על עצמנו בדרך כזו או אחרת. ישנם מקרים בהם הפחד צודק, אולם במרבית המקרים, הפחד בתוכנו ממציא בעיות שאינן קיימות, אנשים שאינם בהכרח אויבים.

הקושי הגדול הוא להבדיל בין אותם מצבים, שכן הפחד מדבר בתוכנו תמיד באותה השפה, באותו הטון. הוא מזהיר, מפחיד, מאיים, ונדרשת חוכמה של ממש כדי לדעת מתי הפחד אומר אמת ומתי הפחד משקר.

לפני שלומדים להבדיל בין הקולות, לעשות את הבחירות הנכונות, חשוב להבין את המציאות הזו. ארצות הברית מייצגת בתוכנו את הפחד האומר שיש לסגור ולהסתיר כדי להגן. סנודן מייצג את הקול האומר כי חשיפת האמת תביא לשינוי מבורך. במקרים רבים הסנודן הפנימי צודק; במקרים אחרים, צריך להקשיב לאמריקה שבתוכנו.

לצמצם או לתת?

אתמול בערב חזרה המחאה לרחובות תל אביב, ניסיון נוסף של דפני ליף ופעילים נוספים לעורר לחיים את המתוסכלים והמיואשים, שמרכינים ראש ומקבלים את הגזירות של הממשלה כאילו מדובר בגזירה משמיים.

כמו במקרה של סנודן, כך גם במקרה של המצב הכלכלי בישראל, אנו נדרשים לבחור בין קול אחד, האומר כי צריך שיהיה רע כדי שיהיה טוב, לבין קול שני, האומר כי ישנם פתרונות אחרים אם רק מוכנים להתגמש. רבים מקבלים את הגזירות הכלכליות פשוט משום שכך אנו חיים בתוכנו – מאמינים שאם נסגור, נצמצם, נכווץ, יהיה לנו טוב יותר, ואם נפתח וניתן יהיה לנו רע יותר.

כמו במקרה של סנודן, כך גם במקרה של המצב הכלכלי בישראל – האמת נמצאת אי שם באמצע. לפתוח, לתת, לומר את האמת, חשוב ונכון, אך יש מקרים בהם אנו נדרשים לשים לב, לשים גבול. האתגר שלנו כבני אדם הוא להבין באיזו דרך נכון לפעול ומתי.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש.