פחות 24 שעות אחרי העצרת, מגיבים בהפקה של העצרת על התקרית הקשה שאירעה אמש.

מונה ניר גלעד, אחת ממפיקות עצרת המחאה שנערכה אמש (מוצ"ש) בתל אביב, דואבת: "לא רבנו או מנענו מאיש לעלות ולנאום על הבמה המאולתרת". "כשחטפתי בעיטות בגב מפעילת המחאה, ויקי וענונו שבקשה לנאום, או כך לפחות היא אמרה, הסתגרתי בפחד מאחורי מחסום הבמה ודאגתי לשלומה של דפני", היא מוסיפה.

וענונו, שהגיעה בצעדה משכונת התקווה עם חבריה, ביקשה לעלות לבמה ולנאום. היא סורבה ומכאן החלה השתלשלות של חילופי דברים קשים בינה לבין הצוות המארגן ובין כהן שניסה לישר הדורים. בסופו של דבר, מונה טוענת כי וענונו נהגה באלימות קשה, איימה וגם בעטה בה. האחרונה מכחישה את האלימות הפיזית מכל וכל. כך או אחרת הקרע בין דפני וחבריה לקבוצות "המעברה" וה"לא נחמדים" יוצר פיצול בקרב פעילי המחאה החברתית.

משה כהן, ממנהיגי ה"לא נחמדים", כעס על דפני ליף וחבריה ובמהלך העצרת אמר בזעם: "אנחנו רצים כבר שנתיים בשטח ואיפה הם היו?". זעמו ניצת לאחר התנהלות שהתרחשה במהלך השבוע הקודם לעצרת. שיאה היה בתקרית בין ויקי וענונו לבין מונה ודפני ליף.

אין ספק כי תחושת הפעילים בשתי הקבוצות הייתה כי מישהו "שכח אותם באמצע הדרך". אמש הם צעדו משכונת התקווה למפגש מאוחד באירוע המרכזי של עצרת המחאה בקפלן בתל אביב. ויכוח קשה ניצת בין המארגנים  לוענונו. "היא הגיעה  בכעס אדיר ודרשה לעלות לבמה כשדפני נאמה", אומרת מונה. "בשלב מסוים גם בעטה בי באלימות. חטפתי בעיטה קשה. אלימות כזו פיזית ומילולית לא חוויתי גם מצד שוטרים, זה היה פשוט אירוע אלים ומפחיד. אני מבינה שהיא כעסה, אבל אני לא מוכנה לקבל שום סוג של אלימות ועל אחת כמה וכמה מאלימות שבאה מבין פעילי המחאה".

"פנינו אל הלא נחמדים ולפעילי המעברה כשבוע לפני האירוע", מספרת דפני ליף, "הצענו להם להיות שותפים לכל העצרת וגם להפקה. הזמנו אותם גם למסיבת העיתונאים. מההתחלה רציתי לשתף. לפעול ביחד. רק שלצערי הם לא הגיעו".

לגבי הטענות של כהן ואחרים לגבי מימון וכיסוי הוצאות העצרת, היא אומרת: "אתה לא תאמין כיצד קבוצת האנשים פעלה ללא הרף בהתנדבות מלאה. ללא שכר, ללא שקל להוצאות וללא תקציב. כולם וגם אני בתוכם פעלנו בלי סיוע כספי".

"במשך שבוע שלם הפסקתי כל פעילות אחרת בחיי", אומרת מונה, שהיא לעצמה, ממובילי מחאת ניצולי השואה, מתרוצצת מהפגנה להפגנה ותוך כדי כך פועלת מול הכנסת בדרישה להיטיב מיידית את תנאי הניצולים. מונה: "אני בעצמי, אם חד הורית, בת 52, חיה ומפרנסת את בתי לבד. פשוט הפסקתי לחיות שבוע ימים. התנדבתי ופעלתי עם עוד חברים בטירוף מערכות. כך שהטענה שמישהו מימן או כיסה אותנו תקציבית. איננה נכונה בדיעבד".

יצוין כי פעילי ה"לא נחמדים" מבת ים, שכונת התקווה ועוד, ופעילי ה"מעברה" הירושלמית, פועלים זה שנתיים רציפות בהפגנות מחאה רבות, כמו מול בית ראש הממשלה בבירה ומול בית שר האוצר בתל אביב. פעילותם ניכרת והם ידועים כפעילים אקטיביסטים במחאה החברתית.  עצרת המחאה שכונתה "עצרת יום ההולדת למחאה", העלתה בהם תחושות קשות ורעות. "איפה הם היו", כעס כהן על החבורה שכונתה בפיו כ"חבורת דפני". תחושת  הפעילים היא  שבמחי יד מעלימים מחייהם שנתיים מיוזעות, קשות וכרוכות באלימות, שלטענתם הופעלה כלפיהם מצד המשטרה. כל אלו  לתחושתם נמחקו כלא היו.

"פתאום הם ההארד קור של המחאה?", שאלה אחת מהפעילות וכיוונה את דבריה כלפי דפני ליף וחבריה.

"צריך לראות את הדברים אחרת", כועסת מונה, "אני וחברי פעלנו כול השנתיים. התמקדנו במאבק לטובת ניצולי השואה, אבל כאן התנדבנו כולנו להפקת העצרת. רצינו, ממש רצינו להכיל את כולם. רק שהם לא באו. ואתה יודע מה? גם כשוענונו רצתה לנאום, ממש אחרי שבעטה בי, פנתה אלי דפני וביקשה שניתן לה את הבמה. פתחנו את המחסום וקראנו לה. אבל אז היא העדיפה ללכת".

את הרגעים מול וענונו היא זוכרת מתוך זעזוע. "לא הייתי מוכנה לסוג כזה של אלימות. ממש לא הייתי מוכנה לזה" היא מסבירה, "הכנו מיני במה ומחסום על מנת שבתוך השטח הסטרילי יעבוד רק צוות ההפקה", היא מתארת, "ואז  שמעתי את ויקי מאיימת על דפני וצועקת עליה "אני אמחק אותך", אז פשוט דחפתי אותה הצידה (את דפני), וביקשתי מהגברים שישמרו עליה ושיוציאו אותה אחרי מהמקום כשהיא מאובטחת. כן, כמו שומרי ראש. כי פשוט פחדתי".

"אני לא מבינה, ממי מנענו לדבר? לנאום?" כואבת דפני. "כואב לי שכך מישהו או מישהי חשה שיש כוונה כזו. כי זה לא עלה בדעתנו".

"למרות הכול", מסכמת מונה, "אני לא כועסת על וענונו. אני רוצה ומוכנה לשבת איתה מתי שתרצה. אני מאמינה גדולה ב"ביחד". אני מאמינה גדולה של החיבור בין כולנו. ביחד נוכל ללכת הלאה. לא לחוד". היא אומרת ומוסיפה הסתייגות אחת "אני לא אשתף פעולה בשום פנים ואופן עם מי שנוהג באלימות. זה לא".

על הטענות כלפי ליף, שלא הגיעה לפעול יחד עם הפעילים במהלך השנתיים הללו, אומרת מקורבת לה: "המשבר של הקיץ ההוא ואלימות המשטרה כלפיה גרמו לה להתכנס ולקחת לעצמה פסק זמן. אמנם, היא עברה תקופה לא קלה אבל אני יכולה להעיד שרצתי איתה לכל מיני נקודות בארץ. כן, היא יודעת לדבר אל אנשים וללבם, אבל לומר שהיא התנתקה ולהאשים אותה על ניכוס מחאה או המנהיגות לעצמה? המרחק הוא עצום". המקורבת אומרת, כי להבדיל מיתר הדמויות שרצו לכנסת, לתקשורת ובכלל, דפני פעלה כל העת מתוך חשיבה וראייה לטובת הכלל. "זו פשוט שגיאה איומה לראות אותה באור אחר. היא ממש לא מחפשת לעצמה דבר זולת השינוי התודעתי חברתי בממשלה ובציבור כולו". אמרה המקורבת.

דפני עצמה משתדלת לא לדבר על עצמה. "אני לא הנושא", היא אומרת וחוזרת לעניין המימון: "חבל לי שמישהו חושב שפעלנו במימון ובכיסוי הוצאות". בעניין נתינת הבמה לפעילים: "באמת שבאנו לקראת החברים. רצינו בהם, המתנו להם. חיכינו ועצרנו את העצרת בקפלן. המתנו שעה ארוכה שיגיעו. חבל לי מאוד שהדברים פורסמו אתמול במגפון כפי שפורסמו. הם רחוקים מלהיות מדויקים".

ריקי בן לולו-כהן,  פעילת ה"לא נחמדים "מירושלים, הוזמנה להופיע במסיבת העיתונאים שקדמה לעצרת ופשוט לא הגיעה. כהן: "דפני הזמינה אותי אישית להגיע מטעם הלא נחמדים למסיבת העיתונאים", היא אומרת, "הסכמתי. אבל אז דפני אמרה לי – אחלה,  אז את תדברי בשם המעמד המוחלש, אני בשם מעמד הביניים ואיציק אלרוי (מחאת הקוטג') ידבר בשם החרדים. קפצו לי הפיוזים. החלטתי באותו רגע שאני לא שם ולא אגיע. צטט אותי – שאני ריקי כהן מצהירה שאני לא מוכנה להיות מתויגת בשום משבצת".

במהלך השיחה הגיעו לביתה של כהן מעקלים עם צו לפריצה, עקול והחלפת מנעולים. "אתה מבין?", היא אומרת  "יהנה, ש לי 24 שעות להתמודד עם זה ואני אתמודד. אבל אני מסרבת להיות במשבצת עליה תחליט דפני בשבילי. אני נלחמת על חיי וחיי ילדיי. זה נכון, אבל אני מסרבת להיות ממושבצת על ידי מי שלא יהיה".

אתי  חן, פעילת "המעברה", אם חד הורית, כועסת גם היא: "דפני מנסה לתפוס טרמפ על המעברה והלא נחמדים. היא צלצלה אלי לפני מסיבת העיתונאים ואמרה לי שאנחנו נהיה שותפים להכול, שנפעל ונוביל ביחד ולמחרת אני פותחת את הפייסבוק ורואה שדפני מקיימת מסיבת עיתונאים ואנחנו לא שם. זה ה-ביחד?".

ויקי וענונו, אם חד הורית, פעילת "המעברה" מגיבה לכל האמור בכעס: "ראשית לא תקפתי פיזית אף  אחת", היא מכחישה את המיוחס לה. "ה-ביחד של דפני זה שקר אחד גדול", היא אומרת. "ביום ראשון שעבר, אחרי שאנו המעברה הוצאנו איוונט הקורא להפגנה ועצרת לזכרו של משה סילמן כמאבק כנגד הגזרות הכלכליות, הממסד האדיש והדיור הציבורי,  דפני אמרה לי "ויקי אתם במוצאי שבת מתחברים להפגנה שלנו". עניתי לה שאנחנו כולנו שייכים לאותה הפגנה. אין שלנו ואין שלכם. כמו שיש מקום למעמד הביניים יש מקום למעמד המוחלש. בכל מקרה הסברתי לה שבאותו ערב אני הולכת למליאה של המעברה ואם היא מבטיחה לי שהכול יהיה ביחד ובשיתוף מלא, אשפיע על חבריי למזג את שתי ההפגנות. היא ענתה לי שזה אחלה וששתי ההפגנות יפגשו בקפלן. שאלתי אותה עם תהיה במה. היא ענתה לי שלא. שאלתי איך ננאם? היא ענתה לי שנדבר מהרחוב. ואז, אנחנו צועדים מהתקווה שזו דרך ארוכה עד קפלן, מפגינים וצועדים ואני מגיעה לקפלן ויש במה. ועל הבמה יושבת דפני כמו פרינססה, ונואמת. חשבתי שאני מתפוצצת. הגעתי למחסום ורציתי להיכנס ולעלות לבמה. הבחור שעמד שם עם עוד בחורה שאני לא מכירה (מונה-א.מ.), ענה לי שלא. אני לא נכנסת. הוא מכיר אותי. הוא היה בהפגנות בהן השתתפתי ומכיר אותי טוב. אמרתי לו תסתכל עלי טוב טוב. אולי אתה לא מזהה אותי. ויקי וענונו. הוא אמר לי שאין מצב ואני לא עולה.

"בינתיים דפני סיימה לנאום וירדה מהבמה והסתכלה עלי מרחוק. צעקתי לה: דפני. זה מה שאת עושה לי? וכן, אמרתי לה מילים קשות. אמרתי לה שאין מצב כזה שלנו אין מקום בעצרת. את מי הן העלו מעל הבמה? את צ'רלי ביטון? ממתי הוא פעיל מחאה? מייצג אותנו? הוא לא. התפוצצתי מכעס ומעלבון. אמרתי לדפני: במקום שתתני לי בקבוק מים קרים כי באתי ברגל מהתקווה, את סוגרת לי את המחסום?זה ה-ביחד? ואז התפרקתי. התחלתי לבכות וכשהם קראו לי לעלות, לא יכולתי. העדפתי ללכת".

ויקי וענונו ממשיכה "אני אומרת מעל כל במה אפשרית. אין אשכנזים עם עיניים כחולות ואין מזרחיים. אין מעמד ביניים לבד ומעמד מוחלש לבד. אין חילונים ואין דתיים.  זה כולנו ביחד. וזה מה שהיא עושה לנו? בשבילי היא לא מנהיגה ולא מובילה. כי רק מי שיכול להכיל את כולם, יכול להוביל ולהנהיג", היא מסכמת.