סטטוס אופטימי שכתב בפייסבוק  יו"ר ועד עובדי החדשות בכבלים, חיים הר זהב: עכשיו הוא מחייך.

סיכום קצר של מה שקרה עם החדשות המקומיות:

כמו שאתם יודעים, אתמול די נותקנו ממכונות ההנשמה ונדמה היה שנגמר הסיפור של החדשות המקומיות. שלא בטובתנו מצאנו את עצמנו בלבו של מה שהסתמן כקרב טיטאנים בין תאגידים ענקיים שכלל את HOT, yes, ערוץ 10 וערוץ 2. זה היה לא נעים. מאוד מאוד לא נעים.

מספר דברים השתנו בשעות האחרונות, כשהמשמעותי ביותר היה העובדה *שכל* השחקנים על המגרש שנקרא "התקשורת בישראל" – הרגולטורים, המחוקקים, השרים והגורמים המשדרים השונים – הבינו שיש סכנה ממשית ומיידית שהחדשות המקומיות ייעלמו מהאוויר בגלל עניינים שהן או העובדים באמת לא קשורים אליהם.

דיונים קדחתניים בין שר התקשורת גלעד ארדן, יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ, יו"ר ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות אבי ניסנקורן, ח"כ עופר שלח ושר האוצר יאיר לפיד הביאו לתוצאה שרצינו – שר האוצר הסכים לבקשת שר התקשורת ויאפשר את מימון החדשות המקומיות עד סוף השנה, כשהשר ארדן מתחייב להעביר חוק שיקבע את מימון הקבע של החדשות המקומיות עד לחודש נובמבר.

זה הזמן להודות לכל המעורבים בעניין. הם אפשרו ללמעלה מ-130 עובדים לנשום לרווחה. החקיקה שתעבור בשבוע הבא (טפו טפו טפו) תבטיח שאיש מאיתנו לא יפוטר.

אלה ימים אמוציונליים מאוד. ימים של להיות-או-לחדול. התגובות שלנו נעו בין אושר עילאי כשחשבנו שנשרוד ובין יאוש מוחלט בכל פעם בה הלכנו עוד צעד לעבר הסגירה. אני די בטוח שהשבועות האלה גילחו לנו כמה שנות חיים.

אני מקווה ומאמין שהגענו לחוף מבטחים זמני, עד שנגיע סופית לנמל כשייקבע ההסדר שיאפשר את מימון הקבע.

אני לא מבין איך החברים שלי לעבודה המשיכו לצלם אייטמים ולעשות חדשות כל הזמן הזה. בחיי שאני לא מבין. לצאת לסקר סיפורים כשאתה יודע שהגרגרים בשעון החול אוזלים זה דבר שצריך להצדיע לו. עכשיו הוספנו עוד חול לשעון.

מחר נצלם כתבה במקום ללכת לכנסת.

עצם המחשבה על זה גורמת לי לחייך.