זהירות! כאשר אתם מתאהבים – אל תעשו עסקאות כספיות גדולות עם סיכון גבוה ואל תאמינו לכל סיפור שמספרים לכם. כל זאת בגלל ההורמון הטבעי אוקסיטוצין, המכונה שלא במקרה "הורמון האהבה".

האוקסיטוצין מופרש בזמן הלידה ומתווך את הקשר הרגשי בין האם והתינוק ומתמרץ אותה לטפל בו, ובנוסף הוא מופרש בקרב גברים ונשים בזמן אורגזמה ובזמן התאהבות ומקרב רגשית בין הצדדים. בשל התפקיד החשוב שממלא ההורמון בהיקשרות בין אנשים, הפך האוקסיטוצין לאחד ההורמונים הנחקרים ביותר, ובשנים האחרונות התגלה ששאיפת ההורמון בצורת תרסיס מגדילה את הנטייה לתת אמון ולגלות נדיבות.

אולם מחקר ישראלי שעתיד להתפרסם בחודש הבא בכתב העת היוקרתי Psychological Science חושף צד פחות נעים של הורמון האהבה: במחקר שנערך על ידי פרופ' אייל וינטר מהמרכז לחקר רציונאליות באוניברסיטה העברית, תלמידתו עינב הרט וד"ר שלמה ישראל מאוניברסיטת  דיוק שבארה"ב, מצאו החוקרים כי האוקסיטוצין גורם לאנשים לאבד מהיכולת ומהמוטיבציה שלהם לזהות רמאויות ושקרים.

במחקר השתתפו 84 נבדקים שמחציתם שאפו תרסיס אוקסיטוצין ומחציתם שאפו תרסיס פלסבו ללא ההורמון. זמן קצר לאחר מכן התבקשו כל הנבדקים לצפות בשעשועון האמריקאי הפופולארי 'Friend or Foes'  שבמסגרתו שני שחקנים יכולים לחלוק ביניהם סכום כסף או לגנוב את כולו לעצמם. אם שניהם בוחרים לחלוק את התשלום אז הכסף מחולק ביניהם שווה בשווה. אם אחד בחר לחלק והשני בחר לגנוב אזי הגנב מקבל את כל הסכום והשני מאומה, ואם שניהם בחרו לגנוב אז אף אחד מבין השניים לא מקבל מאומה. טרם הבחירה משוחחים השחקנים כ-30 שניות. כמובן שלכל  המשתתפים יש אינטרס להכריז – בכנות או כהטעיה – שיבחרו לחלק את הסכום, אך יש להם אינטרס אנוכי לבגוד לאחר השיחה ולנסות לקחת את כל הכסף לעצמם.

המחקר הראה כי הנבדקים שלא שאפו את האוקסיטוצין הצליחו להבחין מעבר לרמת ניחוש, על סמך הבעות פנים ושפת הגוף של המשתתפים בתכנית, מי מבין המשתתפים יבחרו לחלק את הכסף עם המתחרה השני ומי מבין המשתתפים רק מבטיחים שיחלקו את הכסף אך בפועל ישקרו  ויבחרו באפשרות האנוכית לגנוב את כל הכסף. מנגד, הנבדקים ששאפו אוקסיטוצין לא הצליחו לזהות מי מבין המשתתפים בתכנית משקר ומי לא. לפי החוקרים, ממצא זה מעיד שכי הורמון האהבה מפחית את היכולת של אנשים לזהות רמאיות וכוונות עוינות. יתר על כן, המחקר מצא כי הנבדקים ששאפו אוקסיטוצין הזדרזו לענות על השאלה האם משתתפי התכנית שיקרו או לא, ולא הסכימו להשקיע חשיבה מאומצת בנושא זה.

"מהמחקר שערכנו עולה שהקלישאה לפיה האהבה גורמת לאנשים להתנהג בנאיביות היא אמת לאמיתה" אומר פרופ' וינטר. "ברגע שאנו חשים מאוהבים, יתכן ונאבד מהיכולת הטבעית שלנו להבחין ברמאויות ובשקרים ומהרצון שלנו להשקיע מאמץ בזיהוי התנהגויות שכאלה. לכן אנו שומעים לא פעם סיפורים על אנשים מאוהבים שהולכו שולל ונוצלו באופן כזה או אחר – הם פשוט איבדו את היכולת ההכרחית והחשובה לנהוג בחשדנות. למעשה, הורמון האהבה לא גורם לנו להתנהג בנאיביות רק כלפי האדם בו אנו מאוהבים, אלא עלול להפוך אותנו לתמימים לגבי כל דבר ועניין".

אז כיצד אפשר להימנע מההשפעה השלילית של הורמון האהבה? "אנחנו לא יכולים לשלוט ברמות האוקסיטוצין שהמוח שלנו מייצר, אבל בסופו של דבר הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ההשפעות המסוכנות שלו היא פשוט לעשות שימוש בשכל שלנו" מציע פרופ' וינטר  שאף פרסם לאחרונה את הספר "רגשות רציונאליים" (זמורה ביתן) שעוסק בקשר המרתק בין רגשות להתנהגות רציונאלית. "אם אנחנו מודעים לכך שאנחנו מאוהבים עלינו לקחת בחשבון שהדבר עשוי להשפיע על ההתנהגות שלנו ועל רמת החשדנות שלנו. לכן כאשר אנחנו מאוהבים, בסיטואציות שבהן אנחנו צריכים לקבל החלטות עלינו לשאול את עצמנו האם היינו מקבלים את אותה החלטה גם בעבר לפני שהיינו תחת השפעת האהבה".