Skip to content

נדחה ערר של כפרים בלתי מוכרים בנגב לאספקת מים סדירה

מדיניות התכנון הממשלתית על מידת הנגישות של תושבי הכפרים הבדואים הבלתי-מוכרים למקורות מים כרוכה בפגיעה בזכותם למים, הנתונה להם כזכות אדם, אך ניתן לומר כי פגיעה זו, בהנחה שהיא נעשית בגבולות המידתיות הראויה" אינה פוגעת בערכי המדינה ואמורה להרתיע התיישבות לא חוקית בנגב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מדיניות התכנון הממשלתית על מידת הנגישות של תושבי הכפרים הבדואים הבלתי-מוכרים למקורות מים כרוכה בפגיעה בזכותם למים, הנתונה להם כזכות אדם, אך ניתן לומר כי פגיעה זו, בהנחה שהיא נעשית בגבולות המידתיות הראויה" אינה פוגעת בערכי המדינה ואמורה להרתיע התיישבות לא חוקית בנגב

מאת מלכה שחם דוראון

 

בית הדין לענייני מים דחה את עתירתם של תושבי כפרים לא מוכרים בנגב כנגד הרשות הממשלתית למים וביוב וכנגד מנהל מקרקעי ישראל. בערר הם מבקשים להורות לשני הגופים לבצע עבורם חיבורים נגישים למים, שיסופקו להם בכמות ובאיכות ראויה.

סלים אבו אלקיען ועיד סלמאן אלנבארי, הגישו יחד ערר בפני בית הדין לענייני מים בחיפה. הדיון נערך בפני הרכב השופטים ר' שפירא אב בית הדין, גדעון הרמלין נציג ציבור, ושאול שטרייט נציג ציבור.

לדבריהם, התושבים הבדואים המתגוררים בשני כפרים לא מוכרים בנגב, סובלים מהיעדר נגישות מינימאלית למים לשימוש יומיומי וביתי לרבות צורכי שתיה ובישול.

כפר לא מוכר. נגב (צילום: ויקיפדיה)

אבו אלקיען מייצג את משפחתו ועוד כ-34 משפחות המתגוררות בכפר אום  אלחירן. סלמאן אלנבארי מייצג את משפחתו ועוד כ- 40 משפחות המתגוררות בכפר ליד תל ערד. לדבריו בתל ערד יש שלוש משפחות הנהנות מנגישות למים אך אינן יכולות לספק מים למשפחות אחרות.

 בפסק דין קודם שניתן בשנת 2005 באותו עניין נכתב כי " חובתה של המדינה לספק לעוררים מים כדי לאפשר את קיומם בכבוד. עם זאת, ככל זכות יסוד, הזכות למים איננה זכות מוחלטת. היא צומחת ממציאות חיים המחייבת איזון בין זכויות אדם ואינטרסים אחרים בעלי משקל רב- בין של פרטים  אחרים ובין של הציבו. על כן יש לאזן בין זכותם של העוררים למים לבין האינטרסים הציבוריים של קיום הסדר הציבורי ושמירה על דיני מדינת ישראל. …לאור ההתיישבות הבלתי חוקית ובלתי מתוכננת של העוררים, מתוך ידיעה שעקב כך לא יוכלו להתחבר  לתשתיות בסיסיות ולאור האינטרס הציבורי שלא לעודד התיישבויות בלתי חוקיות נוספות."

בנוסף, דנו בעניין גם בבית המשפט העליון, שאף הוא לא נענה לבקשה לאספקת מים סדירה בשנת 5.6.2011  ופסק כי "יש להשקיף על הזכות למים כחלק מהזכות לקיום אנושי בכבוד, הזוכה להגנה חוקתית מכח הזכות החוקתית לכבוד האדם, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נקבע כי ככל זכות בעלת אופי חוקתי, גם הזכות למים אינה בעלת אופי מוחלט, אלא ההגנה הניתנת לה היא יחסית ומחייבת התחשבות בקיומם של ערכים נוגדים בעלי חשיבות. כנגדה עשויים לעמוד אינטרסים מתחרים של הזולת או של הציבור בכללו. ככל זכות חוקתית, היקף ההגנה על הזכות למים משתנה, כפרי איזון בינה לבין אינטרסים נוגדים מתחרים כעולה מן הנסיבות המיוחדות של העניין. עקרונות פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משמשים אמת מידה לאיזון הראוי בין הערכים המתנגשים במישור החוקתי".

מדיניות התכנון הממשלתית על מידת הנגישות של תושבי הכפרים הבדואים הבלתי-מוכרים למקורות מים כרוכה בפגיעה בזכותם למים, הנתונה להם כזכות אדם, אך ניתן לומר כי פגיעה זו, בהנחה שהיא נעשית בגבולות המידתיות הראויה, אינה פוגעת בערכיה של מדינת ישראל והיא נועדה לתכלית ראויה, קרי, לפתור את בעיית ההתיישבות הבלתי חוקית בדרום, על ידי מתן תמריץ לתושבי הישובים הבלתי חוקיים לעבור למרכזי אוכלוסין חוקיים שהועמדו לרשותם על ידי המדינה.

 

 

 

 

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן