בחודש פברואר 1982, היה זה הנשיא חפז אסד האב, ששילח את אחיו צמא הדם רפעאת, לדכא את המרד הסוני בעיר חמאת. בפקודת אסד האב, העיר הוחרבה על ראשי תושביה ומספר הנספים נע  בין 10,000 ל 25,000, איש אישה וילד.

מינויו של בשאר אסד לנשיא בשנת 2000, היה בפירוש מינוי של ברירת מחדל. מי שטען קודם לכן ולאורך זמן לנשיאות היה דודו רפעאת, אך תאבונו הבלתי נישלט לשלטון ושררה גרם לו לנסות לתפוס את השלטון בכוח, ניסיון שכשל. הנשיא אסד האב חס על חיי אחיו, אך גירש אותו לצמיתות מחוץ לגבולות המדינה, וכיום הוא מתגורר בצרפת.

בכך לא תמו תלאותיו של בשאר הצעיר בדרכו הארוכה לנשיאות. אביו סימן דווקא את אחיו המוצלח ממנו, באסל שמו, כיורשו ודאג להכשירו ליומו הגדול, אך בשנת 1994 קיפח באסל זה את חייו בתאונת דרכים אפופת מסתורין.

"מערביסט", "למד רפואת עיניים באוניברסיטה בלונדון", "חובב אינטרנט",  זעקו כותרות העיתונים, והמומחים למיניהם התחרו בהפרחת סופרלטיבים, כשהתמנה באשר אסד לנשיא כשלושה שבועות לאחר מות אביו. הליכתו הגמלונית, קולו המאנפף ופני החנון שלו הפכו אותו כמעט להומניסט וליקיר התקשורת.

לתדהמת הכול, מאז חודש מרץ 2011 הוכיח הנשיא באשר אסד שהגנים של אביב ודודו מקננים בו ועוד איך, והוא עקף כבר מזמן את אביו רבו ומולידו ואת דודו. הטבח ההוא בעיר חמאת, הפך כבר כמעט לזוטא בהשוואה לטבח האין סופי ולחורבן שזורעים כוחותיו של באשר אסד ברוב שטחה של סוריה.

הביטו בתמונות שבלינק המצורף, תמונות שצולמו ע"י הבולטים שבצלמי העיתונות. לא, לא בתמונות של פצועים והרוגים עסקינן, אלא בהרס, לכאורה "רק" הרס, אך התמונות מדברות בעד עצמן.

להלן הלינק לתמונות: http://www.theatlantic.com/infocus/2013/04/syria-in-ruins/100488/