בערוץ 10 החליטו שהגיע הזמן לטהר את מרגול ולהציג אותה במיטבה. הזמרת, שפרחה מאוחר, צברה תאוצה כמו טורבו ונפלה (זמנית, מסתבר), חוזרת כמנחת מיני סדרת דוקו – "החיים על-פי מרגול". פעם מטפלת בנשים ועוזרות הבית שלהן, פעם בסכסוכי שכנים. היא מנסה לפייס, נראית רגועה יחסית, אמפטית ומבינה. מעל לכל, אי אפשר לנחש על מרגול את 65 שנותיה. אז האם היא באמת מצאה לה קריירה שנייה כמגשרת וגילתה שנית את עלומיה?

סכסוכי נשים ועוזרותיהן השתלטניות, סכסוכי שכנים על רקע של רעשי כלבים ו/או צפייה לילית בסרטים ו/או השתלטות על המעלית המשותפת הם נושאים מעניינים. אלא שבדוקו הזה יש שני נושאים ושניהם מתחרים זה בזה וכך הולכים שניהם לאיבוד. הנושא המוצהר, שמשתנה בכל פרק, והנושא של מרגול: דמותה המשתנה, צבעוניותה שהולכת פה לאיבוד, הניסיון שלה להציג את עצמה אחרת. נשאלת השאלה: מי בחר במרגול להציג את הנושאים האלה? ומנין הכותרת "החיים על-פי מרגול"? האם עוזרת הבית שלה מתעמרת בה? האם שכניה מלמטה לפנטהאוז שלה באים אליה בטענות?

אז מה יש לנו פה, בעצם? דוקו שמציג תופעה? מרגול בתפקיד המפשרת שמנסה לשכנע את כל הצדדים שגם הצד השני בסדר?  יש  גם אנשי מקצוע שבאים ומסבירים. בפרק על סכסוכי השכנים, שהוקרן הערב (שני) יש לנו עורכי דין שעוסקים במשפטים שהגישו שכנים זה נגד זה; בפרק על העוזרות, בשבוע שעבר, מגיע בטלר אנגלי להסביר מהו התפקיד, בעצם. המוזיקה המלווה את הסדרה היא, בחלקה, של מרגול עצמה. קצת יחסי ציבור לא יזיקו.

דווקא מפרק לפרק, דמותה של מרגול הולכת ומחווירה. בפרק הראשון היא בלטה יותר והביעה את דעותיה בנחרצות. בפרק השני היא כבר מתונה יותר. מעניין (או לא) מה יהיה בפרק השלישי. אני, בכל אופן, כבר לא אצפה.