העוקב אחר החברה הישראלית אינו יכול שלא לזהות תהליך שעובר המגזר הציבורי בכל הקשור למינויים למשרות בכירות. לא עוד דילים וקומבינות ולא עוד חברי מרכז, אלא ועדה ציבורית ברשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, שאמון על בחינת מועמדותם של מתמודדים למשרות ציבוריות בכירות.

כלל לא רע, דמוקרטי וצודק. הרי בסך הכל אנחנו רוצים להבטיח את טובת הציבור ולא את טובת הממנה,  שלעיתים היה נאלץ באמצעות מינויים ספק ראויים לפרוע חובותיו לעסקנים. אך מה שנדמה כמגמה חיובית מתגלה כחרב פיפיות, שכן הרצון לרחוץ בנקיון כפיים של המתמודדים למשרות ציבוריות בכירות מוביל אותנו למצב שאנשים טובים וראויים יסרבו להתמודד על תפקידים בכירים, מתוך חשש שמא הציבור, או התקשורת יפשפשו במעשיהם וימצאו שלפני 15 שנה נתפס אותו אדם חוצה את הכביש שלא במעבר חצייה.

כך פספסנו את מועמדותו של פרופ' יעקב פרנקל, חתן פרס ישראל, נגיד מוכשר לשעבר ובעל שם עולמי בכלכלה, שעל כישוריו והתאמתו לתפקיד אין חולק. כך הפסדנו את גלנט לתפקיד הרמטכ"ל, כך גם אנחנו מפסידים כנראה אנשים ראויים נוספים, שכלל אינם מגישים מועמדות למשרה ציבורית, או שאם כבר הגישו מסירים אותה מיד, כמו עו"ד אלי זוהר, שהגיש מועמדות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

לנוכח מגמה זו ראוי לשאול – האם לשם אנחנו חותרים? האם בקצב זה לא ירחק היום והצהרת מועמד למשרה ציבורית תראה כך:

"בכיתה א' בעל הקיוסק השכונתי תפס אותי גונב מסטיק בזוקה – לא נפתח נגדי תיק פלילי, בכיתה י' העתקתי בבגרות שאלה אחת, באוניברסיטה שיתפתי פעולה עם בחורה שאהבתי והכנתי עבורה עבודה סמינריונית, לפני 20 שנה, במסיבת סיום של גן החובה של בני, הגננת ביקשה מכל הורה לקחת פרוסת עוגה אחת ואני נטלתי שתיים. לפני שבע שנים, בהיותי באבל על אבי, מעוטר בזקן פרא, עוכבתי בכניסה לקניון מלחה בחשד שאני מסתנן. ובנוסף, בשנות ילדותם של ילדי ועד גיל 18 הדחתי אותם לשתות אלכוהול במסגרת קידוש של שבתות וחגים".

אין חולק כי יושרו של מועמד חייב להיות נר לרגלינו ומושכל ראשון במעלה. אך האם משמעות הדבר שעלינו לחפש אנשים נקיים מכל רבב? האם באמת ניתן למצוא אנשים בעלי תכונות של טפלון, שממרום עשייתם ושנות חייהם לא נמצא בהם אפילו דופי אחד?

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

על אופיו וטיבו של אדם השכיל ללמדנו החכם מכל אדם שלמה המלך, בקובעו את הכלל: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" [קוהלת ז, כ]. זוהי תמצית חייו של אדם; אין אדם שאינו טועה, אין אדם שאינו מועד, אין אדם שאינו חוטא, מלבד ארבעה – "בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד, וכלאב בן דוד" – בכל ההיסטוריה היהודית שלא חטאו. כולם חטאו, גם משה רבנו וגם דוד המלך.

גם בהנהגה ציבורית מצינו את הקביעה של חז"ל: "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" [בבלי יומא, כב]. אז נכון, אין זו מצווה למנות עבריין לתפקיד ציבורי. יחד עם זאת, אין כל מניעה, מסבירים חלק מהפרשנים, למנות אדם שיש בו דופי שולי וזניח. כלומר, חז"ל לא חששו מעברו של אדם, ועברו של אדם לא היווה תנאי בלעדי כדי לבחון אם הוא ראוי לכהן בתפקיד ציבורי, אלא מכלול תכונותיו של מאן דהוא, נסיונו ואופיו הם אלו שאמורים להכריע בסופו של דבר.

ביטוי מובהק לגישה זו אנחנו מוצאים בדברי חז"ל, המנמקים את הפסקת שושלת המלוכה מבית שאול בגלל הטעם שאצל שאול המלך לא נמצא שום דופי.

מגמה זו תביא בהכרח להתמודדותם של הפחות ראויים

לכן, המשכה של מגמה לכיוון פסילתם של  מועמדים ראויים לתפקידים בכירים, תוך הענקת משקל יתר לעברם מבלי לאזן ביניהם, יש בה כדי להוות פגיעה אנושה, מסוכנת והרסנית בחברה הישראלית. מגמה זו תביא בהכרח להתמודדותם של הפחות ראויים למשרות בכירות ובהמשך – למינוי מועמדים שנסיונם קטן, אנשים שיכולתם מול אנשים ראויים וטובים אחרים נמוכה ופחותה, בעוד הראויים ימשיכו לעשות לביתם ברחבי העולם ובמגזר הפרטי.

כאן צריכים אנחנו לעצור ולתהות אם לזו המגמה אנחנו מכוונים. האם את הבינוניים והאפורים אנחנו מבקשים? האם הם אמורים לאייש את המשרות הבכירות? האם הם הכלכלנים שאנחנו רוצים בראש הפירמידה? האם הם המשפטנים שהיינו מבקשים שיעמדו בראש המערכת הציבורית?

זה הזמן להכניס את נקיון הכפיים, את טוהר השלטון ואת טוהר המועמד לממדים הנכונים. ואפשר להתבסס על החכם מכל אדם, המצווה לצד ההקפדה על דרך הישר: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר" [קוהלת ז, יז].

[related-posts title="מאמרים נוספים"]

__________________________________________________________________________________

•  אלישי בן-יצחק הוא  עורך דין, הפקולטה למשפטים במכללת שערי משפט הוד השרון. האימייל של עו"ד בן-יצחק