לא התקציב, לא סאגת בחירת הנגיד, לא הסטטוסים המהונדסים, גם לא התגובות ההיסטריות, אפילו לא הסיפור עם עדי קול. ליאיר לפיד יש תכנית ארוכת טווח והוא לא הולך לשום מקום. למי שיהיה מוכן לצאת מבועת הברנז'ה, התקשורת והרשתות - מצפה הפתעה רבתי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הסקרים, נכון ליום הזה ממש, מציגים מעין התרסקות ל"יש עתיד". מייחסים ללפיד את התקציב האכזרי (ושוכחים את ביבי וגם את שטייניץ), את סאגת הבחירה הבלתי נגמרת בנגיד חדש לבנק ישראל (ושוכחים שזו עבודה נטו של ראש הממשלה – ללפיד אין שום קשר לכך), את היציאות הביזאריות שלו בפייסבוק ובאגרות הילדותיות לבוחריו, את ההתעמרות בחברת הכנסת הצעירה שבדקה לרגע קצר ומר את הגבולות. ועוד.
החדשות הרעות הן שעברו בקושי שבעה חודשים מהבחירות. החדשות הרעות אף יותר הן שהממשלה הזאת הולכת לקדנציה מלאה. אפילו הפלסטינים לא יצילו אותה – הם הרי ימצאו את הדרך להיצמד לכיסא המפלט של ממשלת ביבי-בנט, וביחד יידעו לא לעשות שומדבר מדיני. והחדשות הכי רעות הן שיאיר לפיד לא הולך לשום מקום.
הצעקות יגוועו, המפגינים יתעייפו. והוא יהיה עדיין על הכיסא
אל תתרשמו מהסקרים. ירידה של שר אוצר מכהן במדדי הפופולריות, ההתאמה לתפקיד, ההתאמה לראשות הממשלה ועוד מיני התאמות, היא מים מתחת לגשר. שום כלום. התקציב הוא היסטוריה, לפחות לשנה וחצי, אך כיסא הוא עובדה מוצקה. ואחרי זעקות השבר, הטענות מימין ומשמאל, מהדתיים, מהחרדים וגם מהחילונים, הם יתעייפו והוא עדיין יישב באותו הכיסא. ואחרי שהם יתעייפו, הם יחפשו וימצאו את הדרך ללקט את הפירורים. ממנו.
אל תתרשמו גם מהמחאות וההפגנות. זה לא שהן לא צודקות או לא מוצדקות – הן פשוט נמרחות שוב ושוב ושוב על קירות חלקים. שום דבר לא נדבק לזכוכית המשוריינת שלו ושל חבריו. עוד מעט יהיו חגים, ואחר כך יבוא הסתיו ואחריו החורף. למפגינים יהיה קר, בעוד שהלשכה מחוממת היטב.
והחדשות הרעות ביותר הן שמבחינתו לא קרה דבר. מבחינתו הוא הצודק במאה אחוז, ואנחנו המטומטמים הגמורים. הוא מבין הכול. הוא רואה למרחקים ארוכים, ואנחנו העיוורים. לא משנה כמה נלעגים בעינינו הטקסטים הילדותיים שלו בפייסבוק, האגרות לתומכים, הריאיונות הטלוויזיה והרדיו, המשדרים מטעם ובריאיונות הרופסים – הוא משוכנע שהוא חזק, נחוש, שנון, ממוקד מטרה, עושה נכון. הכי נכון. והוא כותב מה זה יפה. תקפצו לבית הקפה בשוסטר, ביהודה מכבי, בגני יהודה, בסביון, בכפר שמריהו, בהרצליה, ברעננה. שבו בשקט ותקשיבו לבוחרים. הלבנים. המבוססים.
מי שמסתובב במחוזות הפייסבוק והטוויטר; מדבר ואומר ומקשיב לעיתונים, עוקב אחרי אנשי המחאה, אנשי האקדמיה, העיתונות, הפרסום והברנז'ה, יכול בקלות להשתכנע שהוא גמור. שהוא נקרע לגזרים. שאין שום סיכוי שהוא עובר את אחוז החסימה בסיבוב הבא. מי מאיתנו שעוד מוכן לצלול לעמודי הפייסבוק שלו, או של אנשיו, חסידיו, אוהדיו – עלול להתרשם שההתלהבות פגה. שהוא מתחיל להתעייף. אנו מביטים בו מאבד עשתונות בטלוויזיה, מתלהם ברדיו (עד שקולו הופך צייצני בדמיון מבהיל לאביו המנוח), משתוממים אל מול טקסטים משובטים, מהונדסים גנטית, מגוחכים להחריד, ואנחנו ממש בטוחים שהוא בצלילה. בנפילה חופשית.
ובכן, במילה אחת: לא.
ובשתי מילים: לא ולא.
לחרדים יש רבנים זקנים ומזוקנים – לחילונים יש אדמו"ר צעיר ומסוקס
כי הוא חי ובועט בשטח. הוא חזק בשטח. הוא לא הולך לשום מקום. הוא מתעצם. זה רק אנחנו שחושבים שפג תוקפה של הסחורה. מצביעיו, תומכיו, החסידים, המאמינים, אלה ההולכים אחרי האדמו"ר החדש – הם דבקים במטרה. כמוהו.
לאורך עשרות שנות פוליטיקה ישראלית עמדנו והבטנו משתוממים במפלגות הסקטוריאליות. המפלגות שהתבססו על מנהיגים כריזמטיים שזכו לאהדה, הערצה ותמיכה פוליטית, בלי שום קשר למעשיהן או מחדליהן.
לא הצלחנו להבין ולפצח את המפלגות החרדיות, את ש"ס, אפילו את הליכוד. לא הצלחנו להבין אין זה ייתכן שאותם גופים פוליטיים ממשיכים לפעול באופן מובהק נגד האינטרסים של בוחריהם, ולמרות זאת אינם משלמים את המחיר בקלפי. אבל עובדה: זה עבד. ועדיין עובד. עשרות שנים של חוסר קשר מוחלט בין סיבה למסובב, בין כוונה לתוצאה, בין שכר לעונש. הם פגעו בבוחריהם – וכמעט מעולם לא נענשו. ההצבעה היתה שבטית, רגשית, אינטואיטיבית, נטולת היגיון, יצרית. עיוורת.
אז לידיעתכם: יש לנו ש"ס חדשה. אולי ליכוד חדש. קוראים לו "יש עתיד". הבגין-בגין החדש הוא יאיר לפיד. בעצם, הוא יותר דומה לרב עובדיה. הוא האדמו"ר הכל-יכול ויש לו אוגדות של מאמינים. הם קדים לו קידות, הם שותים בצמא את דבריו, הם משוכנעים שהוא האל החדש; הנביא והשליח. הם לא ייתנו לעובדות לבלבל אותם. כמקובל.
והם משוכנעים שהוא באמת מייצג אותם. קל להדביק להם הגדרות פשטניות כמו השבט הלבן, הצפונים, התל אביבים של רמת אביב ג', האשכנזים אם תרצו. החילונים – בוודאי. אבל זו תשובה קלה מדי. הם מביטים בו, במודל ההצלחה שהוא מציג להם – המראה החיצוני, עיצוב השיער, הצבע האפור המדוד, הפנים הנאות, השרירים המטופחים, הלבוש המוקפד, החיוך הבטוח עם השיניים הצחורות, המבוכה המחושבת, הניסוחים הלעגניים ליריביו והמתחנפים לאוהדיו. הוא צעיר במידה, מבוסס במידה (רבה), עשיר (למרות שהוא ממש לא עשיר בהשוואה לתומכיו ושולחיו, הסמויים ברובם לקהל הרחב; אבל הכול יחסי); והוא בעיקר מאוד מאוד מצליח.
הוא כתב טור שבועי פופולרי בעיתון של המדינה והם לא. הוא פירסם את הבנק של המדינה והם לא. הוא הגיש את תוכנית הבידור של המדינה והם לא. הוא הגיש את היומן השבועי החדשותי של המדינה והם לא. הוא מחובר לכל מוקדי הכוח במדינה והם לא. יש לו חברים עשירים מאוד – להם לא. הם היו שמחים להצליח כמוהו, והם מבינים שהם לא. אז הם מצביעים למודל המוצלח שלהם. הוא המהדורה לאספנים. הם היו רוצים לקבל את המקור, אבל הוא לא זמין; אז הם יסתפקו ברפליקה חתומה וממוספרת.
יאיר לפיד מייצג עבור מצביעיו ותומכיו את התשובה החילונית, האשכנזית, הפתוחה כביכול, המתריסה; זו שתדרוס את הפוליטיקה הסקטוריאלית הישנה. הם (הליכוד, ש"ס) התבססו על "ישראל השנייה", ואילו הוא החזיר לתומכיו את עקרונות "ישראל הראשונה". לפחות על פי אמונתם.
הם (החרדים) דאגו במשך שנות דור לבוחרים שלהם (תמיכות, פטורים, תחבורה ציבורית מושבתת בשבתות, דיני כשרות, רבנות, תרבות מסורסת וכל שאר מרכיבי החבילה האמונית היהודית) – הוא מתיימר לתת להם את היהדות החדשה. המודרנית. היהדות בפרשנות הצפונית שלה. זו של ארון הספרים היהודי של החילונים. הנוהרים אחרי הימימות. היהדות בגרסתה התל אביבית. האזרחית. הוא נביא היהודית החילונית. הרות-קלדרונית. השי-פירונית.
כל רפליקה מחושבת, כל אמירה מתוכננת. הכול שייך לתכנית המאסטר הגדולה
כל הסיפור של האדם העובד, מעמד הביניים, הוא בתמצית: "כל השנים החרדים דפקו אתכם – בואו תראו איך אני דופק אותם בחזרה". כך, בפשטות.
הוא פיצח את מרכיבי החילוניות הישראלית הבסיסית, פירק אותם לפירורי פירורים והדביק אותם מחדש, על פי מתכון שרקחו מיטב המוחות. הרבה מחשבה, הרבה מאוד כסף, תכנון מדוקדק וניהול ריכוזי ונוקשה. תשאלו את עדי קול.
וסביב האדמו"ר החדש הזה התקבצו אלפי ואף עשרות אלפי מאמינים אדוקים, שהולכים אחריו כמו היה גורו של כת סודית. הוא מדווח להם, הוא מעדכן אותם, הוא מנהל אותם במבנה צבאי נוקשה; באמצעות מפקדים בכירים, בפיקוד סמכותי של רכזי שטח, בהפעלה של אנשי שדה שחולשים על הרבה אלפי חיילים צייתנים מן השורה. והשורה ארוכה.
אנחנו מביטים סביבנו ולא תמיד רואים אותם. אבל הם כאן. ושם. ובכל מקום. הם הולכים אחריו כמו התמימים שנשבו בקוריה של כת, או של משקיעים בפירמידה. הולכים בעקבות ההבטחה. צועדים אחרי המנהיג הכל-יכול. היודע-כל. הם לא תמיד מבינים מה הוא אומר, בדרך כלל לא קולטים למה הוא מתכוון, ובטוח שאין להם שום מושג מי שולח אותו ובשם אילו אינטרסים. הוא אמר? הוא בטח יודע.
העיקר שהחרדים מייללים.
אז אל תתרשמו מאיזה סקר מזדמן. הוא לא אומר כלום. גם אחרי ה"התרסקות" התיאורטית, עדיין יש לו יותר מנדטים מאלה שניבאו לו הסקרים ערב אחד לפני הבחירות.
הוא לא הולך לשום מקום. ובסיבוב הבא הוא יחזור עם הרבה יותר כוח והשפעה.
תגזרו ותשמרו. ואל תגידו שלא הוזהרתם.
[related-posts title="מאמרים נוספים מאת טובי פולק"]
קורינה הסופרת
11 באוגוסט 2013 @ 0:41
השאלה המטרידה אינה אם לפיד ימשיך להבעיר כאן רוב רוגז ומרירות או אהבה ללא מצרים אלא איך במונוקולטורה שבה כל מה שחדש הוא טוב ועדיף, איך באינתרבות כזו ניתן לבדל מפלגה מדגם חדש של טאבלט או טלפון סלולארי ניידים אף הם מן האצבע המפזזת אל פח האשפה. בטרם נתנמסר/נימסר לבינה הדיגיטלית.
אלי
9 באוגוסט 2013 @ 21:55
גם שר החינוך שלו הוא שחצן שחושב שיודע הכול יותר טוב מכולם. מנהל בית ספר פחות מבינוני שנתנו לו צעצוע חדש והוא משתולל ועושה שטויות כל הזמן. גם שוכח לסתום את הפה. את הנזקים של החינוך הגרוע שהוא מייצר נראה כשהוא כבר לא יהיה שם ויימצא עסוק מדשן אחר.
גם שר הרווחה, מתנהג בגסות לצמרת המשרד שלו תוך התנשאות חסרת מעצורים והשתלחות בעובדים מסורים.
אכן מפלגה של גונבי דעת חסרי אחריות. הלוואי שיהיו בחירות בקרוב – להעיף את החבורה הזו לכל הרוחות!
רונית יער
8 באוגוסט 2013 @ 18:54
טובי, ללפיד אכן יש תוכניות ארוכות טווח ולך את דעתך אבל גם לנו יש מה לומר…תתפלא…אתה קצת מוריד מהקרדיט המגיע לנו…אם להודות…די מקומם
לפיד חי בסרט וכל יום הוא מוסיף לו עוד סצנה, האחרונה היתה סצנת פעלולנות בנהיגת לילה…האיש פשוט לא מבין איפה הוא חי ולדעתי ככל שישקע כך התנהלותו תחמיר כי מי שיש לו שכל יש לו, ומי שאין לו…פשוט אין לו…
אדי סער
8 באוגוסט 2013 @ 17:04
אני לא אוהב את לפיד. בלשון המעטה. לא את לפיד האדם ולא את לפיד הפוליטיקאי. אני סבור שהוא חלול ורדוד (יש הוכחות!), שחצן ומלא בעצמו. אני סבור שהוא גנב את המחאה בצורה צינית, שהוא מסובב את התמימים/הפתאים (בחר את הנכון) בכחש. אין לו השקפת עולם. יש לו התנהלות. יש לו פוליטיקה של שנאה והסתה (חרדים, ערבים). הוא אופורטוניסט ופופוליסט זול,גרפומן ופלגיטור (מעתיק בלי בושה מקישון ומהאינטרנט)הוא רודן כלפי ח"כיו ועושה דבריהם הכנוע של אנשי הסתרים שלו (קוברינסקי כבר אמרנו?) וזה רק שמץ ממעלותיו וסגולותיו של האיש הזה. יחד עם זאת אני די מסכים, לצערי הרב עם הכותב. אכן, רבים לועגים לו (ובצדק), רבים אומרים שהוא אכזב אותם (גם בצדק), אחרים התפכחו וגם חבורת האופורטוניסטים ו/או התימהוניים ו/או כאלה שסתם נקלעו למקום, שהם קבוצת הח"כים שלו, לא מוספים לו ולמפלגתו, אבל עם זאת מספר הפתאים, התמימים ושהששים להיות מובלים באף (שחלקם התבטא גם כאן) מספיק גדול, למרבה הצער, לתת לו קדנציה נוספת. הוא לא ייעלם, בטח לא בקדנציה הבאה גם אם כוחו יקטן. אבל אל לנו לאבד תקווה זה אולי יקרה בקדנציה שלאחריה. זה קרה גם לאחרים(יגאל ידין, רפול ואבא שלו אם להזכיר דוגמאות ספורות) וזה יקרה – אני מקווה – גם לו.
יהודה
7 באוגוסט 2013 @ 22:31
לא פשוט לשכוח שנים בהם הסכמנו עם טוריו בעיתון. אבל עם הזמן אנשים ישכחו שזה היה הדבר הראשון שקראו בעיתוני סוף השבוע. מעשיו והתבטאויותיו יגרמו לנפילתו.
אזרח מודאגכ
7 באוגוסט 2013 @ 10:08
יותר מדי קרדיט לליצן, מה שהוא עדין לא למד, בייבי כבר שכח מזמן.
מה שכן בוואקום המנהיגותי של הדור ההמשך יתכן והוא אכן עוד ימצא את עצמו בעמדות כוח כאלה ואחרות, זה מעיד יותר על חולשת האלטרניבות מאשר על יכולת אישית.
יוריק קרמר
6 באוגוסט 2013 @ 22:45
טובי, מוקדם מדי להעריך אם ללפיד יש עתיד או לא. גם אביו היה מצליחן פוליטי לשתי קדנציות (מהן אחת מוצלחת מאד) ואחר כך קרס. ללפיד יש יתרונות על אביו, אבל הבוחר הישראלי הצפונבוני איננו צמוד לנבחריו והבוחר המרכזי בוודאי ובוודאי. גם בוחרי הליכוד החלו לפזול לצדדים וחדלו לשמור אמונים.
אינני בא להעריך כאן את פעילותו הפוליטית של יאיר לפיד, אלא לציין שמוקדם להעריך מה יהיה.
טובי, המשיך בפרויקט שהתחלת בו – מגפון.
שרון
6 באוגוסט 2013 @ 22:44
כמה זמן אפשר להחזיק אנשים אינטליגנטים (חלק מאנשי מפלגתו) במשטר פשיסטי?
נמרוד נוי
6 באוגוסט 2013 @ 18:44
כמי שהיה פעיל מן השורה במפלגת קדימה – ששימשה עבורו מעבדה ומשל וסמל למערכת הפוליטית כולה בישראל וכתב על כך ספר בשם "לקראת פרדיגמה חדשה" – וכמי שחזה את התרסקותה הקולוסלית, אני בהחלט יכול לומר כאן בוודאות רבה כי הסיפור עם יאיר לפיד ויש עתיד יסתיים באותו אופן. במציאות העגומה של חיינו הציבוריים ובתופעה הקשה הזו המכונה בשם 'חולשת המערכת הפוליטית בישראל', רק במצב זה היה יכול טיפוס כמו יאיר לפיד לעלות לגדולה. זה מצב בו אנו כמחפשי גאולה נצחיים נאחז בכל מה שנדמה ואולי ויתכן ואפשרי ואולי הוא הדבר. הלפיד הזה ותנועתו נשענים על תשתית רעועה שתקרוס במהרה, והוא לא יהיה ראש ממשלה בישראל חד משמעית.
רלי
6 באוגוסט 2013 @ 18:12
לא בטוח בכלל שלפיד ישמור על כוחו גם אחרי הבחירות הבאות. ההצבעה ל"יש עתיד" הייתה הצבעת ברירת מחדל. בעיני רבים הוא נתפס כסוג של משיח כי לא אמר כלו,. כי הוא חדש, כי הוא יפה, כי הוא פרזנטור. אבל ברגע שלפיד הפך את עצמו מברירת מחדל למחדל גם דפוס ההצבעה ישתנה בהתאם. אלא אם עד הבחירות הבאות הוא יצליח לתקן ולהביא השגים.
אם לא, הוא ייהפך להערת שוליים עוד יותר מהר מאבא שלו וההמונים יעברו לדבר הרענן הבא.
ניע
6 באוגוסט 2013 @ 15:24
לא התאכזבתי מלפיד.
קורינה הסופרת
11 באוגוסט 2013 @ 0:29
גם אני לא התאכזבתי, כי לא היו לי ציפיות. הוכחה? לא הצבעתי למה שמגיב נבון לפניי מכנה יפה כ'פאטה מורגאנה'.
זמבלה
6 באוגוסט 2013 @ 13:47
דיסוננס קוגניטיבי (לאון פסטינגר)
לרוב המכריע של בני האדם קשה להודות בפני עצמם ולהכיר בכך שעשו החלטה מטופשת – ולפיכך יעשו הכל, כולל עיוות המציאות, כדי להצדיק דווקא את ההחלטה המטופשת. זוהי הסיבה לכך ש"צבאותיו" הנאמנים של הלפיד עדיין כה נאמנים לו, וצודק מר פולק, הם ימשיכו להיות נאמנים ולתמוך בו עוד זמן ארוך.
ולמר פולק עצמו – אתה כותב יפה מר פולק, ולעניין – אבל ארוך מדי. אין כוח ואין פנאי לקרוא מאמרים לכ כך ארוכים ומתפייטים. אנא נסה לתמצת. תודה
[email protected]
אבי
6 באוגוסט 2013 @ 13:14
חסרה לך במשוואה רק עובדה אחת. הציבור החילוני השבע שמצביע בכל מערכת בחירות למפלגה חדשה ואופנתית, הוא ציבור שמתאכזב בקלילות. מסיבה זו הוא נוטה לחפש מיד משהו חדש, מרענן ואטרקטיבי….עד האכזבה הבאה
שפתי כהן-יגאל כהן
6 באוגוסט 2013 @ 12:49
לא הבנתם את כוונת המאמר.
התפקיד של הנביא לא להגיד את העתיד, אלא לשנות אותו, ראו מקרה יונה ונינווה ויונה בסוף "טעה" שהרי נינווה לא נחרבה, טעה אבל ניצח.
הנביא יונה בומבה של נביא.
והדבר ברור למבינים.
יותם
6 באוגוסט 2013 @ 10:03
כמו כל מפלגות המרכז (המקבילה הישראלית לפאטה מורגנה) לפניו, גם הוא ייעלם תוך זמן לא רב. כל החיצוניות והתוכניות וצבא המאמינים והכת והשורות לא קשורים. יאיר לפיד נבחר לאכלס את המשבצת הבלתי אפשרית – משיח, מציל, האיש שיתקן הכול בזבנג וגמרנו.
אי אפשר לתקן הכול בזבנג וגמרנו, ולכן קהל מצביעיו יתייאש ממנו ויעבור להבטחה הלבנה הבאה.
בני תבורי
6 באוגוסט 2013 @ 9:32
ובשלוש מילים: צודק, צודק, צודק. מרביתו של העם היושב בציון לא גוזר את החלטתו מפרסומי רשתות חברתיות. הם מעדיפים ראש ממשלה עם קול עבה, מבט קשוח, כושר ביטוי ציני ומנותק מהמציאות ויכולת הפעלת קסמים על אוכלוסיות מנותקות כמו חברי בית הנבחרים במדינה אחרת. הג'ל של יאיר רק יוסיף לו.
צבי זינגר
6 באוגוסט 2013 @ 8:33
המסקנה הבלתי נמנעת מהמאמר הזה היא להרים דגל לבן ולהסגיר את המדינה בידיו של לפיד. זוהי מסקנה שהדעת אינה סובלת וזוהי, בעיקר, מסקנה שאינה מתבקשת. לפיד הוא לא אלוהים, לא סגן אלוהים ואפילו לא אדמו"ר. אין בו שום תכונה מיסטית. הוא לא פיצח כלום בעצמו. לכל היותר ירש את זה מאביו. והעיקר: הוא בסך הכל – ושלי יחימוביץ' הגדירה זאת נכון – פרזנטור. ובמקרה הזה הוא הפרזנטור של נתניהו.
לפיד הוא לכל היותר אהוד ברק לעניים. משקלו הסגולי של אינו מגיע לקרסוליו של אהוד ברק, שבכל זאת הביא אתו לפוליטיקה קצת יותר מניסיון של מנחה תכניות בטלוויזיה. אבל לפיד למד כנראה בשקדנות מברק, כיצד להשניא את עצמו על הציבור ובעיקר על בוחריו במהירות שיא. כמו ברק הוא הפנה עורף לבוחריו, ביום שלמחרת הבחירות. ברק עשה זאת כשבליל הניצחון לא שעה לקריאות הבוחרים שתבעו ממנו "רק לא ש"ס" ועשה ההיפך מהאג'נדה האזרחית שהבטיח. בוחריו לא שכחו לו את זה. לפיד עשה זאת מהמקפצה, כשהפנה עורף ל"אחיו העבדים" – ועשה בדיוק ההיפך ממה שהבטיח להם. בוחריו לא ישכחו לו את זה ולכן, סופו יהיה כסופו של ברק – ואם זה ייקח שתי קדנציות ולא אחת, SO BE IT.
הוסף לזה את העובדה שכל המפלגות מסוגה של "יש עתיד" נמחקו מהמפה הפוליטית תוך שתי קדנציות לכל היותר. גם כאשר בראש המפלגות האלה עמדו דמויות מיתולוגיות כיגאל ידין (ד"ש) או אמנון ליפקין שחק ואיציק מרדכי (מפלגת המרכז) – הן לא שרדו. הגדילה מכולם לעשות מפלגתו של טומי לפיד ז"ל – שבניגוד לבנו, הייתה בו מנהיגות אמיתית ולא חלולה. ובכל זאת מפלגתו נמחקה באבחת חרב מ-17 מנדטים לאפס אחד גדול.
אין ללפיד שם תכונה אלוהית ובניגוד למה שנאמר כאן – רוב בוחריו הם לא מטומטמים ולא אידיוטים. הבעיה כולה נעוצה במידה שבה מפלגות כמו העבודה, מרצ ואפילו התנועה יוכלו להציב אלטרנטיבה מול לפיד, בתחום הכלכלה, החברה, החוץ והביטחון – וגם בתחום של האג'נדה האזרחית של דת ומדינה. אני חושב שזה אפשרי ויותר מכך – ובתנאי שלא נניף דגל לבן.
זיו טרנר
6 באוגוסט 2013 @ 9:51
בול פגיעה
קורינה הסופרת
11 באוגוסט 2013 @ 0:25
אמת דיברת. וגם טובי, רק שהוא, חוששתני, בחר בשיטת ביבי: הפחד הוא המשכנע. לא מדוייק, טובי כי לעת פחד יש הקופאים על מקומם.
זיו טרנר
6 באוגוסט 2013 @ 0:35
אתה מדבר מהייאוש והפסימיות, אבל זה רק כי אין מועמד אטרקטיבי אחר למפלגת מרכז כלשהי או לשמאל. כשיהיה (אם, ולא נראה לי שיהיה), הוא ייעלם.
ירושלמי
6 באוגוסט 2013 @ 0:33
בניטו מוסוליני הישראלי, במבטא צברי.
בועז
5 באוגוסט 2013 @ 23:34
מפחיד
רונן
5 באוגוסט 2013 @ 23:08
צודק לחלוטין.
יש לשמאל שנאה עזה ליאיר לפיד כי הוא ציוני ולא פועל לפי הרצון שלהם.
אני הצבעתי בשבילו ואם היו בחירות היום גם הייתי מצביע בשבילו.
אני מעריך את זה שאדם שהיה מסודר מבחינת עבודה ושכר ויתר על המעמד שלו והלך לפוליטיקה כדי לשנות.
בינתיים הכיוון נכון.
ארבם
9 באוגוסט 2013 @ 5:53
תחשוב שנייה – מה נראה לך יותר סביר – שיאיר היקר יצא מהסיבוב הזה שלו בפולטיקיה עם פחות כסף או יותר?