Skip to content

הפוך אובמה הפוך

כבר עשרות שנים נוהגים לומר על המנהיגים הפלסטינים, שהללו לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות. אולם בארבע השנים האחרונות, דומה שדווקא ממשל אובמה ראוי להגדרה זו, בשל צעידתו העקבית מכישלון לכישלון באזורנו תוך הפגנת בורות מדאיגה בהלכותיו. מתי האמריקאים יפנימו סוף סוף שתארים מאוניברסיטאות יוקרה אינם בהכרח ערובה להבנת המנטליות בשכונה המסובכת שלנו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
החיבוק שקדם לנעיצת הסכין בגבו של מוברק (צילום: מוחמד ג'עפרי)
החיבוק שקדם לנעיצת הסכין בגבו של מוברק (צילום: מוחמד ג'עפרי)

בחודש יוני 2009 נשא אובמה את נאומו החשוב באוניברסיטת קהיר, נאום שלתפישתו היה אמור לסמל את שינוי גישת הממשל האמריקאי החדש, ואת הפיוס עם העולם הערבי והמוסלמי. בדיעבד נשאלת השאלה היכן היו אז יועצי הנשיא, שלא טרחו ליידעו שגורמי ג'יהאד ומוסלמים אחרים, יפרשו את נאומו כאקט ברור של התרפסות וחולשה.

מדוע אותם מומחים, "מזרחנים בסנט," לא עדכנו  את הנשיא אובמה בנפתוליו ועקמומיותו  הייחודית של "השכל הישר" במזרח התיכון. מדוע לא מנעו מהנשיא להתרפס בפני אלו שרואים בעולם החופשי ובציוויליזציה כופרים שיש לנהל נגדם מלחמת דת, מלחמת חורמה.

בעקביות מוזרה המשיך הממשל לשגות, לרבות בזוטות כביכול, אולם במזה"ת גם לזוטות יש לעיתים פוטנציאל נפיץ. כך למשל קיבלו אותם גורמים אסלאמיים חיזוק לעמדתם בדבר הרפיסות האמריקאית, כאשר הנשיא אובמה הרכין את ראשו (ממש) בפני מלך סעודיה במהלך פגישתם. הסכמת הנשיא אובמה להקמת מסגד ענקי בקרבת "גראונד זירו", התפרשה גם היא ע"י אותם גורמים כאות של חולשה וכניעה. גם הופעתה של שרת החוץ לשעבר הילרי קלינטון בקהיר כשלראשה כיסוי ראש דמוי רעלה, היוותה אף היא על פי אותה תפיסה, סימן להתבטלות וחולשה אמריקאית פומבית.

כל אלו היו למעשה רק ראשיתה של מסכת הטעויות והאכזבות שעוד נכונו לממשל אובמה במזה"ת. הנשיא אובמה מיהר לאמץ אל ליבו את הנשיא הטורקי טייפ ארדואן. הוא ראה בו נשיאה של מעצמה אזורית שאמורה לסייע לחסום את ההתפשטות השיעית. בפועל קרה ההפך הגמור: ארדואן חבר למדינות ציר הרשע, הרבה בכל הזדמנות להתקוטט עם ישראל ועסק בצייד עיתונאים ובהשתתת דיקטטורה שתקרב אותו לחלומו הגדול. לעמוד בראשה  של אימפריה עות'מנית החדשה.

לאלה קדם כזכור "מבצע חופש לעיראק" שנועד בעיניים אמריקאיות, להביא את הדמוקרטיה המערבית במיטבה לעם העיראקי המסוכסך והמפוצל. את תוצאת מלחמת הדתות והמציאות היום יומית העגומה של מכוניות תופת, מכירים כבר בעולם כולו, ופתרון לא נראה באופק. בשל אותן טעויות בסיסיות בהבנת האזור ההפכפך הזה היססו האמריקאים מלתמוך בפועל ביחידות המורדים בנשיא אסד, ואף הצהרותיהם בנושא היו ועודן מגומגמות ומהוססות. גם הקווים האדומים שהציבו האמריקאים בפני הנשיא אסד וצבאו נחצו ונרמסו ברגל גסה, ללא כל תגובה או מענה אופרטיבי.

ממשל אובמה בחר לסייע, שוב בשם הדמוקרטיה כביכול, לגורמים אסלמיים שלחמו והצליחו להפיל דיקטטורות במצרים, תוניסיה, לוב ובתימן. לאחר רצח שגריר ארה"ב בלוב, היתה זו הגב' הילרי קלינטון שדבריה שיקפו באופן כל כך מפורש ומעורר גיחוך את הנאיביות וחוסר ההבנה של הממשל האמריקאי את המתרחש באזורינו. "איך יתכן," קוננה הגב' קלינטון, "שזה קרה במדינה שאנחנו עזרנו לשחרר אותה." סביר להניח שגם הפעם לא היה מי שילחש באוזנה של שרת החוץ, שאלו שקיבלו את הסיוע בלוב רואים בו בעצם אקט של פלישת תרבות זרה, שנואה ומשחיתה למדינתם.

בגדולה והחשובה שבמדינות ערב, מצרים שלאחר נטישת הנשיא מובארק בידי אובמה, שוב מגלים האמריקאים גם בימים אלו חוסר הבנה למתרחש סביבם, כשהם מנסים לתמוך באחים המוסלמים ובנשיאם המודח מורסי, שהרי זה נבחר בבחירות דמוקרטיות.

אין ספק שהתנהגות רופסת עקבית זו עודדה לא במעט אף את האיראנים להמשיך לנקוט תרגילי חמקנות ומשיכת זמן בנושא תכנית הגרעין. גם צפון קוריאה הרשתה לעצמה לנקוט לאחרונה מהלכים כמותם לא העזה לנקוט מול ממשלים אמריקאים קודמים. סביר להניח שהביטחון העצמי הצפון קוריאני הלך והתעצם ככל שתכפו ורבו כישלונות ממשל אובמה באזורי משבר אחרים בעולם.

השבוע היה זה דווקא דימיטרי מדבדב, ראש ממשלת רוסיה בעבר, שהיטיב לנסח את ההתנהלות האמריקאית המביכה במזה"ת . מדבדב דימה את ההתנהגות האמריקאית לאותו פיל בחנות חרסינה. הם נדחפים פנימה המשיך ואמר, הורסים ומחריבים הכול ולא יודעים איך להמשיך  אחר כך. בהמשך חלק מדבדב "מחמאות" גם למומחים/יועצים במערב, המתווים את המדיניות השגויה למנהיגיהם.

ואם כבר ברוסיה עסקינן, הרי שבניגוד לארה"ב והאיחוד האירופאי, רוסיה  היתה למעשה המעצמה היחידה בעולם שיצאה נגד הקיצונים האסלמיים וקראה נכונה את המצב לאשורו. רוסיה בהחלט עשויה אף להפיק תועלת מכישלונות הממשל האמריקאי.

לא יהיה זה חלום באספמיא אם נחזה בעתיד הקרוב בנשיא פוטין מבקר במצרים ומעניק חיבוק חם לגנרל א-סיסי שכבר מתלונן בפרהסיה על ההתייחסות האמריקאית אליו. מי יודע, אולי אף ישובו שתי המדינות ארבע עשורים לאחור, ורוסיה תחזור להיות ספקית נשק עיקרית לצבא מצרים. אם כך יתרחש, תהיה זו סטירת לחי הגונה בפרצופה של ארה"ב, התומכת צבאית וכלכלית מזה שנים רבות במצרים.

בינתיים ממשיכה המדיניות האמריקאית המבולבלת לפסוח על שתי הסעיפים, ולהכשיר את שני השרצים. מן העבר האחד את המהפכה הצבאית "שהצילה את הדמוקרטיה"  ומהשני לבוא בדברים עם תנועת האחים המוסלמים שניצחה באופן דמוקרטי. מבולבלים? כן גם האמריקאים מבולבלים קשות.

אם יתממש רצון ממשל אובמה ובמצרים יערכו בהקדם בחירות, לא מן הנמנע שבבחירות אלו למרבה האבסורד, שוב יזכו האחים המוסלמים והסלפים, אלו שהאמריקאים הם הם שנואי נפשם.

דודי (דוד) ירון, סופר ומרצה, סא"ל מיל' בחיל האוויר. מחבר רומנים צבאיים עתידיים. בימים אלה יצא לאור ספרו החמישי "העם האיראני מעניק בזאת", רומן מתח אקטואלי העוסק בפעולה התקפית איראנית בלב לונדון.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן