בנימין נתניהו, שיא החוצפה

לגולדה היה "מטבח". לנתניהו אין כלום. הוא לא מתייעץ עם איש. הוא מודיע על החלטותיו, וזהו. איש בודד זה, שאין לו יועצים, מומחים או אנשי-אמון, נקרא להחליט לבדו על גורל ישראל בדורות הבאים. מצב זה לא היה כה מסוכן, אילו היה שארל דה-גול. למרבה הצער, הוא לא

בנימין נתניהו, שיא החוצפה

לגולדה היה "מטבח". לנתניהו אין כלום. הוא לא מתייעץ עם איש. הוא מודיע על החלטותיו, וזהו. איש בודד זה, שאין לו יועצים, מומחים או אנשי-אמון, נקרא להחליט לבדו על גורל ישראל בדורות הבאים. מצב זה לא היה כה מסוכן, אילו היה שארל דה-גול. למרבה הצער, הוא לא

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)
אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

אני לא יודע אם ב"ספר השיאים של גינס" יש מדור מיוחד לחוצפה. אם אין, חבל. כדאי שיהיה. זוהי התחרות האחת שבה יכולנו לזכות במדליות זהב.

הראשונה הייתה מגיעה לבנימין נתניהו.

ערב סיבוב-השיחות הרציני הראשון בין ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית עשה נתניהו שני מעשים מעניינים: האחד, הוא הכריז על שורה שלמה של תוכניות בנייה בהתנחלויות, והשני, הוא האשים את הפלסטינים בהסתה נוראה נגד ישראל.

אקח תחילה את תנופת הבנייה בהתנחלויות. הדיפלומטים הישראליים אמרו לקרי, וכל כלי-התקשורת שלנו חזרו על כך, שלנתניהו המסכן לא הייתה ברירה. ג'ון קרי הכריח אותו לשחרר 104 אסירים פלסטיניים כ"צעד בונה-אמון". אחרי ויתור אדיר כזה היה עליו לפייס את עמיתיו הקיצוניים בליכוד ובממשלה. אלף יחידות-דיור חדשות בשטחים הכבושים (ובכללם ירושלים המזרחית) הן הפיצוי המינימלי.

הסכמת הממשלה לשחרור האסירים גרמה למהומת אלוהים. כל העיתונים וחדשות הטלוויזיה היו שטופים בדם – הדם שעל ידי הרוצחים הפלסטיניים (הייתה חובה קדושה לקרוא להם "רוצחים". לא "לוחמים", לא פעילים", אפילו לא "מחבלים". "רוצחים", וזהו זה).

כל האסירים האמורים להשתחרר הורשעו לפני חתימת הסכם אוסלו. משמע, הם ישבו בכלא לפחות 20 שנה. האפשרות שיחזרו ויהרגו ישראלים שואפת לאפס.

כמה ממשפחות הקורבנות ערכו הפגנות סוערות, עם ידיים צבועות באדום ודגלים מרוחים בדם. כלי-התקשורת התחרו זה בזה בפרסום אמהות בוכיות (כתבי הטלוויזיה מתים על נשים בוכות) המנפנפות בתצלומי יקיריהן ומתארות תיאורים מקפיאי-דם של הפיגועים שבהם נספו.

חייל בודד אחד שווה פי עשרה יותר מכל סיכויי השלום

אל נשכח שלא מזמן הסכים נתניהו לשחרר יותר מאלף אסירים תמורת שחרורו של חייל אחד, גלעד שליט. משמע שחייל בודד אחד שווה פי עשרה יותר מכל סיכויי השלום.

אופן שחרור 26 האסירים הראשונים היה גרוטסקי. נתניהו רצה למנוע בכל מחיר את פרסום התמונות של קבלת  פניהם על-ידי משפחותיהם בעיתוני הבוקר. לכן בוצע שחרור האסירים אחרי חצות. זה מזכיר את הפסוק מקינת דויד על מות שאול בקרב עם הפלשתים: "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים!"

האם כל זה מעיד על אווירה של התפייסות ערב שיחות השלום? חכו, יש עוד.

ביום שבו הכריזו על הבנייה החדשה בהתנחלויות שיגר נתניהו לג'ון קרי מחאה זועמת על ההסתה הפרועה המתמשכת נגד ישראל. הפתשגן הזה היה עשוי לעניין את הבוחנים של פרס גינס לחוצפה.

הראיה העיקרית לצביעותו של אבו-מאזן, שהובאה במכתבו של נתניהו, היא נאום של פקיד פלסטיני זוטר, שקרא להקמת מדינה פלסטינית "מראש-הנקרה עד אילת". זה כולל את כל שטחה של מדינת ישראל. חוץ מזה, בתחרות כדורגל ברמאללה נשמעו קריאות נגד ישראל.

נורא, פשוט נורא! על קרי היה לקפוץ מכיסאו מרוב זעם! אלא שכמעט כל ראשי הליכוד מכריזים השכם והערב שכל הארץ שייכת לעם ישראל, ונפתלי בנט, עמוד-התווך של הקואליציה, הכריז זה עתה שהפלסטינים "יכולים לשכוח" ממדינה פלסטינית.

שלא לדבר על אדם בשם דניאל סימן, המנכ"ל לשעבר של משרד ההסברה. עם פירוק משרד זה צורף סימן ללשכת נתניהו. הוטל עליו לנהל את ההסברה הישראלית באינטרנט. השבוע פרסם בפייסבוק שלו קריאה לראש המשלחת הפלסטינית "ללכת ולזיין את עצמו". לכנסייה הסקוטית, שקיבלה זה עתה החלטה תיאולוגית האומרת שאין ליהודים זכות מיוחדת על ארץ ישראל, הוא כתב ש"אנחנו לא שמים זין על מה שתגידו".

הגאון הזה ליחסי ציבור מקים עתה רשת חשאית של סטודנטים, שיקבלו שכר תמורת פעילות ברוכה: להציף את הרשתות החברתיות בחומר התעמולה של משרד ראש הממשלה.

ואשר לאוהדי כדורגל – במשחקי קבוצת בית"ר, תנועת הנוער של הליכוד, הקריאה "מוות לערבים" הפכה מזמן לשיגרה.

אז למי מצלצלים הפעמונים? לא לשלום, כנראה.

אין לו אמון באיש, ולאיש בסביבתו אין אמון בו

בנימין נתניהו (צילמה: ציפי מנשה)
מה הוא רוצה באמת? בנימין נתניהו (צילמה: ציפי מנשה)

אחת הבעיות היא שאיש אינו יודע מה רוצה נתניהו באמת. אולי גם הוא עצמו לא יודע.

ראש-הממשלה הוא עכשיו האיש הבודד ביותר במדינה. אין לו ידידים. אין לו אמון באיש, ולאיש בסביבתו אין אמון בו.

עמיתיו בהנהגת הליכוד בזים לו בגלוי, ורואים בו איש בלי עקרונות ובלי עמוד שדרה, הנכנע לכל לחץ. נראה שזו הייתה גם דעתו של אביו המנוח, שאמר פעם שבנימין מתאים מאוד לתפקיד שר החוץ, אך בהחלט לא לתפקיד ראש הממשלה.

בממשלה הוא לבד. לראשי ממשלה קודמים הייתה תמיד קבוצה מצומצמת של שרים שעימם יכלו להתייעץ. לגולדה מאיר היה "מטבח". לנתניהו אין כלום. הוא לא מתייעץ עם איש. הוא מודיע על החלטותיו, וזהו זה.

בתקופות-הכהונה הקודמות שלו היו עוד מספר אנשי-אמון בלשכתו. לא עוד. הם גורשו, זה אחר זה, בידי שרהל'ה.

על כן, כפי שהזכיר לנו השבוע אחד הפרשנים, איש בודד זה, שאין לו יועצים, מומחים או אנשי-אמון, נקרא להחליט לבדו על גורל ישראל בדורות הבאים.

מצב זה לא היה כל כך מסוכן, אילו היה נתניהו שארל דה-גול. למרבה הצער, הוא לא.

שארל דה-גול במלחמת העולם השנייה

דה-גול היה אחת הדמויות הגדולות של המאה ה-20. איש קר, מנוכר, מתנשא, ששאר גדולי העולם תיעבו אותו. גנרל לאומני זה, איש הימין הקיצוני, קיבל את ההחלטה ההיסטורית לוותר על אלג'יריה, ארץ ענקית, גדולה פי ארבעה בשטחה מצרפת עצמה.

יש לזכור שאלג'יריה לא הייתה מושבה, וגם לא שטח כבוש. באופן רשמי היא הייתה חלק מצרפת עצמה, מחוז ממחוזותיה. צרפת שלטה בה במשך יותר ממאה שנה. יותר ממיליון מתנחלים ראו בה את מולדתם. ובכל זאת קיבל דה-גול לבדו את ההחלטה לוותר עליה, תוך סיכון חייו.

מאז, אנשי שמאל ישראליים נכספים ל"דה-גול ישראלי", שיעשה את העבודה במקומם, בבחינת "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים". ה"אחרים" הם, כנראה, לא-צדיקים.

יש, כמובן, הבדל חשוב אחד. דה-גול נתמך על-ידי אילי-ההון הצרפתיים. קפיטליסטים מפוכחים אלה ראו בעיניים כלות איך גרמניה משתלטת על השוק האירופי המתאחד, בעוד שצרפת מבזבזת את משאביה על מלחמה קולוניאלית חסרת תועלת וחסרת תוחלת. הם רצו להיפטר ממנה במהירות האפשרית, ודה-גול היה האיש שלהם.

נתניהו קרוב לטייקונים כמו שהיה דה-גול. אבל לטייקונים שלנו אין עניין בשלום. יחסם עשוי להשתנות רק אם הדה-לגיטימציה של ישראל תפגע בעסקיהם.

בהקשר זה החרם על מוצרי ההתנחלויות, שהטיל האיחוד האירופי, עשוי להיות אות לבאות.

אגב, בג"ץ דחה עד לפברואר הבא את הדיון בעתירה שהגישו תנועת "גוש שלום", ואני אישית נגד החוק המעניש את המצדדים בחרם על מוצרי ההתנחלויות. נראה שבית המשפט חושש לגעת בתפוח-אדמה לוהט זה, אבל הוא העניק לנו מחמאה גדולה: התיק של "אורי אבנרי נ' הכנסת" (כפי שהוא נקרא רשמית) יידון בפני הרכב מלא של תשעה שופטים עליונים!

דה-גול יכול להירגע בשמיים. לפי שעה אין לו מתחרה

אז האם "תהליך השלום" רציני? מה רוצה נתניהו?

האם נתניהו רוצה להיכנס לספרי ההיסטוריה כ"דה-גול הישראלי", המנהיג החכם ששם קץ לסכסוך בן 120 שנה והבטיח את עתיד ישראל?

או שנתניהו הוא בסך הכול עוד עסקן ערמומי הנוקט טכסיסים כדי להימנע מהתנגשות חזיתית עם ארצות הברית וכדי לעצור את הדה-לגיטימציה של ישראל לפחות לזמן מה?

כפי שזה נראה עכשיו, דה-גול יכול להירגע בשמיים. לפי שעה אין לו מתחרה.

כרגע אין אפילו סימן קלוש ביותר לשאיפה לשלום. להפך. "תהליך השלום" משמש לממשלה כמסך עשן, שמאחוריו עובדים הדחפורים במלוא המרץ.

הממשלה מגנה את החרם האירופי על ההתנחלויות מפני שהוא "מזיק לתהליך השלום". היא דוחה את הדרישה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות מפני שזו "תפריע לתהליך השלום". ההשקעה של מאות מיליונים בהתנחלויות המבודדות, שבכל הסכם-שלום אפשרי יהיה צורך לפנותן, עוזרת, כנראה, לשלום.

אז האם יש תקווה? אפשר רק לצטט מחדש את הפתגם היידישי: "כשאלוהים רוצה, גם מטאטא יורה!"

[related-posts title="מאמרים נוספים"]

9 Comments

  1. רפונזל
    24 באוגוסט 2013 @ 13:58

    אכן אורי, כל מילה בסלע.
    על מצבתו של הפוחלץ נתניהו יירשם: האיש שסתם את הגולל על המדינה הציונית

  2. רונית יער
    24 באוגוסט 2013 @ 9:37

    מאמר חצוף של שמאלני זקן שכבר לא בעניינים….. נמאס כבר מכל ההשמצות על נתניהו שכן מתייעץ ועם אנשים רציניים בניגוד לאבנרי ולשכמותו. תגידו תודה שהוא מוכן לעמוד בראש עדר כמוכם כשלכם אין שום מועמד אחר שניתן לסמוך עליו במיוחד בימים טרופים אלה. די עם השמלאניות הקיצונית הזאת שרק מכה בקישקושיה!

  3. איציק
    24 באוגוסט 2013 @ 7:29

    לאורי אבנרי שלום :
    קראתי את דבריך שהובאו כאן , דעותי הן לא דעותיך , גילי גם לא גילך .
    ברם לדעתי יש במאמר שכתבת הרבה מן האמת המרה על מי שמכהן כיום כרוה"מ .
    זה שרוה"מ לא מנהיג – כולם ואפילו אנשי הימין הקיצוני מבינים , זה שאין בו טיפת יושרה גם זאת מבינים
    אבל אתה בוכה ומקונן כי קוראים לרוצחי יהודים בשם האמיתי שלהם ?
    הרי אתה אורי אבנרי לחמת לשחרר את פיסת האדמה הזאת למען תהייה לנו מדינה עצמאית , דבר אשר מי שאתה קורא להם חברים לא היו מוכנים לקבל זאת אז ב-48 , לא מוכנים לקבל זאת גם היום ולא בעתיד הנראה לעיין .

    נכון מר אבנרי , שלום עושים עם אויבים , אבל כאן לא מדובר באויב בלבד אלא במישהו אשר רוצה להרוג ולטבוח בנו כמטיב המסורת שנעלמה בשנות ה-40 במאה שעברה , מר אבנרי אתה הרי מכיר ממרום גילך המופלג את אותן זוועות ומה רצו גדודי האיסלם של המופתי הירושלמי לעשות בנו באם הנאצים לא היו נעצרים בעל אלמיין .

    אז מר אבנרי חשוב גם על עתיד העם והמדינה הזאת כאשר אתה חובר לאויב המר הרוצה להכחידנו .
    חבל כי קילקלת מאמר טוב עם אותו נושא רע .

  4. אייל
    23 באוגוסט 2013 @ 16:24

    לכב' אורי אבנרי – כמה תיקונים.
    1. אתה משווה את החלטתה של צרפת לספח את אלג'יריה, שביבשת אפריקה, גם אם זה קרה אפילו לפי דבריך כ 100 שנה קודם – לחזרתם של היהודים לארצם מולדתם – ארץ ישראל ??!! כולל חלקי ערש מולדתם – יהודה ושומרון ?? נו באמת ?? עד כמה אתה מחשיב את קוראיך לכסילים ? לא יפה !
    צרפת סיפחה ארץ לא לה לרפובליקה הצרפתית, באקט קולוניאליסטי מובהק ( בטוחני שגם אתה תסכים איתי על כך – הלא רודף צדק הינך , הלא כך ?). הרי אוכלוסייתה של אלג'יריה בעת הסיפוח היתה מורכבת מרוב ערבי וברברי, ומיעוט קטן של צרפתים…וממתי באמת היתה אלג'יריה במגרב הצפון אפריקאי – באמת חלק מצרפת ?! כך שכאשר התגברו פעולות ההתנגדות של הרוב הערבי נגד המתיישבים הצרפתים הקולוניאלים האירופים באדמת אלגי'יריה, העדיף דה גול להוציא את צבאו ואזרחי צרפת האמיתיים – חזרה לצרפת – ארצם האמיתית. באקט הגיוני ולא תבוסתני.
    2. בקשר " להתנחלויות המבודדות" – אתה חייב להודות שכל התיישבות ביהודה ושומרון החלה שהתיישבות קטנה ולפעמים דיי מבודדת – ולאחר זמן הפכה להתיישבות רחבה גדולה ,שאף בשמאל היום מודים שאין באפשרות ישראל לתתם ( ולמי ? ), כגון מעלה אדומים, שהחלה כהתיישבות מבודדת על גבעה ממזרח לירושלים -והיום – עיר ואם בישראל, עם עשרות אלפי תושבים , וכמעט מחוברת לשכונותיה של ירושלים רבתי.
    ישנם עוד עשרות דוגמאות כאלו גם בתוך מדינת ישראל כגון : נהריה או קרית שמונה או אילת..
    כך שלא כל כך בטוח שאלו ישארו קטנות או מבודדות, ומן הסתם גם לא ינתנו לגוף לא יציב ורעוע, שנקרא הרשות הפלסטנית..
    ישנם עוד כמה אי דיוקים, אך בכלליות אוכל לומר שדבריך דיי מדוייקים ומבוססים על מקורות מהימנים – הבעיה היחידה שלך היא אמינות המידע אלא – הנרטיב שלך ללאומיות שלך וארצך !!!! פגום מאוד ! למה ? לאלהים פיתרונות. אייל

  5. דוד
    22 באוגוסט 2013 @ 17:23

    זכור המטבחון של גולדה ערב יום כיפור במה הושיע מטבחון זה? עם תפיסות אלטיסטיות של אנחנו ואנחנו ועדיף לא שלום עם שארם אשייח מאשר שלום בלי שארם אשייח. ראינו לאן הוביל מטבחון זה עם "הסופר שר בטחון" לפי דבריה של גולדה. ואין לייחס כל חשיבות לאוד אבנרי שהוא מענין כשלג דאשתקד.

  6. חן
    22 באוגוסט 2013 @ 5:48

    אורי, אתה עצמך ירית במלחמת העצמאות במכונות יריה בערבים חסרי מגן, ביניהם זקנים ונשים, בכפרים ששטפת על הג'יפ של שועלי שמשון ונהנית לראות את גופותיהם מקפצות באוויר מפגיעות הכדורים שלך. אין לך כל זכות מוסרית להטיף לנו מוסר. כל מה שכתבת בספריך לאחר מלחמת העצמכאות נגוע בצביעות ובבוגדנות. צה"ל צריך היה להוקיע אותך ולסלק אותך ממצבת חייליו שחירפו את נפשם ואת גופם למען תקומת העם בארצו.

    • רפונזל
      24 באוגוסט 2013 @ 13:56

      במקום שחוזרים בתשובה עומדים לא עומדים גם צדיקים גמורים.
      או משהו כזה

  7. גידי
    19 באוגוסט 2013 @ 19:54

    אורי ,פעם ראשונה שאהבתי אותך הייתה ביום שישי ביומן ערוץ 1 .אחלה כתבה פירגנו לך בכיף.

  8. חיים
    17 באוגוסט 2013 @ 20:20

    לגולדה היה מטבחון ,אבל לפני מלחמת יום כיפור זה לא לעזר לה ,והיא וכלעם ישראל הופתע ו,והאם ראשי ממשלה אחרים לא היו מקבלים החלטות לבד האם בן גוריון לא קיבל החלטות לבד? לנתניהו ישנו קבינט והוא מתיעץ איתו לפני שהוא מקבל החלטות . במשך שנתים וחצי נתניהו קיבל החלטות נכונות , בקשר לאינתיפאדה לבעיות שהאביב הערבי יוצר, בקשר למו"מ בינינו לבין חבריך הפלסתינאים אולמרט הציע לאבו מאזן הצעות רציניות אבל אבו מאזן סירב לקבל אותם ולא זכור לי שהשמצתה את אולמרט .וגם ברק בשנת2000 הציע לערפאת יקירך הצעות רציניות וערפאת לא קיבל אותם , בשנת 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום שרון רצה לפעול .אך לאחר שהתיעץ אם שמעון פרס ואםשר החוץ הגרמני דאז יושקה פישר החליט מר שרון לא לצאת לפעולה כנגד הטרור ,אלא לתת עוד הדזדמנות לדיפולמטיה ואבל הפלסתינאים קיבלו החלטה של המשך הפיגועים והטרור עד למבצע חומת מגן בדברי אילו אנירוצה להוכיח שנתניהו הוא לא האידיוט היחיד במדינה והיו גם ראשי ממשלה שהחליטו לבד ושגו בחלק מהחלטותיהם וגם גולדה ע"ה שלפני מלחמת יום כיפור התיעצה עם כל גורמי הביטחון וכולם נתנו לה הערכה שגויה

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)
אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

אני לא יודע אם ב"ספר השיאים של גינס" יש מדור מיוחד לחוצפה. אם אין, חבל. כדאי שיהיה. זוהי התחרות האחת שבה יכולנו לזכות במדליות זהב.

הראשונה הייתה מגיעה לבנימין נתניהו.

ערב סיבוב-השיחות הרציני הראשון בין ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית עשה נתניהו שני מעשים מעניינים: האחד, הוא הכריז על שורה שלמה של תוכניות בנייה בהתנחלויות, והשני, הוא האשים את הפלסטינים בהסתה נוראה נגד ישראל.

אקח תחילה את תנופת הבנייה בהתנחלויות. הדיפלומטים הישראליים אמרו לקרי, וכל כלי-התקשורת שלנו חזרו על כך, שלנתניהו המסכן לא הייתה ברירה. ג'ון קרי הכריח אותו לשחרר 104 אסירים פלסטיניים כ"צעד בונה-אמון". אחרי ויתור אדיר כזה היה עליו לפייס את עמיתיו הקיצוניים בליכוד ובממשלה. אלף יחידות-דיור חדשות בשטחים הכבושים (ובכללם ירושלים המזרחית) הן הפיצוי המינימלי.

הסכמת הממשלה לשחרור האסירים גרמה למהומת אלוהים. כל העיתונים וחדשות הטלוויזיה היו שטופים בדם – הדם שעל ידי הרוצחים הפלסטיניים (הייתה חובה קדושה לקרוא להם "רוצחים". לא "לוחמים", לא פעילים", אפילו לא "מחבלים". "רוצחים", וזהו זה).

כל האסירים האמורים להשתחרר הורשעו לפני חתימת הסכם אוסלו. משמע, הם ישבו בכלא לפחות 20 שנה. האפשרות שיחזרו ויהרגו ישראלים שואפת לאפס.

כמה ממשפחות הקורבנות ערכו הפגנות סוערות, עם ידיים צבועות באדום ודגלים מרוחים בדם. כלי-התקשורת התחרו זה בזה בפרסום אמהות בוכיות (כתבי הטלוויזיה מתים על נשים בוכות) המנפנפות בתצלומי יקיריהן ומתארות תיאורים מקפיאי-דם של הפיגועים שבהם נספו.

חייל בודד אחד שווה פי עשרה יותר מכל סיכויי השלום

אל נשכח שלא מזמן הסכים נתניהו לשחרר יותר מאלף אסירים תמורת שחרורו של חייל אחד, גלעד שליט. משמע שחייל בודד אחד שווה פי עשרה יותר מכל סיכויי השלום.

אופן שחרור 26 האסירים הראשונים היה גרוטסקי. נתניהו רצה למנוע בכל מחיר את פרסום התמונות של קבלת  פניהם על-ידי משפחותיהם בעיתוני הבוקר. לכן בוצע שחרור האסירים אחרי חצות. זה מזכיר את הפסוק מקינת דויד על מות שאול בקרב עם הפלשתים: "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים!"

האם כל זה מעיד על אווירה של התפייסות ערב שיחות השלום? חכו, יש עוד.

ביום שבו הכריזו על הבנייה החדשה בהתנחלויות שיגר נתניהו לג'ון קרי מחאה זועמת על ההסתה הפרועה המתמשכת נגד ישראל. הפתשגן הזה היה עשוי לעניין את הבוחנים של פרס גינס לחוצפה.

הראיה העיקרית לצביעותו של אבו-מאזן, שהובאה במכתבו של נתניהו, היא נאום של פקיד פלסטיני זוטר, שקרא להקמת מדינה פלסטינית "מראש-הנקרה עד אילת". זה כולל את כל שטחה של מדינת ישראל. חוץ מזה, בתחרות כדורגל ברמאללה נשמעו קריאות נגד ישראל.

נורא, פשוט נורא! על קרי היה לקפוץ מכיסאו מרוב זעם! אלא שכמעט כל ראשי הליכוד מכריזים השכם והערב שכל הארץ שייכת לעם ישראל, ונפתלי בנט, עמוד-התווך של הקואליציה, הכריז זה עתה שהפלסטינים "יכולים לשכוח" ממדינה פלסטינית.

שלא לדבר על אדם בשם דניאל סימן, המנכ"ל לשעבר של משרד ההסברה. עם פירוק משרד זה צורף סימן ללשכת נתניהו. הוטל עליו לנהל את ההסברה הישראלית באינטרנט. השבוע פרסם בפייסבוק שלו קריאה לראש המשלחת הפלסטינית "ללכת ולזיין את עצמו". לכנסייה הסקוטית, שקיבלה זה עתה החלטה תיאולוגית האומרת שאין ליהודים זכות מיוחדת על ארץ ישראל, הוא כתב ש"אנחנו לא שמים זין על מה שתגידו".

הגאון הזה ליחסי ציבור מקים עתה רשת חשאית של סטודנטים, שיקבלו שכר תמורת פעילות ברוכה: להציף את הרשתות החברתיות בחומר התעמולה של משרד ראש הממשלה.

ואשר לאוהדי כדורגל – במשחקי קבוצת בית"ר, תנועת הנוער של הליכוד, הקריאה "מוות לערבים" הפכה מזמן לשיגרה.

אז למי מצלצלים הפעמונים? לא לשלום, כנראה.

אין לו אמון באיש, ולאיש בסביבתו אין אמון בו

בנימין נתניהו (צילמה: ציפי מנשה)
מה הוא רוצה באמת? בנימין נתניהו (צילמה: ציפי מנשה)

אחת הבעיות היא שאיש אינו יודע מה רוצה נתניהו באמת. אולי גם הוא עצמו לא יודע.

ראש-הממשלה הוא עכשיו האיש הבודד ביותר במדינה. אין לו ידידים. אין לו אמון באיש, ולאיש בסביבתו אין אמון בו.

עמיתיו בהנהגת הליכוד בזים לו בגלוי, ורואים בו איש בלי עקרונות ובלי עמוד שדרה, הנכנע לכל לחץ. נראה שזו הייתה גם דעתו של אביו המנוח, שאמר פעם שבנימין מתאים מאוד לתפקיד שר החוץ, אך בהחלט לא לתפקיד ראש הממשלה.

בממשלה הוא לבד. לראשי ממשלה קודמים הייתה תמיד קבוצה מצומצמת של שרים שעימם יכלו להתייעץ. לגולדה מאיר היה "מטבח". לנתניהו אין כלום. הוא לא מתייעץ עם איש. הוא מודיע על החלטותיו, וזהו זה.

בתקופות-הכהונה הקודמות שלו היו עוד מספר אנשי-אמון בלשכתו. לא עוד. הם גורשו, זה אחר זה, בידי שרהל'ה.

על כן, כפי שהזכיר לנו השבוע אחד הפרשנים, איש בודד זה, שאין לו יועצים, מומחים או אנשי-אמון, נקרא להחליט לבדו על גורל ישראל בדורות הבאים.

מצב זה לא היה כל כך מסוכן, אילו היה נתניהו שארל דה-גול. למרבה הצער, הוא לא.

שארל דה-גול במלחמת העולם השנייה

דה-גול היה אחת הדמויות הגדולות של המאה ה-20. איש קר, מנוכר, מתנשא, ששאר גדולי העולם תיעבו אותו. גנרל לאומני זה, איש הימין הקיצוני, קיבל את ההחלטה ההיסטורית לוותר על אלג'יריה, ארץ ענקית, גדולה פי ארבעה בשטחה מצרפת עצמה.

יש לזכור שאלג'יריה לא הייתה מושבה, וגם לא שטח כבוש. באופן רשמי היא הייתה חלק מצרפת עצמה, מחוז ממחוזותיה. צרפת שלטה בה במשך יותר ממאה שנה. יותר ממיליון מתנחלים ראו בה את מולדתם. ובכל זאת קיבל דה-גול לבדו את ההחלטה לוותר עליה, תוך סיכון חייו.

מאז, אנשי שמאל ישראליים נכספים ל"דה-גול ישראלי", שיעשה את העבודה במקומם, בבחינת "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים". ה"אחרים" הם, כנראה, לא-צדיקים.

יש, כמובן, הבדל חשוב אחד. דה-גול נתמך על-ידי אילי-ההון הצרפתיים. קפיטליסטים מפוכחים אלה ראו בעיניים כלות איך גרמניה משתלטת על השוק האירופי המתאחד, בעוד שצרפת מבזבזת את משאביה על מלחמה קולוניאלית חסרת תועלת וחסרת תוחלת. הם רצו להיפטר ממנה במהירות האפשרית, ודה-גול היה האיש שלהם.

נתניהו קרוב לטייקונים כמו שהיה דה-גול. אבל לטייקונים שלנו אין עניין בשלום. יחסם עשוי להשתנות רק אם הדה-לגיטימציה של ישראל תפגע בעסקיהם.

בהקשר זה החרם על מוצרי ההתנחלויות, שהטיל האיחוד האירופי, עשוי להיות אות לבאות.

אגב, בג"ץ דחה עד לפברואר הבא את הדיון בעתירה שהגישו תנועת "גוש שלום", ואני אישית נגד החוק המעניש את המצדדים בחרם על מוצרי ההתנחלויות. נראה שבית המשפט חושש לגעת בתפוח-אדמה לוהט זה, אבל הוא העניק לנו מחמאה גדולה: התיק של "אורי אבנרי נ' הכנסת" (כפי שהוא נקרא רשמית) יידון בפני הרכב מלא של תשעה שופטים עליונים!

דה-גול יכול להירגע בשמיים. לפי שעה אין לו מתחרה

אז האם "תהליך השלום" רציני? מה רוצה נתניהו?

האם נתניהו רוצה להיכנס לספרי ההיסטוריה כ"דה-גול הישראלי", המנהיג החכם ששם קץ לסכסוך בן 120 שנה והבטיח את עתיד ישראל?

או שנתניהו הוא בסך הכול עוד עסקן ערמומי הנוקט טכסיסים כדי להימנע מהתנגשות חזיתית עם ארצות הברית וכדי לעצור את הדה-לגיטימציה של ישראל לפחות לזמן מה?

כפי שזה נראה עכשיו, דה-גול יכול להירגע בשמיים. לפי שעה אין לו מתחרה.

כרגע אין אפילו סימן קלוש ביותר לשאיפה לשלום. להפך. "תהליך השלום" משמש לממשלה כמסך עשן, שמאחוריו עובדים הדחפורים במלוא המרץ.

הממשלה מגנה את החרם האירופי על ההתנחלויות מפני שהוא "מזיק לתהליך השלום". היא דוחה את הדרישה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות מפני שזו "תפריע לתהליך השלום". ההשקעה של מאות מיליונים בהתנחלויות המבודדות, שבכל הסכם-שלום אפשרי יהיה צורך לפנותן, עוזרת, כנראה, לשלום.

אז האם יש תקווה? אפשר רק לצטט מחדש את הפתגם היידישי: "כשאלוהים רוצה, גם מטאטא יורה!"

[related-posts title="מאמרים נוספים"]

9 Comments

  1. רפונזל
    24 באוגוסט 2013 @ 13:58

    אכן אורי, כל מילה בסלע.
    על מצבתו של הפוחלץ נתניהו יירשם: האיש שסתם את הגולל על המדינה הציונית

  2. רונית יער
    24 באוגוסט 2013 @ 9:37

    מאמר חצוף של שמאלני זקן שכבר לא בעניינים….. נמאס כבר מכל ההשמצות על נתניהו שכן מתייעץ ועם אנשים רציניים בניגוד לאבנרי ולשכמותו. תגידו תודה שהוא מוכן לעמוד בראש עדר כמוכם כשלכם אין שום מועמד אחר שניתן לסמוך עליו במיוחד בימים טרופים אלה. די עם השמלאניות הקיצונית הזאת שרק מכה בקישקושיה!

  3. איציק
    24 באוגוסט 2013 @ 7:29

    לאורי אבנרי שלום :
    קראתי את דבריך שהובאו כאן , דעותי הן לא דעותיך , גילי גם לא גילך .
    ברם לדעתי יש במאמר שכתבת הרבה מן האמת המרה על מי שמכהן כיום כרוה"מ .
    זה שרוה"מ לא מנהיג – כולם ואפילו אנשי הימין הקיצוני מבינים , זה שאין בו טיפת יושרה גם זאת מבינים
    אבל אתה בוכה ומקונן כי קוראים לרוצחי יהודים בשם האמיתי שלהם ?
    הרי אתה אורי אבנרי לחמת לשחרר את פיסת האדמה הזאת למען תהייה לנו מדינה עצמאית , דבר אשר מי שאתה קורא להם חברים לא היו מוכנים לקבל זאת אז ב-48 , לא מוכנים לקבל זאת גם היום ולא בעתיד הנראה לעיין .

    נכון מר אבנרי , שלום עושים עם אויבים , אבל כאן לא מדובר באויב בלבד אלא במישהו אשר רוצה להרוג ולטבוח בנו כמטיב המסורת שנעלמה בשנות ה-40 במאה שעברה , מר אבנרי אתה הרי מכיר ממרום גילך המופלג את אותן זוועות ומה רצו גדודי האיסלם של המופתי הירושלמי לעשות בנו באם הנאצים לא היו נעצרים בעל אלמיין .

    אז מר אבנרי חשוב גם על עתיד העם והמדינה הזאת כאשר אתה חובר לאויב המר הרוצה להכחידנו .
    חבל כי קילקלת מאמר טוב עם אותו נושא רע .

  4. אייל
    23 באוגוסט 2013 @ 16:24

    לכב' אורי אבנרי – כמה תיקונים.
    1. אתה משווה את החלטתה של צרפת לספח את אלג'יריה, שביבשת אפריקה, גם אם זה קרה אפילו לפי דבריך כ 100 שנה קודם – לחזרתם של היהודים לארצם מולדתם – ארץ ישראל ??!! כולל חלקי ערש מולדתם – יהודה ושומרון ?? נו באמת ?? עד כמה אתה מחשיב את קוראיך לכסילים ? לא יפה !
    צרפת סיפחה ארץ לא לה לרפובליקה הצרפתית, באקט קולוניאליסטי מובהק ( בטוחני שגם אתה תסכים איתי על כך – הלא רודף צדק הינך , הלא כך ?). הרי אוכלוסייתה של אלג'יריה בעת הסיפוח היתה מורכבת מרוב ערבי וברברי, ומיעוט קטן של צרפתים…וממתי באמת היתה אלג'יריה במגרב הצפון אפריקאי – באמת חלק מצרפת ?! כך שכאשר התגברו פעולות ההתנגדות של הרוב הערבי נגד המתיישבים הצרפתים הקולוניאלים האירופים באדמת אלגי'יריה, העדיף דה גול להוציא את צבאו ואזרחי צרפת האמיתיים – חזרה לצרפת – ארצם האמיתית. באקט הגיוני ולא תבוסתני.
    2. בקשר " להתנחלויות המבודדות" – אתה חייב להודות שכל התיישבות ביהודה ושומרון החלה שהתיישבות קטנה ולפעמים דיי מבודדת – ולאחר זמן הפכה להתיישבות רחבה גדולה ,שאף בשמאל היום מודים שאין באפשרות ישראל לתתם ( ולמי ? ), כגון מעלה אדומים, שהחלה כהתיישבות מבודדת על גבעה ממזרח לירושלים -והיום – עיר ואם בישראל, עם עשרות אלפי תושבים , וכמעט מחוברת לשכונותיה של ירושלים רבתי.
    ישנם עוד עשרות דוגמאות כאלו גם בתוך מדינת ישראל כגון : נהריה או קרית שמונה או אילת..
    כך שלא כל כך בטוח שאלו ישארו קטנות או מבודדות, ומן הסתם גם לא ינתנו לגוף לא יציב ורעוע, שנקרא הרשות הפלסטנית..
    ישנם עוד כמה אי דיוקים, אך בכלליות אוכל לומר שדבריך דיי מדוייקים ומבוססים על מקורות מהימנים – הבעיה היחידה שלך היא אמינות המידע אלא – הנרטיב שלך ללאומיות שלך וארצך !!!! פגום מאוד ! למה ? לאלהים פיתרונות. אייל

  5. דוד
    22 באוגוסט 2013 @ 17:23

    זכור המטבחון של גולדה ערב יום כיפור במה הושיע מטבחון זה? עם תפיסות אלטיסטיות של אנחנו ואנחנו ועדיף לא שלום עם שארם אשייח מאשר שלום בלי שארם אשייח. ראינו לאן הוביל מטבחון זה עם "הסופר שר בטחון" לפי דבריה של גולדה. ואין לייחס כל חשיבות לאוד אבנרי שהוא מענין כשלג דאשתקד.

  6. חן
    22 באוגוסט 2013 @ 5:48

    אורי, אתה עצמך ירית במלחמת העצמאות במכונות יריה בערבים חסרי מגן, ביניהם זקנים ונשים, בכפרים ששטפת על הג'יפ של שועלי שמשון ונהנית לראות את גופותיהם מקפצות באוויר מפגיעות הכדורים שלך. אין לך כל זכות מוסרית להטיף לנו מוסר. כל מה שכתבת בספריך לאחר מלחמת העצמכאות נגוע בצביעות ובבוגדנות. צה"ל צריך היה להוקיע אותך ולסלק אותך ממצבת חייליו שחירפו את נפשם ואת גופם למען תקומת העם בארצו.

    • רפונזל
      24 באוגוסט 2013 @ 13:56

      במקום שחוזרים בתשובה עומדים לא עומדים גם צדיקים גמורים.
      או משהו כזה

  7. גידי
    19 באוגוסט 2013 @ 19:54

    אורי ,פעם ראשונה שאהבתי אותך הייתה ביום שישי ביומן ערוץ 1 .אחלה כתבה פירגנו לך בכיף.

  8. חיים
    17 באוגוסט 2013 @ 20:20

    לגולדה היה מטבחון ,אבל לפני מלחמת יום כיפור זה לא לעזר לה ,והיא וכלעם ישראל הופתע ו,והאם ראשי ממשלה אחרים לא היו מקבלים החלטות לבד האם בן גוריון לא קיבל החלטות לבד? לנתניהו ישנו קבינט והוא מתיעץ איתו לפני שהוא מקבל החלטות . במשך שנתים וחצי נתניהו קיבל החלטות נכונות , בקשר לאינתיפאדה לבעיות שהאביב הערבי יוצר, בקשר למו"מ בינינו לבין חבריך הפלסתינאים אולמרט הציע לאבו מאזן הצעות רציניות אבל אבו מאזן סירב לקבל אותם ולא זכור לי שהשמצתה את אולמרט .וגם ברק בשנת2000 הציע לערפאת יקירך הצעות רציניות וערפאת לא קיבל אותם , בשנת 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום שרון רצה לפעול .אך לאחר שהתיעץ אם שמעון פרס ואםשר החוץ הגרמני דאז יושקה פישר החליט מר שרון לא לצאת לפעולה כנגד הטרור ,אלא לתת עוד הדזדמנות לדיפולמטיה ואבל הפלסתינאים קיבלו החלטה של המשך הפיגועים והטרור עד למבצע חומת מגן בדברי אילו אנירוצה להוכיח שנתניהו הוא לא האידיוט היחיד במדינה והיו גם ראשי ממשלה שהחליטו לבד ושגו בחלק מהחלטותיהם וגם גולדה ע"ה שלפני מלחמת יום כיפור התיעצה עם כל גורמי הביטחון וכולם נתנו לה הערכה שגויה

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן